בשביל למצוא תשובות צריך לדעת לחפש – המקרה של אהרון סיסו

עובדת "הארץ" פרסמה תגובה למאמר של גנז המדינה יעקב לזוביק, שבה היא מאשימה אותו שהארכיון לא נייטרלי, שמסמכים הוסתרו, ושהיא לא מצאה בארכיון שום מידע על אחיו של סבה, ילד שנעלם בשנות ראשית המדינה. לי היתה דרושה בערך שעה של חיפוש אינטרנטי בשביל למצוא בארכיון את התיעוד לגבי הילד, ולשמחתי הארץ היו מוכנים לפרסם את מאמר התגובה שלי. מכיוון שהארץ רוצים קצת בלעדיות על תכנים שהם מפרסמים, המתנתי קצת עם הפרסום כאן, אבל עכשיו אתם יכולים לקרוא את הדברים (כולל תיקון טעות שנפלה בהם במקור). אני אשים כאן את הנוסח שאני העברתי להארץ, שפורסם בעריכה קלה בלבד.

להמשיך לקרוא

עלילת ילדי תימן – עוד טענה שפורקה לתפארת

השבוע, במהלך עוד אחד מהדיונים ברשת שעוסקים בפרשה, נתקלתי בטענה לגבי אי-מיצוי חקירת היבטי הפרשה בארה"ב. כמו בפעם קודמת, גם כאן היא עלתה מצד אישיות בולטת בעמותת עמרם, וגם כאן, היא נסתרה באופן שמעלה אצלי תהיות לגבי מידת המחוייבות של האנשים האלה לאמת[1].

*** עריכה 16.5.19 – נעמה קטיעי, כותבת הטענה המדוברת, הגיבה לביקורת שלי. קישור לתגובה ובחינתה – בהמשך הרשומה***

להמשיך לקרוא

ילדי תימן ב"מעברות" – הילדים שנעלמו חלק ג'

בהמשך לרשומות הקודמות (3,2,1), אני מציג פה את התיעוד בנוגע לגורלה של ילדה נוספת שעדות על היעלמותה הובאה בפרק הראשון של הסדרה "מעברות". כמו במקרה הקודם, של צדוק מליחי, מכיוון שמדובר במשפחה שנקלטה במחנה ראש העין נותר תיעוד רב לגביה, המוליך אותנו אל מיקום מדוייק של קבר בבית העלמין סגולה, שהוא בסבירות גבוהה מאוד קברה של הילדה שודיה אלכאוי.

להמשיך לקרוא

ילדי תימן ב"מעברות" – הילדים שנעלמו חלק ב'

כהמשך לרשומה הקודמת, ברשומה זו אציג את התיעוד הנוגע לגורלו של ילד נוסף שסיפורו הוצג בסדרה "מעברות". הפעם – התינוק צדוק מליחי, שלפי העדות שהובאה בסדרה למשפחתו נמסר שנפטר, אך לא ניתן להם לטפל בקבורתו. מכיוון שמשפחתו של התינוק שהתה במחנה העולים בראש העין, נשמר תיעוד מפורט לגביה. התיעוד הזה מביא אותנו למיקום מדוייק של קבר בבית העלמין סגולה, שהוא בסבירות גבוהה מאוד קברו של צדוק מליחי.

להמשיך לקרוא

ילדי תימן ב"מעברות" – הילדים שנעלמו חלק א'

יוצרי הסדרה מעברות ליקטו שמונה עדויות [שאני לא חושד בכנותן] בנוגע לפטירת ילדים ומסגרו אותן – על סמך עדויות בעייתיות ועריכה בעייתית עוד יותר – כסיפור של חטיפת ילדים. הצגת העדויות מבלי לנסות לברר אותן קודם לכן במקורות מידע נוספים מהווה לטעמי חוסר אחריות כפול: מצד אחד – חוסר אחריות כלפי המשפחות שהעידו , שתחקיר בעקבות עדותן יכל לסייע להן בפתרון התעלומה. מצד שני – חוסר אחריות כלפי הצופים, שנותרו עם הרושם שהותירו העדויות כפי שניתנו ובמסגור שבו הוצגו.

פתיחת תיקי הארכיון של ועדת החקירה הממלכתית שחקרה (ביסודיות רבה) את פרשת "היעלמות" ילדי תימן (ואחרים) התבררה כ"יריה ברגל" מפוארת מצד טועני החטיפה, מאחר שלא רק שהתברר שלא הוסתר שם שום מידע משמעותי, אלא שנמצאו שם מקורות מידע חשובים שמאפשרים לאתר מידע גם בנוגע למשפחות שלא התלוננו בפני ועדות החקירה השונות, וביניהן כאלה שעדותן שודרה ב"מעברות".

בפעולה בנוגע לחוסר האחריות כלפי המשפחות לא אעסוק מעל דפי הבלוג. כאן וברשומות נוספות אתמודד עם חוסר האחריות כלפי הציבור, באמצעות השלמת המידע הרלוונטי.

