על סדר היום: בחירות שהיו, בחירות שאולי יהיו, וירושלים

בתקופה האחרונה לא התפנתי לענייני עמדת התצפית, וגם לא היה לי הרבה מה להגיד. שלוש הערות לדברים שכדאי לשים אליהם לב בימים אלה.

המלצות קריאה ותזכורות – סוריה, טורקיה, ירושלים ומלחמת יום כיפור

כמה תזכורות והמלצות קריאה בעקבות פרסומים מעניינים מהיומיים האחרונים, שעוסקים בהתפתחות האחרונה בצפון סוריה, במשרד החוץ והמעורבות הטורקית בירושלים, ובפרסומים החדשים מתוך הצמרת הצבאית במלחמת יום הכיפורים.

המלצת קריאה – ירושלים

בתור אחד שיש לו חיבה למידע מהשטח שמתחבר גם לפרספקטיבות רחבות, שמחתי למצוא כתבה נרחבת ומאמר נרחב שסוקרים את המציאות והתהליכים שעוברים על מזרח ירושלים, מנקודת מבטו של יועץ ראש העיר לענייני ערבים.

השיר החשוב של התקופה – פרק ט' – בלדה לכהן צדק

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס.

השיר התשיעי באלבום, בלדה לכהן צדק, ממשיך את העיסוק בתחום המוזיקה הישראלית והגיבור שלו הוא שוב אדם ספציפי – עמיחי כ"ץ

בעין העדשה: אביב-קיץ

בחודשים האחרונים לא הגעתי לצלם הרבה, ובכל זאת, מבחר צילומים מהתקופה האחרונה:

א. הסרטבה, ערב אחרון של שבוע עבודה במטע התמרים בנערן:

הבט סביב: המאבק (האמיתי) על הריבונות בהר הבית

השיח הישראלי בשבוע האחרון, מאז פתיחת הר הבית מחדש ביום ראשון, במהלך ימי המתיחות של השבוע וגם אחרי שהצטבר מחיר הדמים של יום שישי (שצריך להגיד שחלק ממנו מקרי, בהתחשב במספר נסיונות הפיגועים המסוכלים בפגיעות קלות או ללא פגיעה באופן יום-יומי), התמקד במערכת קבלת ההחלטות של הצד הישראלי. זאת בין השאר מכיוון שהניח כמובן מאליו שהצד האסלאמי יגיב באלימות קשה להתעקשות הישראלית. ההנחה הזו נכונה למדי במימד של בחירת הצד האסלאמי באלימות קשה, אבל היא שמה הרבה יותר מדי משקל על ישראל והיכולת שלה להימנע מכך. השגיאה נובעת להערכתי במיקוד יתר (מובן בחלקו, שגוי ומזיק מאוד בחלקו) בישראל ובקו העימות הבולט בינה לבין הערבים והמוסלמים, תוך התעלמות (במידה רבה מתוך בורות, שנובעת במידה מסויימת מעצלות מחשבתית) מקו התפר הפחות בולט אבל המשמעותי יותר שעובר בין ערבים לערבים (וגם לכמה לא-ערבים) ובין מוסלמים ומוסלמים. רשומה זו תביא נסיון להביט אל קו העימות הזה, שלאורכו מתנהל המאבק האמיתי על הריבונות בהר הבית.

משחקים באש: פרובוקציה מגנומטרית

נקודת מבט ותרחישים אפשריים לקראת יום שישי מתוח בירושלים.

ביום שישי שעבר הפרה חוליה חמושה של ארבעה ערבים אזרחי ישראל (שלושה אזרחי ישראל בודאות, הרביעי בסבירות כמעט ודאית) את הסטטוס קוו בהר הבית. שלושה מתוכם הגיחו מתוכו, ירו והרגו 2 שוטרים ששמרו על אחד מהשערים ונמלטו בחזרה.

בעין העדשה: ירושלים

סוף השבוע האחרון הוקדש לסמינר בירושלים, שבו שאלנו שאלות חיפשנו אלוהים וקדושה. הזדמנות טובה לטיול לעיר העתיקה, שהוא כמובן הזדמנות טובה לצלם.

שאלו על לב ירושלים

סדרת הפיגועים הקטלניים בירושלים בשבועות האחרונים, בהמשך לחיכוך האלים בשכונות מזרח העיר שנמשך בצורה חמורה לפחות מאז תחילת הקיץ, מציפה שוב את שאלת עתידה של מזרח ירושלים. מעט מחשבות (לא מחודדות עד הסוף) בנושא.

בעין העדשה – רישום בירושלים

בחודשים האחרונים ביקרתי מספר פעמים בירושלים. רוב התמונות ברשומה הזו צולמו במהלך ביקור בביאנלה לרישום שכותרתה הפעם היתה "מעבר לנייר" – כלומר רישומים במגוון צורות ושיטות שאינן על גבי נייר. כפי שתוכלו להתרשם בתמונות הבאות, לא פחות מהמוצגים, אני התרשמתי מהבניין – בית האמנים, ששימש בעבר את "בצלאל" בשנותיו הראשונות. הבניין גם הוא, בדרכו, סוג של רישום.

הערה טכנית חזותית – המערכת של וורדפס מציגה את התמונות האופקיות בצורה שמעוותת את הפרופורציות שלהן. פעם ידעתי לסדר את זה, אבל עכשיו הם שינו את התפריט. עד שאמצא דרך לסדר את זה, ניתן לראות את התמונות בפרופורציה האמיתית בלחיצה עליהן, או כאן באלבום.

פריט בתקרה