סיפור, ככל הנראה לא מבוסס, אומר שכששאלו את מאו דזה-דונג מה דעתו על המהפכה הצרפתית, הוא ענה שמוקדם מדי מכדי להעריך את תוצאותיה. לגבי הערכת המהפכה התעשייתית, הדבר קשה לא בגלל שטרם חלף די זמן מהתרחשותה, אלא בגלל שהיא טרם הסתיימה. נישול האיכרים שנחשב לאחד מרכיבי המפתח במהפכה התעשייתית באנגליה במאות ה-17-18, מתרחש בימים אלה ממש בקמבודיה. ובעוד מקומות כמובן. להמשיך לקרוא
משהו על הריכוזיות ההולכת וגוברת של ההון בישראל, ועל הדרך שבה הממשלה מקדמת את התהליך על חשבון אזרחיה.
מעתה, לא הפועל העובד במשקו-שלו הוא שעומד לנישול – אלא בעל-ההון המנצל פועלים מרובים.
נישוּל זה מתגשם על-ידי משחק הכוחות האימאננטיים, הטבועים בו בייצור הקאפיטליסטי גופו, על-ידי הרכזם של ההונות. כל אחד מבעלי-ההון קוטל בעלי-הון מרובים. יד ביד עם הרכז זה, או עם נישוּלם של בעלי-הון מרובים בידי מוּעטים, עולים-ומתפתחים: הצורה השיתופית של תהליך-העבודה בקנה מידה-הולך-וגדל בתדירוּת; השימוש הטכני, שימוש-מדעת, במדע; […] שיזורם-שילובם של כל העמים בתוך הרשת של השוק העולמי – ובכך מתפתח גם האופי הבינלאומי של המשטר הקאפיטליסטי. משפוחת-והולך בתמידות מספרם של אילי-ההון, הנוטלים בזרוע את כל היתרונות של אותו תהליך-הפיכה ועושים אותו מונופולין לעצמם – גדלה והולכת שפעת המצוקה, הלחץ, השיעבוד, הניווּן, הניצול…
[קרל מרקס, הקפיטל, כרך 1, פרק 24]
גם הליקויים היסודיים של הדמוקרטיה בימינו, לא מחלישים את רוח הבלהות האופפת את המושג "דיקטטורה של הפרולטריון". ניסיון לפירוש חדש-ישן של מושג זה בהקשרים אקטואליים.
"To dream the impossible dream". אני לא מצליח להשתחרר מתחושת חוסר התוחלת שבהמלצה לקרוא את הקפיטל. אני מניח שאף אחד לא יקרא אותו. ובכל זאת, ניסיון להסביר למה כדאי לקרוא. בעצם לא בטוח שכדאי. אפשר בטח למצוא חלופות נגישות יותר. על כל פנים, ראוי. אני מבטיח להמליץ להבא על דברים קריאים יותר.
עמדת תצפית 