השיר החשוב של התקופה – ה' – שעשאך כרצונו

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס.

הגיבור הבא הוא בעצם גיבורה, שרה ב"ק, שכתבה ושרה את השיר "שעשאך כרצונו", בלחן של אריאל הורוביץ:

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

על סדר היום: התראת מרד, קצת המשך מהרשומה הקודמת, וד"ש מכלכלת יוון

ידיעה קטנה באתר הארץ חשפה בפני את אחת מקבוצות המורדים דה-פקטו שפועלות בישראל, ואת אוזלת היד שבה מטפלים בה במימד הציבורי. בנוסף – שני קישורים מעניינים בעקבות הרשומה הקודמת שעסקה בתת-הדיווח העצום על מקרי אלימות מינית נגד נשים וד"ש מכלכלת יוון.

להמשיך לקרוא

עמדת תצפית עולה (במודע) על מוקש

תהיה שהמתינה בסבלנות עד שיגמר המבצע הצבאי, ואחריו המהומה הפוליטית של גיבוש הרשימות והמפצים הפוליטיים (שהוכיחו בעיקר את דלותם של הכתבים [וגם הפעילים, יש להודות] הפוליטיים, ואת יכולתם של פוליטיקאים להסתיר מהלכים שהם רוצים לשמור בסוד. אם אף אחד לא גילה שפרץ עורק לקדימה, למה לחשוב שמישהו ידע מה שר הבטחון באמת מתכנן לגבי אירן, והאם מתקיים או לא מתקיים מו"מ מדיני?). הנושא הנפיץ: סטטיסטיקה של תקיפות מיניות. להמשיך לקרוא