כ"ט בנובמבר – בחזרה למשפחת העמים

רשומה שנכתבה עבור פוסט בדף הפייסבוק של מכון שיטים. 

ארץ-ישראל, כזירת מעבר בין עמקי הנילוס והסהר הפורה וצומת בדרכי המסחר בין המזרח והמערב, הצפון והדרום, היתה מאז ראשית התרבות האנושית זירת מאבק בין המעצמות האזוריות והעולמיות, שנאבקו על ההשפעה והשליטה בה.

גם התנועה הציונית פילסה את דרכה אל ארץ ישראל בתוך זירת המאבקים האלו, מתוך ניסיון לגייס את תמיכת המעצמות השונות, ובתקווה שההתיישבות היהודית תוכל להופיע כגורם נייטרלי המקהה את עוקץ המאבק ומאפשר שיתוף פעולה.

מפת תוצאות ההצבעה באו"ם על תוכנית החלוקה: ירוק בעד, צהוב נמנע, חום נגד, ורוד נעדר.
רישיון: Attribution-ShareAlike 3.0 Unported (CC BY-SA 3.0)

ליל חניה – הטקסט כפירוש, וכמה הערות

לפני כמה ימים האזנתי לפרק בפודקסט "שיר אחד" (של תאגיד השידור הציבורי. יש תמורה לאגרה) שעסק בשיר המופלא "ליל חניה" של נתן אלתרמן, שזכה ללחן מופלא לא פחות של יאיר רוזנבלום, ולביצוע נהדר של חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי.

השיר נכתב בשפה מורכבת ובמבנה לא פשוט, והלחן המורכב של רוזנבלום (וגם הביצוע הסוחף) לא מקלים על הבנתו. אז בתור מי שסבור שהבנה מתחילה מהבנת הנקרא, החלטתי לעשות מעשה (שלא ייעשה?) ולהכין אותו להבנת הנקרא.

על זכרון ומודעות היסטורית

אחרי הפסקה די ארוכה בכתיבה פה (היו לי כמה סיבות טובות, וכמה סיבות לא טובות), הנה רשומה עם שתיים-שלוש מחשבות על זכרון ותודעה היסטורית. אחת המוטיבציות לכתוב ולפרסם אותה עכשיו היא כדי שתשבור את הפסקת הכתיבה, לפני שתעלה כאן בעוד כמה ימים רשומת סיכום השנה המסורתית. 

בתמונה: צילום שלא יהפוך לבסיס לגלויית 'השנה טובה' של השנה, שצולם בימים האחרונים שלפני המלחמה, באתר ארכיאולוכי ובו שרידי יישוב קדום ועיר חשובה שחרבה במאה הרביעית לספירה. 

פליטים, עולים, מהגרים

"בהעדר תאים וארגונים חברתיים התנדבותיים אין מסד מספיק לקליטת עלייה במובנה האישי הישיר, כלומר, מעבר לשאלת המשרה והשיכון שעל משרד-הקליטה לפתור. היחס האנושי החם, רגש השייכות האישית, רגש הבית – שרק בהם יש לראות קליטה ממש – אי-אפשר לתת בצינורות ממשלתיים."

אליעזר שביד, "חידוש החיים הקהילתיים בישראל", בתוך "מיהדות לציונות, מציונות ליהדות" (1978)

המשבר באוקראינה מציף שוב את שאלות מדיניות הקליטה/הגירה של מדינת ישראל. כמה מחשבות בנושא, שבראשן העניין שכל הדיון מתמקד בשאלת המדיניות בשער הכניסה, ולא מתקדם אל מה שקורה אחריו…

התמורה הגדולה: תפקידו של הפשיזם

רשומה עשירית (ולפני אחרונה) בסדרה בעקבות קריאה בתרגום העברי לספר "התמורה הגדולה" מאת קרל פולני (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2020). ברשומה הזו אביא קטעים מתוך עיסוקו של פולני בפשיזם, הופעתו והתפקיד שמילא בחברה, כרקע להופעת המשבר ששיאו במלחמת העולם השניה. כמו בנוגע למקרים אחרים, פולני מזהה בפשיזם תגובה לסיטואציה כלכלית-חברתית מסויימת. הסיבה לצמיחתו אינה טמונה בתכונה פנימית שלו או במאפיינים הייחודיים של החברות שבהן צמח, אלא בנסיבות שבהן צמח, ובתפקיד שאותו מילא בחברה. 

