יום הדיין – מה היה הרציונל של דיין?

בעקבות הרשומה הקודמת על המאבק על קווי הסיום של מלחמת יום הכיפורים, שני מגיבים ביקשו שאסביר מה היה הרציונל של דיין, כי בכל זאת, זה דורש הסבר. הבעיה היא שלהסביר את זה ברצינות ובצורה מבוססת זו עבודה מקיפה למדי, אז אני אשתדל להסביר בקצרה ׁ(יחסית) איך אני מבין את העניין. 

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

יום הכיפורים – המלחמה על קווי הסיום של המלחמה

ברשומה הקודמת על המלחמה עסקנו במחלוקת על היקף גיוס המילואים בבוקר ה-6.10, שנבעה מהמחלוקת בנוגע לדרך התגובה הרצויה של צה"ל להתקפה מצרית-סורית: האם לגייס כוחות בהיקף גדול שאולי ירתיע את סאדאת ברגע האחרון מפתיחה במלחמה, ובכל מקרה יאפשר לנקוט במתקפת-נגד מגיבה, כפי שביקש הרמטכ"ל, או להסתפק בגיוס חלקי להגנה בלבד, גם במחיר של קשיים גדולים יותר ביום המלחמה הראשון, ולגייס את שאר מערך המילואים בהתאם לצורך. בסופו של דבר, שילוב ההתרעה הקצרה מהצפוי והעיכוב שיצר דיין הביאו להתממשות ההעדפה של דיין – בלימה על בסיס הכוח הסדיר וללא מתקפת-נגד מקבילה. התוצאה היתה משבר השעות הראשונות והלילה הראשון של המלחמה, בהם הצליחו המצרים לצלוח את התעלה והסורים לכבוש שטח גדול בדרום רמת הגולן, במחיר אבדות קשות לכוחות הישראליים שניצבו מולם.

כפי שכתב אחיה יצחק במאמרו "שלושה מודלים של התפיסה התיאורטית של הפוליטיקה":

בחברת המונים מודרנית, שיש בה גיוס כללי ותקשורת המונים, לא יקום שום פוליטיקאי נגד מלחמה שכבר החלה. המאבק בין המנהיגים מתנהל על דרך ניהולה של המלחמה: היכן ועל מי להנחית את המהלומה העיקרית, אילו הישגים למנוע מהאויב ואיזה – לא, לאיזו תוצאה לחתור, מה לראות כהישג, מה כנצחון, מה כתבוסה וכו'

אפשר בהחלט לטעון שהדיון על גיוס המילואים בבוקר ה-6.10 התנהל מבחינת הצמרת הישראלית למעשה כבר לאחר התחלת המלחמה (הגם שהקרבות עצמם טרם פרצו). משבר קרבות הבלימה, לאחר שפרצו הקרבות, היווה את תחילת המאבק בתוך ההנהגה על דרך ניהולה של המלחמה, ובעיקר על המצב והקווים שבהם רצוי לסיים אותה.

להמשיך לקרוא

על סדר היום: מועדון אגף התקציבים ומים בששון

שני נושאים קטנים שמעידים על עניינים גדולים יותר: יוזמה להתארגנות פוליטית בקרב יוצאי אגף התקציבים, והסכם מים ישראלי-ירדני-פלסטיני. מכיוון שאני מתחיל בשלילי, אל תתייאשו בדרך, כדי לא להחמיץ את החדשות המשמחות באמת. 

להמשיך לקרוא

זהו יום הבוחר

נער הייתי וגם בגרתי, ואני לא זוכר שאי פעם הגעתי ללילה שלפני מערכת בחירות בהתלבטות כמו עכשיו. למעשה, אני מתחיל את הרשימה הזו בלי החלטה למי אצביע בבוקר. אני מניח שבשורה התחתונה אגיע לתשובה, אז אפשר לדלג ישר לשם. בין כאן לשם אנסה לנסח לעצמי מה הטיעונים החשובים מבחינתי, בתקווה שזה יעשה לי סדר. 

להמשיך לקרוא

מבזק סיכום פריימריז – סיבוב ראשון

בנגיעות, רק בנגיעות:

א. אכן הצבעתי לבר-לב. התוצאה לא מפתיעה, אם כי הייתי שמח לראות אותו מקבל יותר קולות, ועובר את הרצוג/מרגלית.

ב. הניצחון של פרץ וגבאי מעידים על כל מיני דברים: למשל על חוזק האחיזה של פרץ בשטח, גם אחרי שעזב את המפלגה לכמה שנים. למשל שרוב חברי המפלגה מחפשים מישהו שהם מאמינים שיוכל להוביל אותה לניצחון בבחירות הקרובות, ולא לתהליך הדרגתי של בניה וביסוס.

ג. אחרי הסיבוב הראשון, כולם מצפים להודעות התמיכה של המועמדים שהפסידו לקראת הסיבוב השני. זה בהחלט הולך להיות מסקרן, חוץ מלגבי מרגלית שלא מעניין אותי. אבל אולי מעניית מכל היא ההמתנה להודעת התמיכה של מי שלא מועמדת. יכול להיות שמבחינה פוליטית הדבר הכי חכם מבחינתה היה להשאר על הגדר, אבל אני לא חושב שמעמדה יאפשר לה את זה. בעולם סוציאל דמוקרטי מתוקן, היא היתה מודיעה תוך זמן קצר על תמיכה מלאה בעמיר פרץ. בריאליה המדכדכת ולאור העבר בהתמודדויות קודמות והרמזים מהשטח בסיבוב הראשון, היא כנראה תתמוך בגבאי. בעתיד היא תצטרך לתת הסברים טובים לבחירה הזו, כמו שפרץ נדרש להסברים לגבי עזיבת המפלגה והכניסה לממשלת נתניהו.

