על סדר היום: מלחמות התקציב

כבר כמעט שכחנו איך זה מרגיש, אבל בימים האחרונים ובחודשים הקרובים אנחנו שוב בתקופה של דיוני תקציב. וכשעושים דיוני תקציב, עולים נושאים מעשיים לסדר היום, ויש לכולם הזדמנות לכעוס על כל מיני דברים וגורמים, וגם על הפוליטיקאים החביבים עליהם שלא נלחמים מספיק חזק (שהרי על הלא חביבים אין טעם לכעוס, כי אנחנו לא מתאכזבים מהם). 

צילום מסך מסרטון של תאגיד השידור הציבורי

להמשיך לקרוא

על סדר היום: תקופת מעבר

כמה הערות שמחכות אצלי כבר הרבה זמן לשבירת מחסום הפרודוקטיביות. בתקווה שאחרי הרשומה הזו, אצליח להביא את עצמי לכתוב עוד כמה רשומות שהרעיונות עבורן מחכים אצלי כבר איזה זמן. 

באופן כללי, אני מודה שהשיח הציבורי בישראל מדכא (אותי). ככלל, אני מתרשם שככל שנושא כלשהו מגיע לשיח ציבורי בישראל, אפשר לסמוך על כך שהדיון יהיה – במידה לא מועטה בעזרת התקשורת – שטחי, מטומטם, לא ענייני ולא עוסק בדברים החשובים. ובכל זאת: להמשיך לקרוא

ספקולציה חפוזה בימי משבר פוליטי

הצעה להסבר מה קורה במערכת הפוליטית בימים האחרונים סביב סוגיית שר הפנים. אין לי דרך לאמת אותה. אולי היא תתגלה בקרוב כחסרת קשר למציאות. אולי היסטוריונים בעתיד יגידו שזיהיתי מוקדם.

להמשיך לקרוא

משבר המיניסטריון: כולם מדברים על בחירות, אף אחד לא מדבר על תקציב

חמש נקודות בעקבות נקודת השיא שהתחוללה הלילה במשבר הפוליטי. אלא אם תתחולל הפתעה כבירה ובשעות הקרובות יצליחו לדחות את המועד המחייב להעברת התקציב, והכנסת (עדיין) לא תתפזר). 

מליאת הכנסת. צילום: איציק אדרי, https://creativecommons.org/licenses/by/2.5

א. כולם מדברים על בחירות, אף אחד לא מדבר על התקציב – כלומר, כולם מדברים על אישור תקציב המדינה כי לפי החוק אם הכנסת לא מאשרת תקציב מדינה עד למועד מסויים (המועד עצמו, כמו שלמדנו בתקופה האחרונה, גמיש למדי), היא מתפזרת והולכים לבחירות. זה מה שצפוי לקרות היום (22.12) בחצות, אם לא תתחולל הפתעה גדולה. אלא שמעבר להיותו מכשיר לפיזור הכנסת, תקציב המדינה הוא כלי המדיניות המשמעותי ביותר והסמן המשמעותי ביותר לסדרי העדיפויות של ממשלה בישראל. העיסוק האינטנסיבי בסוגיית אישור התקציב מכסה על היעדר העיסוק בסוגיית תוכן התקציב – כלומר סוגיית המדיניות.

להמשיך לקרוא

בלאגן מאורגן – הסיטואציה הפוליטית במבט רחב

"שמע כל אמת יוצאת לאור
עם פצצת זמן מרשרשת
מי שיכול לספור כל חור
שוכח את הרשת"
נסיון לארגן – קודם כל לעצמי – בכמה נקודות את ההמולה הפוליטית שבה אנחנו חיים בחודשים האחרונים. הכלים: הרחבת מבט, התמקדות במגמות ולא בנקודות, באירועים ולא בשיח.

הנחת המוצא שלי היא שבעיקר מנקודת המבט של נתניהו, רוב מה שאנחנו חווים זה לא מחדל אלא מדיניות, לא באג אלא הפיצ'ר.

להמשיך לקרוא

הבט סביב: הצהרת כוונות עם איחוד האמירויות – תובנות ראשונות

ההצהרה המשותפת עם איחוד האמירויות, שבכמה מקומות כונתה בטעות "הסכם שלום", תפשה את כולם פחות או יותר לא מוכנים. זה כמובן לא הפריע לרבים לקפוץ מיד עם תובנות ופרשנויות, שכרגיל נחלקות וסותרות זו את זו, וכמעט תמיד מתאימות בדיוק לעמדות הקודמות של הכותב. אז הנה כמה נקודות שלי, שלא דווקא מרכיבות תמונה שלמה.

