דברים שאפשר לפרסם ב"העוקץ"

לפייסבוק יש מדיניות פרסום שמנסה להפנות אלי דברים שיעניינו אותי. זה לא תמיד עובד כמו שצריך, ולראיה הם מפנים אלי תכנים ממומנים של "אחים וקיימים". מצד שני, אולי זו אשמתי, בתור מי שקורא לפעמים אפילו מאמרים ב"מידה" שלא נכתבו על ידי יגיל הנקין. בכל מקרה, הפעם הוא הפנה אלי תוכן ממומן מאתר "העוקץ", שגם הוא מפרסם בעיקר דברים שאני רחוק מלהסכים איתם, אבל לפעמים מועיל לראות אפילו מה יכול לקבל שם במה. 

במקרה הזה, מדובר במאמר שכתב עבד אבו שחאדה, פעיל בל"ד וסטודנט באוניברסיטה העברית. אז מה אומר שחאדה, בעקבות הצהרת טראמפ בנוגע לרעיון שירושלים היא אכן בירת ישראל ושגבולות הקבע שלה ייקבעו בעתיד במו"מ? הוא אומר כך [כל ההדגשות כאן ובהמשך שלי]:

עצם ההכרה ביישות הציונית כמדינה לגיטימית בתוך הקו הירוקההכרה בכך שמדינות העולם (כולל מדינות ערביות ומוסלמיות) מקיימות עמה יחסים דיפלומטיים ומאמצות את הרעיון שארה"ב היא גוף בינלאומי לגיטימי שיכול להכשיר את הכיבוש ותוך כדי כך מתעלמות מהפשעים היומיומיים שהכיבוש מבצע בעם הפלסטיני. כלומר, תוצאותיו של אותו שיח פוליטי שמתקיים ברגעים אלה הוא בהכרח הפסד לעם הפלסטיני ובהכרח ניצחון ליישות הכובשת;

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

תכחיש לי ואכחיש לך – הכחשת שואה כפעולת תגמול

הכחשת שואה היא טאבו בישראל. לפחות היתה. בחוגים מסויימים היא מופיעה מחדש, ככלי לניגוח פוליטי, וכמעט שלא זוכה לתגובה ככזו. על זה ועוד תופעות בשיח בעקבות הטענות לחטיפת ילדי תימן (והמזרח והבלקן כמובן, איך אפשר לשכוח).

להמשיך לקרוא

עוד על הבניה במגזר הערבי

כמה נקודות מעניינות מכתבתה הלא חפה מבורות צדקנית של מירב ארלוזרוב, ובדיקת צפיפות מעודכנת בשתי הערים המרכזיות של מטרופולין רכס נצרת, שהביא לתוצאות שלא מאוד הפתיעו אותי, אבל הן בהחלט מחדשות ביחס למה שנהוג לטעון בנושא. 

להמשיך לקרוא

למה הערבים מקבלים פחות משכנתאות?

בנק ישראל פרסם לפני כמה ימים ניתוח בנושא שוק המשכנתאות ללווים מהמגזר הערבי. לפי הניתוח

שיעור המשכנתאות שניתנו ללקוחות המגזר הערבי (2% מהמאגר) נמוך מאוד ביחס לחלקם באוכלוסייה (21.4%). עבור יישובים מעורבים (כגון ירושלים, חיפה ורמלה) שיעור המשכנתאות שניתנו ללקוחות המגזר הערבי עומד על כ-4%, לעומת חלקם היחסי ביישובים אלה העומד על כ-24%.

ובנוסף הם משלמים גם ריבית מעט גבוהה יותר ביחס ללווים באותה רמת סיכון. למה?

להמשיך לקרוא

קצרצר – ליבתו של הסכם אוסלו

על מה שקרה במו"מ באוסלו כתבתי בעבר בעקבות ספרו של רון פונדק.
לא מזמן התפרסם ראיון עם היזם הבולט הנוסף של התהליך, יאיר הירשפלד שאמר שם את הדברים המרשימים הבאים, בתשובה לשאלה מה היו רגעי המשבר של המו"מ (ההדגשה שלי):
when we initially identified common ground, we also inevitably identified the area of ‘non-common ground’ – those places we had conflict. The challenge was how to eliminate those areas of disagreement. What helped us break through was Peres’s dramatic offer for Yasser Arafat to return to the territories (from Tunis)

להמשיך לקרוא

חמש חלופות ולא ארבע – הפשרה הטריטוריאלית כאופציה אקטואלית

מאמר תגובה שכתבתי בעקבות כתבה ב"דבר ראשון", ופורסם אתמול באותה הבמה. שם נתנו למאמר כותרת וכותרת משנה שאני לא הייתי בוחר בהן, אבל גוף הדברים נותר לדעתי ללא נגיעה. בכל מקרה, אני מצרף כאן את הנוסח המקורי שאני שלחתי להם. 