התמורה הגדולה: השוק, הדמוקרטיה והדרך אל המלחמה

רשומה תשיעית בסדרה בעקבות קריאה בתרגום העברי לספר "התמורה הגדולה" מאת קרל פולני (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2020). אנחנו רגילים לקשר בין ליברליזם, וגם ליברליזם כלכלי לבין דמוקרטיה. אלא שהקשר הזה לא רק שאינו מובן מאליו, אלא שבמידה רבה הוא קשר הפוך. הליברליזם, כגישה שמתמקדת בחירויות האדם, כלומר בחופש שלו מהתערבות חיצונית בחייו, מבקש להגביל ולצמצם ככל האפשר את היכולת של השלטון, גם שלטון דמוקרטי, להתערב בחייו. עצם רעיון השוק החופשי (או במושג של פולני: "השוק המווסת את עצמו") דורש למנוע כל התערבות חיצונית במערכת השוק, כלומר להוציא אותו מתחומי ההשפעה של השלטון.

הכלכלה הליברלית יוצרת הפרדה בין הזירה הפוליטית, לבין הזירה הכלכלית שבה הפוליטיקה נדרשת שלא להתערב. ברור שמהלך כזה הוא מהלך שמגביל את הדמוקרטיה, קושר את ידיה, ובמידה רבה מרוקן אותה מתוכן. פולני מראה גם שמי שקידמו את יצירת המערכת של חברת השוק פעלו לבלימת התפתחות הדמוקרטיה. שהרי הכנסת הציבור הרחב של העובדים אל השתתפות במערכת השלטונית היתה צפויה להביא לדרישה להתערבות במערכת או לבלימת התפתחותה. לכן, על מנת לאפשר את יצירת חברת השוק, היה צורך לבלום את יצירתו של משטר דמוקרטי

מלחמה באוקראינה: דברים שיודעים, דברים שצריך היה לדעת

אחרי קצת יותר משבוע (רשומה קודמת כאן), כמה מחשבות ביחס למלחמה באוקראינה. אני לא מומחה לנושא, אין לי גישה למקורות ראשוניים, ואני לא עוסק במחקר שיטתי. אני עוקב אחרי כמה פרשנים וכותבים, וכמה ערוצי טלגרם. בעיקר אני מנסה להפעיל שכל ישר על פרטי המידע שנראה שאין מחלוקת לגביהם, ומנסה להבין אילו משמעויות ניתן ללמוד מהם. יש דברים שאנחנו יודעים. יש דברים שצריך להניח שהמעורבים היו צריכים לדעת. 

יש מלחמה במזרח אירופה

תשומת הלב של העולם נשאבת לכיוון אוקראינה, שלפני כמה ימים פרצה בה מלחמה. מה יש לי להגיד עליה? לא הרבה. אלה לא נושאים שאני מתמחה בהם, ולא הקדשתי את הזמן הנחוץ כדי ללמוד אותם ברצינות, אפילו באופן בסיסי. ובכל זאת כמה מחשבות יש. לא בטוח שכולן לגמרי קוהרנטיות, אבל אני בספק אם המציאות היא לגמרי קוהרנטית. 

באופן כללי, אני נמנע מלנסות להגדיר כאן מי צודק. זו שאלה פרשנית שאפשר לטעון שיש לה תשובה פשוטה וברורה, ואפשר לטעון אחרת. על פניו, ברור שעדיף הצד שחיים בו בדמוקרטיות ליברליות והשליטה של האוליגרכיה בו פחות בוטה וגלויה, ועדיין זה לא תמיד ייתן את כל התשובות. אני חושב שמה שאכתוב כאן רלוונטי גם בלי קשר לשאלה מי "הטובים" ומי "הרעים" בסיפור הזה. 

הצילומים המלווים את הרשומה צולמו בביקור באוקראינה בקיץ 2018.

במושבה היהודית לשעבר "נהר-טוב"

הבט סביב: אתגר הלאומיות הפלסטינית מנקודת מבט פלסטינית

בממר"י תרגמו מאמר מעניין של אשרף אל עג'רמי, לשעבר שר האסירים בממשלת הרשות הפלסטינית, שמעלה את השאלה האם הפלסטינים נכשלים בבניית לאומיות פלסטינית. אני חושב שכדאי לשים לב להנחת המוצא של עג'רמי: לתפישתו, מטרת התנועה הלאומית הפלסטינית היא לבנות חברה פלסטינית לאומית-מודרנית, והמאבק בכיבוש צריך להיבחן ביחס לזה: האם הוא מסייע למטרה זו או מרחיק את הפלסטינים ממנה. 

סמל הרשות הפלסטינית

הזמן הפלסטיני – גלבר (ושליים) ואלון – סיבוב רביעי

ברשומה הקודמת עסקתי בדרך שבה הציג גלבר את תכנית אלון. הפעם אעסוק בדרך שבה התייחס גלבר לתגובת הצמרת הירדנית אליה, ובעוד שתי נקודות אחרות.