הרצוג, ממשלת אחדות וקידוש האופוזיציה

פרסום חדש על פרשיה לא כל כך חדשה חושף היבט חשוב של התנהלות הפוליטיקה, והמחירים שמדינאים נדרשים לשלם במגרש הביתי כחלק מהמגבלות של הפוליטיקה שהם מנהלים.

להמשיך לקרוא

המצע המדיני של עמדת תצפית

בסתיו 2013 היתה אמורה להתכנס ועידה רעיונית של מפלגת העבודה, לחוגי דיון בנושאים שונים שיפתחו תהליך לגיבוש מחודש של מצע המפלגה. אני לקחתי אז את העניין ברצינות, ובקיץ 2013 ניסחתי לקראת הועידה המיועדת מסמך הצעה של קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה. שלחתי אותו לחברי הכנסת של הסיעה, וניסיתי לקדם אותו ולגבש סביבה תמיכה גם בכמה מעגלים נוספים, אבל בסוף הועידה נדחתה לאחרי הבחירות ליו"ר, ומאז לא נודעו עקבותיה.

בכל מקרה, היום נזכרתי בעקבות שאלה שהופנתה אלי שלא פרסמתי אותו, אז הנה הוא כאן עכשיו (עם PDF להורדה למי שרוצה – קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה) – כפי שהתפרסם במקור. לא מצאתי בו היום משהו שהיה חשוב לי לעדכן. תהנו.

להמשיך לקרוא

עוד על משבר עזה

כמו איזה פרס יקר שכולם נאבקים עליו, או למעשה, כמו איזה מצורע שכולם מנסים לשמור מרחק ממנו, או גם וגם, רצועת עזה –  אחת מפיסות האדמה האומללות ביותר באזור (באדיבות תנועת ההתנגדות האסלאמית, פטרוניה המתחלפים באיראן ובקטאר ובסיוע קל של כמה גורמים בישראל) – שוב חוזרת לסדר היום. 

להמשיך לקרוא

על סדר היום: מדיניות, סוריה והלוואות בריבית

שלושה דברים שאני חושב שכדאי להקדיש להם תשומת לב: הצעת מדיניות של עינת וילף, ידיעות על טיהור אתני והתנחלות שיעית בסוריה, ודיון על תקרת הריבית הרצויה על הלוואות.  

להמשיך לקרוא

מהנעשה בשכונה: ישראל ומצרים, ישראל וסוריה ומורשת אבו-מאזן

שלוש נקודות מתוך מה שמתרחש באזור שלנו תקופה האחרונה ששוות לטעמי יותר תשומת לב ממה שקיבלו. 

להמשיך לקרוא

תזכורת מהאורתודוכסיה הפוליטית הפלסטינית

בשנים בהן המציאות שמסביבנו משתנה מיום ליום, ודברים שחשבנו ליסודיים וכמעט טבעיים הולכים ומתערערים, נחמד לפעמים לפגוש יציבות רעיונית, שלא לומר קבעון וקפאון, כמעט קפסולות זמן. למשל, מרשים עד כמה מצליחים בכירי מק"י לשמר את הרטוריקה ואת עולם המושגים הקומוניסטיים יותר מ-25 שנים אחרי קריסת העולם הזה, ומבחינתם מה שקורה בסוריה הוא בסך הכל עוד שלב במאבק המתמיד של הלאומיות הערבית נגד האימפריאליזם הקפיטליסטי-אמריקאי באמצעותו בעלי בריתו הציונים והסעודים. וגם אצל האורתודוכסיה הפוליטית הפלסטינית נראה שאין כל חדש. אביא שתי דוגמאות שנתקלתי בהן לאחרונה.

להמשיך לקרוא

מורשת רבין: ביטחון ככלי לשלום, שלום ככלי לביטחון

בתחילת חודש יולי 1993, חודשים ספורים לפני החתימה על הסכם אוסלו הראשון, הופיע ראש הממשלה רבין בפני חניכי המכללה לביטחון לאומי, להרצאה בנושא "האופציות לקידום התהליך המדיני ומדיניות הביטחון". לא מזמן התגלגל לידי רישום הדברים מההרצאה, שפורשת באופן יפה את התפישה המדינית-ביטחונית של רבין. את עיקריה אנסה להציג ברשומה זו. מכיוון שהדברים הלכו והתארכו, החלטתי לפתוח בתקציר בנקודות.

להמשיך לקרוא

על סדר היום: ליברמן, אצל הפלסטינים והפשיעה החקלאית

כמה דברים שעלו (או לא עלו) על סדר היום בתקופה האחרונה ואינם קשורים לתאגיד/רשות השידור.  

להמשיך לקרוא

על סדר היום: מחיר ההתייעלות בצה"ל ומצב החקלאות

מבחר התייחסויות קצרות (יחסית) והפניות לתשומת הלב, דברים שהצטברו עם הזמן:

מדיניות הייבוש, הרס, הפרטה מגיעה לימ"חים של צה"ל (באחד מהם העביר התצפיתן כחצי משירותו הצבאי, אי-אז בתחילת המאה), והצצה למצב החקלאות בישראל.

להמשיך לקרוא

הדרך ליום הכיפורים: שבירת קונספצית השלום שהוחמץ

האגדה הידועה גם בשם "הזיכרון הציבורי כפי שעוצב על-ידי פוליטיקאים וכלי תקשורת בעלי עניין" מספרת שבשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים החמיצה ישראל את הסיכוי לשלום בגלל היהירות והשחצנות שהוליד הניצחון ב-1967, ובגלל שדיין חשב ש"עדיף שארם-א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם-א-שייח", ובגלל שגולדה היתה מאוד לא נחמדה, לא רק כלפי מזרחים. האגדה הזו סובלת מבעיה נפוצה של הזיכרון הציבורי – היא לא תואמת את התמונה המצטיירת מתוך המחקר ההיסטורי. אז מה קרה בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים? 

להמשיך לקרוא