ד. במקום מסויים קיוויתי שנגיע לסיבוב שני שיחסוך לי את ההתלבטות. זה לא קרה, ולכן מתישהו בימים הקרובים אפרסם מחשבות לקראת הסיבוב השני.

ה. זוטות על פרידות – מעמד פרידה מהחבר הרצוג. מעניין ברמה האישית האם ימשיך לפעול במסגרת המפלגה וינסה עוד לחזור לצמרת. 60% מהמצביעים של מפלגת העבודה בחרו במועמדים ממוצא מרוקאי, והציבו בראשה בפעם השלישית מועמד מזרחי. אם יש "שבט לבן" בישראל, מפלגת העבודה היא לא המפלגה שלו.

בוחרים יו"ר – סיבוב ראשון

ביום שלישי הקרוב גם אני אצביע בסיבוב הראשון של הבחירות לראשות מפלגת העבודה. בשורות הבאות לא אנסה לשכנע את הקוראים חברי המפלגה למי כדאי להצביע, אלא להסביר מה ההגיון שמנחה אותי. כמו בכל מערכת בחירות כמעט, קשה למצוא מועמד ללא חסרונות משמעותיים, וספקולציות שונות מוסיפות בכל מקרה שיקולים "טקטיים" שצריך להחליט אם להתחשב בהם. 

להמשיך לקרוא

הרצוג, ממשלת אחדות וקידוש האופוזיציה

פרסום חדש על פרשיה לא כל כך חדשה חושף היבט חשוב של התנהלות הפוליטיקה, והמחירים שמדינאים נדרשים לשלם במגרש הביתי כחלק מהמגבלות של הפוליטיקה שהם מנהלים.

להמשיך לקרוא

המצע המדיני של עמדת תצפית

בסתיו 2013 היתה אמורה להתכנס ועידה רעיונית של מפלגת העבודה, לחוגי דיון בנושאים שונים שיפתחו תהליך לגיבוש מחודש של מצע המפלגה. אני לקחתי אז את העניין ברצינות, ובקיץ 2013 ניסחתי לקראת הועידה המיועדת מסמך הצעה של קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה. שלחתי אותו לחברי הכנסת של הסיעה, וניסיתי לקדם אותו ולגבש סביבה תמיכה גם בכמה מעגלים נוספים, אבל בסוף הועידה נדחתה לאחרי הבחירות ליו"ר, ומאז לא נודעו עקבותיה.

בכל מקרה, היום נזכרתי בעקבות שאלה שהופנתה אלי שלא פרסמתי אותו, אז הנה הוא כאן עכשיו (עם PDF להורדה למי שרוצה – קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה) – כפי שהתפרסם במקור. לא מצאתי בו היום משהו שהיה חשוב לי לעדכן. תהנו.

להמשיך לקרוא

הצעת חוק ההחברה – טיוטה ראשונה

ניסיון להציע טיוטה ראשונית למהלך שהוא "game changer" אמיתי בתחום הכלכלי-חברתי מצד אחד, ומצד שני להערכתי לא לחלוטין אוטופי. אשמח שהטיוטה הזו תהיה פתח לדיון ולחידוד בנוגע לשיטה ולפרטים. כל זאת תוך מודעות לכך שהבעיה העיקרית שלנו היא לא בלדעת מה לעשות כשנגיע לשלטון, אלא בלהגיע לשם, והבנה שבכל זאת, גם הצעת מדיניות היא חלק מהדרך להגיע לשלטון.  

מטרת הצעת החוק היא להתמודד עם בעיית היסוד של החברה הקפיטליסטית-תעשייתית – הניתוק (ומכאן גם הניכור) שבין העובדים השכירים לבין אמצעי העבודה (ההון) – שלא באמצעות ביטול הסדר התעשייתי, אלא באמצעות חיבור מחודש בין העובדים לאמצעי העבודה.

השיטה: יצירה ראשונית והרחבה הדרגתית של בעלות העובדים על אמצעי הייצור במקומות העבודה שלהם, ומתוך כך ביטול הדרגתי של ניצול העובדים השכירים באמצעות שיתופם ברווחים והגברת הדמוקרטיה במקומות עבודה באמצעות שיתופם בקבלת ההחלטות. כל זאת בלא הלאמה או פגיעה חמורה בזכויות הקניין. להמשיך לקרוא

נשיא חדש

בזמן שכמה מהחברים הימנים בפיד שלי חגגו את נצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות, אני הולך ומקבל את הרושם שהצד השמאלי של הפיד נהנה מהשידור החוזר של מופע התקווה המופרזת, ההפתעה המחרידה ואחריה ההלקאה העצמית, תהליך שבעשור האחרון הוא נאלץ לשמור רק לאכזבה התורנית בבחירות לכנסת ישראל. באמצע, אני אנסה להציע כמה נקודות למחשבה על משמעות הבחירה בטראמפ. 

להמשיך לקרוא