אחרי קצת יותר משבוע (רשומה קודמת כאן), כמה מחשבות ביחס למלחמה באוקראינה. אני לא מומחה לנושא, אין לי גישה למקורות ראשוניים, ואני לא עוסק במחקר שיטתי. אני עוקב אחרי כמה פרשנים וכותבים, וכמה ערוצי טלגרם. בעיקר אני מנסה להפעיל שכל ישר על פרטי המידע שנראה שאין מחלוקת לגביהם, ומנסה להבין אילו משמעויות ניתן ללמוד מהם. יש דברים שאנחנו יודעים. יש דברים שצריך להניח שהמעורבים היו צריכים לדעת.
תשומת הלב של העולם נשאבת לכיוון אוקראינה, שלפני כמה ימים פרצה בה מלחמה. מה יש לי להגיד עליה? לא הרבה. אלה לא נושאים שאני מתמחה בהם, ולא הקדשתי את הזמן הנחוץ כדי ללמוד אותם ברצינות, אפילו באופן בסיסי. ובכל זאת כמה מחשבות יש. לא בטוח שכולן לגמרי קוהרנטיות, אבל אני בספק אם המציאות היא לגמרי קוהרנטית.
באופן כללי, אני נמנע מלנסות להגדיר כאן מי צודק. זו שאלה פרשנית שאפשר לטעון שיש לה תשובה פשוטה וברורה, ואפשר לטעון אחרת. על פניו, ברור שעדיף הצד שחיים בו בדמוקרטיות ליברליות והשליטה של האוליגרכיה בו פחות בוטה וגלויה, ועדיין זה לא תמיד ייתן את כל התשובות. אני חושב שמה שאכתוב כאן רלוונטי גם בלי קשר לשאלה מי "הטובים" ומי "הרעים" בסיפור הזה.
הצילומים המלווים את הרשומה צולמו בביקור באוקראינה בקיץ 2018.
במושבה היהודית לשעבר "נהר-טוב"
אחד ההיבטים הפחות מדוברים בכל השיח על יוקר המחיה, היעילות או חוסר היעילות של הייצור המקומי, ושאלת ההגנה עליו, היא מה בעצם קורה במקטע הייבוא. וחבל, כי כמו בכל מדיניות, יש גורמים שמפסידים ממנה ועושים רעש בתחום שלהם, וזה גורם לנו לפעמים לשכוח שיש גם גורמים שמרוויחים ממנה. מרוויחים הרבה. ולהם נוח לשמור על שקט.
כבר הזכרתי בעבר שבעוד שהמון תשומת לב ציבורית מוקדשת למאבק נגד תכנון משק החלב, כולם מתעלמים מהריכוזיות במקטעים אחרים בשרשרת הייצור הזו, כמו למשל העובדה שכל מרכיבי המזון לפרות שלא מגודלים בארץ מיובאים על ידי שלוש חברות בלבד. החדשות הנוכחיות הן שבמקטע המחלבות, שהוא כבר עכשיו ריכוזי מאוד, מספר המחלבות הולך ומצטמצם, כי המחלבה הכי גדולה מבין הקטנות רוכשת מחלבות קטנות יותר במטרה לשרוד בתחרות מול המחלבות הגדולות השולטות בשוק.
על מאבק התפישות של בנק ישראל ומשרד האוצר, והסיכוי של מדינת ישראל להיות במקום טוב בעולם הראשון במקום להתדרדר לעולם השני.
–
רשומה שפורסמה לפני כשבוע כרשומת אורח בבלוג "הינשוף" של פרופ' דני אורבך, על הפוטנציאל הבעייתי בהפיכת העיסוק בפוליטיקה לתחביב ולחלק מהדימוי העצמי (והסביבתי) של האדם. היא מתקשרת לסוג השני, המעורבות האידיאולוגית", מבין שלושת סוגי המעורבות הפוליטית שעליהם כתבתי בעבר.
בעקבות הערה של הקורא יותם גבעולי, שיניתי בכמה מקומות גוף המאמר בכמה מקומות את השימוש במילה "זהות" (במובן של identity), והחלפתי אותה ב"דימוי" (image).
אסופה של כמה דברים מהתחום הכלכלי-חברתי שהצטברו אצלי ואני חושב שראויים לתשומת לב: "חישוב" יוקר המחיה ומחירי החמאה, (תת) מיסוי הגז, (אי) תקינת הייבוא ו"הפסדי" הדואר.
סיכום השנה המסורתי בעמדת תצפית. והפעם, סיכום השנה העשירית – מה שיפתח את תקופת חגיגות העשור, שיימשכו עד יום ההולדת העשירי של העמדה, ב-14.10.21.
לפני מעט יותר משבועיים הוצג במסגרת תערוכת הבוגרים של בצאלאל פרוייקט גמר בתקשורת חזותית שיצרה קשת כהן, בשם "1,053". כהן סידרה במדפים לאורך קיר שלם 1,053 קרטוני חלב, שכל אחד מהם מייצג מקרה של היעלמות שנחקר במסגרת שלושת גופי החקירה הראשונים שעסקו בפרשת ילדי תימן וגו'. על כל קרטון הודפסו שם הילד והוריו, לצד עדויות שנמסרו מהוריהם. בפוסט שפרסמה כהן היא כתבה:
חילצתי מתוך כל דו״ח את המילים שזועקות את המחדל וצבעתי בהן קרטוני חלב כמספר הילדים. […] אני לא מבקשת להכריע בין העמדה שטוענת לחטיפה ממסדית לבין זו שטוענת לאי-סדר מצער של מדינה בראשיתה, אני מבקשת להשמיע את קולן של משפחות שהתמודדו עם אטימות, הסתרה והשפלה של הממסד.
אלא שגם בלי לבקש להכריע בנוגע לשאלה מה היה או לא היה, בדיקה די מקרית של עדויות כאלה שהודפסו על קרטוני החלב מגלה, באופן די אופייני ביחס לפרשה, שהן לוקות באי-דיוקים ובעיות אמינות קשות. והפעם אני לא מתייחס לפער שבין תוכן העדות למסמכי המקור ולממצאים שאותרו במהלך חקירת המקרה, אלא לפערים משמעותיים בין העדויות כפי שהודפסו על הקרטונים, לבין העדויות כפי שהן קיימות בתיקי החקירה ובפרוטוקולים של הועדות. כלומר, מה שמודפס על הקרטונים הוא לאו דווקא קולן של המשפחות. להמשיך לקרוא
עמדת תצפית 