להמשיך לקרוא

על סדר היום: השקפת עולם באוצר ואתגרים מוניציפליים של בדואים

אחרי עיסוק מתמשך (שצפוי להמשך בקרוב) בהיסטוריה, הגיע הזמן לפנות זמן לקצת אקטואליה. שתי כתבות ששוה לקרוא, שמעלות היבטים מעניינים לגבי תפישת המגזר הציבורי במשרד האוצר, ולגבי האתגרים של החברה הבדואית בנגב.

להמשיך לקרוא

את אני (ארה"ב) והממשלה הבאה

אחרי הרעש הגדול של ה"בגידה" של גנץ, של המו"מ הקואליציוני ושל נסיון החסימה בבג"צ, הגענו אל ספה של ממשלת האחדות. סדר היום בימים האחרונים עוסק בעיקר בכסאולוגיה – ולמעשה בכסאולוגיה הזוטרה. אבל אני חושב שהדבר המעניין יותר, במיוחד כשלמהלך הגדול של גנץ עדיין לא הוצג הסבר משכנע יותר מחולשת אופי, הוא סוגיית הרכב הממשלה שהתבהר היום סופית, ומשמעותה. 

להמשיך לקרוא

משרד האוצר חפר בור בקופת הביטוח הלאומי

התקופה האחרונה מפנה הרבה תשומת לב לביטוח הלאומי, כי פתאום כולם צריכים עזרה (וחלקם מגלים בהפתעה ובזעם שאם אתה לא משלם פוליסת ביטוח אבטלה, אתה לא מקבל ביטוח אבטלה). הגעתי למאמר מעניין שעוסק במשבר הגרעון הצפוי בביטוח הלאומי ובסיבות לו. באופן שקצת הפתיע אותי הוא טוען שהלוואת העודפים למדינה היא לא דווקא בעיה. לעומת זאת העובדה שהמדינה (רוצה לומר, משרד האוצר) התעלם מהמחוייבות שלו להשלים את מה שחסר בעקבות הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי עבור העובדים שניתן למעסיקים – פה יש בור עמוק מאוד מאוד.

להמשיך לקרוא

ובכן – מהפך! פרשנות בזק בעקבות השעות האחרונות

קודם כל, אני שמח מאוד שהתאפקתי עד לקיום מליאת הכנסת היום ולא פרסמתי את רשומת הפרשנות שהכנתי בבוקר. במקומה, אני מציע פרשנות בזק:

א. עוד לפני שהוקמה ממשלת החירום שבשם הצורך בה עשה גנץ את המהלך שלו, הוא איבד את הכלי הפוליטי והכוח הפוליטי שבראשו הוא עמד. ייתכן שעוד נופתע לטובה, אבל על פניו זה נראה כמו מהלך של התאבדות פוליטית, כי הוא מגיע למו"מ ולממשלה עתידית עם מעט מאוד כוח מיקוח. אפילו אם נתניהו מחליט עכשיו לא להקים ממשלה ולהמשיך עם ממשלת המעבר שלו – אין מי שיתמודד מולו בבחירות הבאות (כשיהיה אפשר לקיים אותן).
ב. בהנחה שאכן תקום "ממשלת חירום" (או בשמה האמיתי – ממשלת ימין), אני לא ממהר לחזות שמפלגת העבודה תכנס אליה. לא שאני אפול מהכסא אם זה יקרה, אבל מהדיון היום אני
מתרשם שהם לא היו חלק מהמהלך עד כה (או שעשו הצגה יפה שהם לא היו).
ג. להערכתי גנץ עשה נזק אדיר למרכז-שמאל בטווח הקצר והבינוני, כי שבירת האמון הזו תשאיר הרבה מאוד מצביעים בבית בבחירות הבאות, ואולי גם לטווח רחוק יותר.
ד. ומהצד השני – יש עכשיו כ-30 מנדטים על הרצפה לגופי שמאל/מרכז שידעו להרים אותם משם, אם ידעו להתארגן ולפעול באופן מעורר אמון.
לעוקבי הדף בפייסבוק, פתחתי סקר בנוגע לשאלה האם גנץ יהיה אי פעם ראש ממשלה. מוזמנים להשתתף בו שם.