יום הדיין – מה היה הרציונל של דיין?

בעקבות הרשומה הקודמת על המאבק על קווי הסיום של מלחמת יום הכיפורים, שני מגיבים ביקשו שאסביר מה היה הרציונל של דיין, כי בכל זאת, זה דורש הסבר. הבעיה היא שלהסביר את זה ברצינות ובצורה מבוססת זו עבודה מקיפה למדי, אז אני אשתדל להסביר בקצרה ׁ(יחסית) איך אני מבין את העניין. 

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הבט סביב: המאבק (האמיתי) על הריבונות בהר הבית

השיח הישראלי בשבוע האחרון, מאז פתיחת הר הבית מחדש ביום ראשון, במהלך ימי המתיחות של השבוע וגם אחרי שהצטבר מחיר הדמים של יום שישי (שצריך להגיד שחלק ממנו מקרי, בהתחשב במספר נסיונות הפיגועים המסוכלים בפגיעות קלות או ללא פגיעה באופן יום-יומי), התמקד במערכת קבלת ההחלטות של הצד הישראלי. זאת בין השאר מכיוון שהניח כמובן מאליו שהצד האסלאמי יגיב באלימות קשה להתעקשות הישראלית. ההנחה הזו נכונה למדי במימד של בחירת הצד האסלאמי באלימות קשה, אבל היא שמה הרבה יותר מדי משקל על ישראל והיכולת שלה להימנע מכך. השגיאה נובעת להערכתי במיקוד יתר (מובן בחלקו, שגוי ומזיק מאוד בחלקו) בישראל ובקו העימות הבולט בינה לבין הערבים והמוסלמים, תוך התעלמות (במידה רבה מתוך בורות, שנובעת במידה מסויימת מעצלות מחשבתית) מקו התפר הפחות בולט אבל המשמעותי יותר שעובר בין ערבים לערבים (וגם לכמה לא-ערבים) ובין מוסלמים ומוסלמים. רשומה זו תביא נסיון להביט אל קו העימות הזה, שלאורכו מתנהל המאבק האמיתי על הריבונות בהר הבית.

להמשיך לקרוא

המצע המדיני של עמדת תצפית

בסתיו 2013 היתה אמורה להתכנס ועידה רעיונית של מפלגת העבודה, לחוגי דיון בנושאים שונים שיפתחו תהליך לגיבוש מחודש של מצע המפלגה. אני לקחתי אז את העניין ברצינות, ובקיץ 2013 ניסחתי לקראת הועידה המיועדת מסמך הצעה של קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה. שלחתי אותו לחברי הכנסת של הסיעה, וניסיתי לקדם אותו ולגבש סביבה תמיכה גם בכמה מעגלים נוספים, אבל בסוף הועידה נדחתה לאחרי הבחירות ליו"ר, ומאז לא נודעו עקבותיה.

בכל מקרה, היום נזכרתי בעקבות שאלה שהופנתה אלי שלא פרסמתי אותו, אז הנה הוא כאן עכשיו (עם PDF להורדה למי שרוצה – קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה) – כפי שהתפרסם במקור. לא מצאתי בו היום משהו שהיה חשוב לי לעדכן. תהנו.

להמשיך לקרוא

עוד על משבר עזה

כמו איזה פרס יקר שכולם נאבקים עליו, או למעשה, כמו איזה מצורע שכולם מנסים לשמור מרחק ממנו, או גם וגם, רצועת עזה –  אחת מפיסות האדמה האומללות ביותר באזור (באדיבות תנועת ההתנגדות האסלאמית, פטרוניה המתחלפים באיראן ובקטאר ובסיוע קל של כמה גורמים בישראל) – שוב חוזרת לסדר היום. 

להמשיך לקרוא

הבט סביב: מקטאר עד עזה וסיני

דברים חשובים שרואים מהמפרץ הפרסי ועד עזה, וגם הצצה קטנה לשכנים בסיני

להמשיך לקרוא

מהנעשה בשכונה: ישראל ומצרים, ישראל וסוריה ומורשת אבו-מאזן

שלוש נקודות מתוך מה שמתרחש באזור שלנו תקופה האחרונה ששוות לטעמי יותר תשומת לב ממה שקיבלו. 

להמשיך לקרוא

מורשת רבין: ביטחון ככלי לשלום, שלום ככלי לביטחון

בתחילת חודש יולי 1993, חודשים ספורים לפני החתימה על הסכם אוסלו הראשון, הופיע ראש הממשלה רבין בפני חניכי המכללה לביטחון לאומי, להרצאה בנושא "האופציות לקידום התהליך המדיני ומדיניות הביטחון". לא מזמן התגלגל לידי רישום הדברים מההרצאה, שפורשת באופן יפה את התפישה המדינית-ביטחונית של רבין. את עיקריה אנסה להציג ברשומה זו. מכיוון שהדברים הלכו והתארכו, החלטתי לפתוח בתקציר בנקודות.

להמשיך לקרוא

על סדר היום: ליברמן, אצל הפלסטינים והפשיעה החקלאית

כמה דברים שעלו (או לא עלו) על סדר היום בתקופה האחרונה ואינם קשורים לתאגיד/רשות השידור.  

להמשיך לקרוא

הדרך ליום הכיפורים: שבירת קונספצית השלום שהוחמץ

האגדה הידועה גם בשם "הזיכרון הציבורי כפי שעוצב על-ידי פוליטיקאים וכלי תקשורת בעלי עניין" מספרת שבשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים החמיצה ישראל את הסיכוי לשלום בגלל היהירות והשחצנות שהוליד הניצחון ב-1967, ובגלל שדיין חשב ש"עדיף שארם-א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם-א-שייח", ובגלל שגולדה היתה מאוד לא נחמדה, לא רק כלפי מזרחים. האגדה הזו סובלת מבעיה נפוצה של הזיכרון הציבורי – היא לא תואמת את התמונה המצטיירת מתוך המחקר ההיסטורי. אז מה קרה בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים? 

להמשיך לקרוא

לשבור את הסטטוס-קוו מול הפלסטינים

ד"ר דן שיפטן – שרבים מחברי לא אוהבים כי הוא כותב דברים לא נחמדים על הערבים שלצידנו ואני מעריך כי גם אם יש מקומות לחלוק עליו, כמה מהדברים החשובים שהוא כותב הם טיעונים רציניים מאוד לטעמי שדורשים התייחסות רצינית יותר גם מצד מי שמתנגד לו – כתב טור דעה קצר ב-ynet שאני חושב ששווה קריאה.

להמשיך לקרוא