להמשיך לקרוא

על סדר היום: תנובה מקבלת צ'ופר על עבריינות, הגדה המערבית של ירדן, ותרבות מגורים באשדוד

שלושה דברים ששווים תשומת לב מהתקופה האחרונה: בזמן שתנובה משלמת קנס חסר תקדים על עבריינות, מבקר המדינה תוהה מדוע היא קיבלה פטור ממס, בירדן מהרהרים על חזרה אל הגדה המערבית של הממלכה, ופרוייקט צילום באשדוד מאפשר להציץ אל תרבות המגורים ואל המרחב הציבורי. 

להמשיך לקרוא

על סדר היום: קפיטליזציה של החקלאות, תמחור השירות הקרבי ושודדי האוצר

בעקבות ההתייחסות ברשומה קודמת, כמה נתונים מעניינים על התהליכים שעוברים על החקלאות הישראלית, וגם התייחסות לרעיון לשלם שכר ללוחמי צה"ל, ועוד עדות לכך שאגף התקציבים באוצר הוא אחד הגורמים הכי מרושעים וחצופים בזירה הישראלית.

להמשיך לקרוא

יום הדיין – מה היה הרציונל של דיין?

בעקבות הרשומה הקודמת על המאבק על קווי הסיום של מלחמת יום הכיפורים, שני מגיבים ביקשו שאסביר מה היה הרציונל של דיין, כי בכל זאת, זה דורש הסבר. הבעיה היא שלהסביר את זה ברצינות ובצורה מבוססת זו עבודה מקיפה למדי, אז אני אשתדל להסביר בקצרה ׁ(יחסית) איך אני מבין את העניין. 

להמשיך לקרוא

יום הכיפורים – המלחמה על קווי הסיום של המלחמה

ברשומה הקודמת על המלחמה עסקנו במחלוקת על היקף גיוס המילואים בבוקר ה-6.10, שנבעה מהמחלוקת בנוגע לדרך התגובה הרצויה של צה"ל להתקפה מצרית-סורית: האם לגייס כוחות בהיקף גדול שאולי ירתיע את סאדאת ברגע האחרון מפתיחה במלחמה, ובכל מקרה יאפשר לנקוט במתקפת-נגד מגיבה, כפי שביקש הרמטכ"ל, או להסתפק בגיוס חלקי להגנה בלבד, גם במחיר של קשיים גדולים יותר ביום המלחמה הראשון, ולגייס את שאר מערך המילואים בהתאם לצורך. בסופו של דבר, שילוב ההתרעה הקצרה מהצפוי והעיכוב שיצר דיין הביאו להתממשות ההעדפה של דיין – בלימה על בסיס הכוח הסדיר וללא מתקפת-נגד מקבילה. התוצאה היתה משבר השעות הראשונות והלילה הראשון של המלחמה, בהם הצליחו המצרים לצלוח את התעלה והסורים לכבוש שטח גדול בדרום רמת הגולן, במחיר אבדות קשות לכוחות הישראליים שניצבו מולם.

כפי שכתב אחיה יצחק במאמרו "שלושה מודלים של התפיסה התיאורטית של הפוליטיקה":

בחברת המונים מודרנית, שיש בה גיוס כללי ותקשורת המונים, לא יקום שום פוליטיקאי נגד מלחמה שכבר החלה. המאבק בין המנהיגים מתנהל על דרך ניהולה של המלחמה: היכן ועל מי להנחית את המהלומה העיקרית, אילו הישגים למנוע מהאויב ואיזה – לא, לאיזו תוצאה לחתור, מה לראות כהישג, מה כנצחון, מה כתבוסה וכו'

אפשר בהחלט לטעון שהדיון על גיוס המילואים בבוקר ה-6.10 התנהל מבחינת הצמרת הישראלית למעשה כבר לאחר התחלת המלחמה (הגם שהקרבות עצמם טרם פרצו). משבר קרבות הבלימה, לאחר שפרצו הקרבות, היווה את תחילת המאבק בתוך ההנהגה על דרך ניהולה של המלחמה, ובעיקר על המצב והקווים שבהם רצוי לסיים אותה.

להמשיך לקרוא