על סדר היום: בחירות שהיו, בחירות שאולי יהיו, וירושלים

בתקופה האחרונה לא התפנתי לענייני עמדת התצפית, וגם לא היה לי הרבה מה להגיד. שלוש הערות לדברים שכדאי לשים אליהם לב בימים אלה.

gas to gaza

אתרי החדשות דיווחו באמצע פברואר בקצרה (הארץ ו-ynet, כנראה על סמך אותה הודעה לתקשורת), וקצת יותר בהרחבה (כלכליסט, אבל לא דווקא עם התאמה בפרטים) על הסכם לחיבור תחנת הכוח של עזה לאספקת גז טבעי מישראל. ההסכם הוא עוד הזדמנות להתבונן במארג היחסים הבינלאומיים שעוטף אותנו.

תחנת הכח בעזה, צילום מתוך "google maps"

האם אפשר לעשות קואופטציה לחמאס

תסלחו לי שבזמן שהזירה הפוליטית סוערת סביב אי-התרחשות, אני מבקש לעסוק בפוליטיקה עצמה. מטרת הרשומה הזו היא להניח מסגרת מחשבה קונספטואלית, על האפשרות לעשות קואופטציה לארגון החמאס, ולהפוך אותו מאויב לוחם לקבלן ביטחון של ישראל. הרשומה היא גם מבוא למאמר ארוך שאני מתכוון לפרסם ביום שלישי (לפחות אם לא תקום במפתיע ממשלה עד אז), שיעסוק בפרשה פוליטית מהעבר הקרוב, שבמרכזה הפוליטיקה שסביב סוגיית היחסים בין ישראל לרצועת עזה, שבמידה רבה עומדת מאחורי המשבר הפוליטי שמשתק את המערכת שלנו כבר יותר משנה. 

על סדר היום: שכר המורים והלאומיות הפלסטינית

ליאור דטל פרסם כתבה מעניינת ב"דה-מרקר" שהמערכת הצליחה כמובן למסגר בצורה נוראית בכותרת המשנה, אבל בכתבה עצמה יש כמה נתונים חשובים מאוד על שכר המורים, גם אם חלקם לא מקבל הדגשה מספקת.

שני אינטלקטואלים פלסטינים שהיו מעורבים במו"מ מול ישראל מפרסמים בניו-יורקר אזהרה מפני העתיד , שמעידה גם על המצב העגום של הפלסטינים.

על סדר היום: ליברמן, אצל הפלסטינים והפשיעה החקלאית

כמה דברים שעלו (או לא עלו) על סדר היום בתקופה האחרונה ואינם קשורים לתאגיד/רשות השידור.  

הבט סביב: הדמוקרטיה של הפלסטינים

על הבחירות המוניציפליות שכבר לא צפויות ברשות הפלסטינית, ועל משמעות ההחלטה לדחות אותן למועד לא ידוע.

הבט סביב: ראיון עם סלאם פיאד

לא. לא הפכתי לעיתונאי מליגת העל, אבל אני יודע לקרוא אנגלית, וזה מספיק כדי להפנות את תשומת הלב לראיון שנתן פיאד לניו-יורק טיימס. באווירה הציבורית שלנו, רוב הציבור הפסיק להתעניין בפלסטינים.  "השמאלנים המקצועיים" מתעניינים בעיקר בקטטות המקומיות סביב מטע זיתים כזה או בית במזרח-ירושלים אחר או בעוולה אחרת של "הכיבוש". זה תמיד עניין אותם יותר מהפוליטיקה, כי הרבה יותר נעים לפגוש אנשים נחמדים בשטח שאיתם אפשר להיות נחמדים ולדבר על השלום שיבוא כש"הכיבוש" יגמר ולא לדבר על פוליטיקה. הבעיה היא שזה המקבילה של חלוקת מזון לצדקה במקום התמודדות על שינוי השיטה שיוצרת נזקקים למזון, ולכן חשוב לשים לב למתרחש במערכת הפוליטית של שכנינו, שלגביה לרוב הציבור הישראלי יש מעט מאוד מודעות.

סלאם פיאד