השלום החסר: אהוד ברק והפוליטיקה של הנסיגה מלבנון

התקופה האחרונה, לרגל 20 שנים ליציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, הביאה איתה עיסוק תקשורתי מחודש במלחמה ברצועת הביטחון, ומן הסתם גם ביציאה ממנה. התוצר הבולט כנראה הוא הסדרה "מלחמה בלי שם" ששודרה בערוץ כאן 11. הסדרה היתה מעניינת לצפיה לטעמי, והציגה שילוב מעניין בין קטעי תיעוד מזמן אמת מארכיון רשות השידור, כולל ראיונות עם חיילים ומפקדים, ובין ראיונות מאוחרים עם מי שהיו חיילים, מפקדים ופעילים, שמסתכלים על האירועים ממרחק השנים. מכיוון שלסדרות כאלה יש השפעה ניכרת על הזיכרון הקולקטיבי ועל התודעה של הציבור, אחת הנקודות המעניינות לטעמי היא איזה נראטיב מוצג בסדרה לגבי הנסיגה מלבנון, ובעיקר לגבי הגורמים שהובילו אליה.

צבא-עם או שלב בקריירה

כתבה שהתפרסמה ב-ynet מציגה היבט אחד מרבים של ההתמודדות של צה"ל עם שינויים באופיה של החברה הישראלית שמסביבו.

הכתבה מציגה פרקטיקה שעל פניו היא שערורייתית – מכונים אזרחיים, כלומר, חברות מסחריות פרטיות למטרות רווח, מוכרות קורסים טכנולוגיים לצעירים וצעירות, תוך הבטחה (בעיקר לגבי הבנות) שהשלמת הקורס תבטיח להם שיבוץ בתפקידים או יחידות ספציפיים בצה"ל. אם החברות האלה מפעילות קשרים במערך המיון של צה"ל, הרי שמדובר בעבריינות בוטה. אבל גם אם נקבל את ההכחשות מכל הכיוונים, ונניח שתהליך המיון מתבצע על סמך כישורי המועמדים לשירות ללא הפעלת קשרים מצד החברות, המציאות הזו היא עוד גילוי בעייתי בנוגע למקומו של הצבא בחברה הישראלית.

על סדר היום: קפיטליזציה של החקלאות, תמחור השירות הקרבי ושודדי האוצר

בעקבות ההתייחסות ברשומה קודמת, כמה נתונים מעניינים על התהליכים שעוברים על החקלאות הישראלית, וגם התייחסות לרעיון לשלם שכר ללוחמי צה"ל, ועוד עדות לכך שאגף התקציבים באוצר הוא אחד הגורמים הכי מרושעים וחצופים בזירה הישראלית.

על סדר היום: מחיר ההתייעלות בצה"ל ומצב החקלאות

מבחר התייחסויות קצרות (יחסית) והפניות לתשומת הלב, דברים שהצטברו עם הזמן:

מדיניות הייבוש, הרס, הפרטה מגיעה לימ"חים של צה"ל (באחד מהם העביר התצפיתן כחצי משירותו הצבאי, אי-אז בתחילת המאה), והצצה למצב החקלאות בישראל.

צבא עם עני

אחד הדברים המעניינים ביותר במפגש עם צה"ל, הן כחלק משירות סדיר או במילואים, והן במפגש איתו כמערכת ועם החיילים כחלק מעיסוק אזרחי שמביא למפגש כזה, הוא שבגלל מודל הגיוס הנרחב שלו, צה"ל הוא באמת מראה טובה למדי לחברה הישראלית. כלומר, אם שמים בצד את רוב החרדים, הערבים והבנות הדתיות. למעשה, צה"ל הוא אולי מימוש חזון החברה הישראלית "בניכוי החרדים והערבים" כפי שהציע נתניהו לראות. ייתכן שכשרוצים להבין את תמונת המציאות של החברה הישראלית והתהליכים שעוברים בה, התבוננות במה שקורה בצה"ל היא אינדיקציה טובה. במקרה הזה, אינדיקציה מדאיגה למדי.