המשך הארוך: שורש הבעיה ומתווה הפתרון

לפני מעט יותר מחודש כתבתי כאן רשומה ארוכה שמציעה ניתוח של המצב הנוכחי מתוך פרספקטיבה של המגמות הפוליטיות המרכזיות בעשורים האחרונים. הגדרתי שם את המכנה המשותף של  הקואליציה הנוכחית כ:

"ניכור לתפישות היסוד של מדינת לאום מודרנית, על שלטון החוק והשוויון בפני החוק, הכלליות והסולידריות שלה; פירוק כליה הממשיים וחברת האזרחים שעליה היא מבוססת, והחלפתה בתפישות מגזריות־שבטיות דתיות וקפיטליסטיות. כלומר, פעולה אנטי־לאומית, של קואליציה שהמכנה המשותף לה הוא ההתנגדות לזרם המרכזי של הציונות: התנגדות חרדית, משיחית, קפיטליסטית או סתם רוויזיוניסטית."  

ברשומה הזו אני רוצה לפתח את מה שהעלתי כנקודה בסיום, בנוגע לצורך, במשך הארוך 

להבין איך מקדמים ובקידום בפועל של מהלכים שיעצבו מחדש את תשתיות החברה הישראלית, באופן שבונה מחדש את התשתיות החברתיות והארגוניות של השמאל הציוני, ובמקביל מחליש ומפרק את התשתיות החברתיות והארגוניות שעליהן נשען הכוח של הימין הלא־ציוני

מכיוון שהדברים התארכו, פיצלתי את הרשומה לשניים, ואחרי החלק הראשון שעסק בהמשגה, החלק השני יעסוק בסימון בעיית היסוד ומתווה הפיתרון.

המשך הארוך: בעיית היסוד חוזרת לסדר היום

לפני מעט יותר מחודש כתבתי כאן רשומה ארוכה שמציעה ניתוח של המצב הנוכחי מתוך פרספקטיבה של המגמות הפוליטיות המרכזיות בעשורים האחרונים. הגדרתי שם את המכנה המשותף של  הקואליציה הנוכחית כ:

"ניכור לתפישות היסוד של מדינת לאום מודרנית, על שלטון החוק והשוויון בפני החוק, הכלליות והסולידריות שלה; פירוק כליה הממשיים וחברת האזרחים שעליה היא מבוססת, והחלפתה בתפישות מגזריות־שבטיות דתיות וקפיטליסטיות. כלומר, פעולה אנטי־לאומית, של קואליציה שהמכנה המשותף לה הוא ההתנגדות לזרם המרכזי של הציונות: התנגדות חרדית, משיחית, קפיטליסטית או סתם רוויזיוניסטית."  

ברשומה הזו אני רוצה לפתח את מה שהעלתי כנקודה בסיום, בנוגע לצורך, במשך הארוך 

להבין איך מקדמים ובקידום בפועל של מהלכים שיעצבו מחדש את תשתיות החברה הישראלית, באופן שבונה מחדש את התשתיות החברתיות והארגוניות של השמאל הציוני, ובמקביל מחליש ומפרק את התשתיות החברתיות והארגוניות שעליהן נשען הכוח של הימין הלא־ציוני

מכיוון שהדברים התארכו, פיצלתי את הרשומה לשתיים וזה החלק הראשון, שיפתח את ההמשגה. 

תמונת מצב: תצפית על המֶשֶך הארוך

לפני כמה שבועות כתבתי רשומה על על כך שלמעשה נתניהו לא הצליח להקים ממשלה, אלא כתלות בלהטוטנות שנועדה לעקוף את אי הכשירות של דרעי לכהן כשר. בינתיים נראה שש"ס מכילה את המשבר עד שיימצא טריק אחר לעקוף את המכשול, ועד שטריק כזה יימצא אנחנו חיים באנומליה שבה אין שר בריאות ושר פנים, כי גם נתניהו לא כשיר משפטית לכהן כשר (מכיוון שתלוי נגדו אישום פלילי), אלא רק כראש ממשלה.

בסיום הרשומה, כתבתי שיש מקום לניתוח עמוק יותר וארוך טווח יותר של הגורמים הפועלים. ברשומה הזו אנסה להציע ניתוח כזה. הוא מתבסס על התשובה לשאלה: מהו הפרוייקט הפוליטי הגדול, ארוך הטווח, של השותפים העיקריים בקואליציה. לא דווקא לפי סדר מסויים.

ממשלת ישראל ה-37. צילום: אבי אוחיון, לע"מ, CC BY-SA 3.0

תרגילי חיבור

הערות על החיבורים האחרונים בזירה הפוליטית. החלטתי לפרסם בזמן אמת, ולעשות פולואפ במקרה הצורך אם יהיו עוד שינויים משמעותיים.

לקראת בחירות – הדת כפוליטיקה

מבט בנתונים סטטיסטיים העלה נתון אולי מפתיע ובטוח מעניין ביותר בנוגע לגורמים שמשפיעים על ההצבעה בבחירות. מסתבר שמידת הדתיות היא גורם מכריע, והדבר הזה צריך ללמד אותנו כמה דברים חשובים.

הברירה הישראלית והבחירה הציונית-סוציאליסטית

אני טוען שיהודי-ישראלי שלא מקבל את דרכה של הפוסט-ציונות-הדתית לסוגיה (החרדי, החרד"לי או המתנחלי) ומעוניין להשאר יהודי, אין לו ברירה אלא לאמץ את דרכה של תנועת העבודה ולהצטרף למהלך מחייב של בניית מדינת רווחה ציונית-סוציאליסטית. חברה יהודית אינדיבידואליסטית-קפיטליסטית לא תמצא כאן מדרך לרגליה. הברירה היא בין שתי האפשרויות הראשונות, ואין בלתה. אפשר לסיים כאן, לאחר  שהדברים כבר נאמרו, או להמשיך להסבר לא ארוך מאוד.

השלמת פערים – בנט, ההיסטוריה היהודית והציונות

בתקופה האחרונה הראש שלי היה עסוק באיזו עבודה אקדמית לא-בלתי-מעניינת, ולא התפנתי לכתוב כאן, אלא רק אספתי לעצמי קישורים להתייחסות ותמונות במצלמה. עכשיו נתחיל לסגור פערים. ניתוח של דברים של בנט בנוגע לציונות.

הבית הפוסט-ציוני של נפתלי בנט

השיחה שערך ארי שביט עם נפתלי בנט (הארץ, 28.12.12), בהנחה שהיא משקפת נאמנה את הדברים שאמר בנט, חושפת את פניו המדאיגות של הלך הרוח בזרם הימני אותו מייצג בנט, והמכונה בטעות "הציונות-הדתית".