להמשיך לקרוא

שתי דוגמאות לצורך בקריאה ביקורתית

אחד הכישורים החשובים עבור היסטוריון – יש שיגידו שעבור כל אזרח בחברה דמוקרטית מודרנית, אבל בשביל היסטוריון הוא הכרחי – הוא היכולת לקרוא דברים באורח ביקורתי. כלומר, לא לקבל את הנאמר ללא בחינה האם הוא גם אמין. זו מיומנות שדורשת הכשרה בסיסית ומשתכללת עם התרגול. ככל שהאדם בקיא יותר בנושא שעליו הוא קורא, כך הוא גם יכול יותר בקלות לעשות את הקריאה הביקורתית, ולזהות את המקרים בהם הדברים שנאמרו אינם אמינים. זו הסיבה שבתחומים בהם איננו בקיאים, כדאי לנו להיעזר באנשים שהתמחו בנושא (הגם שגם את דבריהם לא מומלץ לקבל באמון עיוור, במיוחד אם הם לא מאפשרים לנו לבחון את המקורות שעליהם הם נסמכים בטענות שלהם).

כאשר הדברים הנבחנים הם עדות בנוגע לאירועי העבר, הבחינה דורשת בעיקר את הצלבתם עם עדויות אחרות בנוגע לאותם האירועים, ובחינה האם הם תואמים את שאר המידע. במידה ונמצאה סתירה בין המקורות – צריך לעשות הערכה מושכלת איזה מהם מביא עדות אמינה יותר.

בכל מקרה, הנה דוגמא לשני מקרים שמצדיקים את הצורך בקריאה ביקורתית, מתוך נושא שלצערי אני מרגיש את הצורך להקדיש לו לא מעט זמן (הפיצוי הוא שהעיסוק בו מסקרן מאוד ונותן הזמנות טובה לעסוק בפיצוח חידות היסטוריות) – פרשת ילדי תימן וגו'. בתקופה הקרובה אני צופה שאפרסם פה כמה דברים חשובים יותר בנוגע לפרשה, אבל הפעם שתי הדגמות קטנות, מתוך הדיונים בועדת הכנסת שעסקה בפרשה, בראשות חברת הכנסת (היוצאת) נורית קורן.

להמשיך לקרוא

עלילת ילדי תימן – טיעוני אד-הומינם ו"גילוי נאות"

לצד השיח האלים שליווה את הפרשה לפחות מאז פעילותו של עוזי משולם, מאז חשיפת הארכיונים, שאפשרה להפריך את כמעט כל סיפורי החטיפה שלא הוגשו לבדיקת ועדת החקירה הממלכתית [תודה לכל מי שדחפו לחשיפה – זו היתה יריה ברגל מפוארת מצדכם], הולכת ומתחזקת תופעה נוספת – מכיוון שטענות החטיפה עצמן מופרכות על ידי מסמכים באופן שקשה מאוד להתווכח איתו, עברו מפיצי העלילה להתמקד בטיעוני אד-הומינם כנגד מי שמערערים על הטענות שלהם. במקום לענות, מאשימים את המערערים בכך שהם "משתמשים פיקטייבים" (גם כשזהותם ידועה למי שרוצה), וכאשר זהות המערערים גלויה, מפיצים את החשד שאבותיהם היו מעורבים בפרשה, והם מנסים להשתיק אותה  כדי להסתיר זאת. אני מוכרח להודות שטיעון הפסילה על רקע מעורבות משפחתית הוא טיעון מעניין כשהוא מופנה מצד פעילים שכל אחד מהם מתהדר באח/אחות חטוף (הפעילים הותיקים) או לפחות בדוד/דודה חטופים (הפעילים מהדור החדש).

בכל מקרה, בימים האחרונים כנראה שזכיתי לשדרוג בעיניהם, ו/או שסתם היה שם למישהו מזל בנבירה בתיקי הארכיון, וגם אני הפכתי למטרה, באמצעות ה"הוכחה הבאה": להמשיך לקרוא

ילדי תימן ב"מעברות" – ליקויים בתחקיר והטעיות בעריכה

ב-20.2.19 שודר ב"כאן 11" הפרק הראשון של הסדרה הדוקומנטרית "מעברות", שעסק בתקופת מחנות העולים. יש מקום לביקורת גם על חלקים אחרים בפרק, אך סקירה זו תתמקד בבחינת הצגת "פרשת ילדי תימן" – הטענות להיעלמם/חטיפתם של ילדי עולים. מהסקירה עולה שהצגת הנושא מתבססת על תחקיר לקוי ביותר או על בחירה מגמתית ביותר של המידע המוצג לציבור, וחוטאת גם בעריכה מטעה שאינה יכולה להתפרש אלא כהטעיה מודעת.

הדברים הועברו לפני מספר ימים ליוצרי הסדרה, ואם הם יעבירו את תגובתם, היא תפורסם כאן.

להמשיך לקרוא

סילופים, מניפולציות ועידית בן שימול – סיבוב שלישי (ואחרון?)

תקציר הפרקים הקודמים:

הסיבוב הראשון – בחודש יוני שודרה בחדשות כאן כתבה של עידית בן שימול שסיקרה את יום המחאה השנתי של מפיצי עלילת ילדי תימן וגו' (היא כמובן לא קראה לזה ככה). הכתבה היתה מוצר עיתונאי גרוע במיוחד, ואני הצבעתי על כשליו הרבים כאן.

הסיבוב השני – אני עם כמה חברים הגשנו תלונה לנציבת תלונות הציבור של התאגיד, בה ציינו את ההטעיות הבולטות בכתבה ואת העובדה שבן שימול לא טרחה לציין שהיא היתה שותפה באחת העמותות שסוקרו בה בהרחבה. בן שימול רצה לפרסם בפייסבוק שמנסים להשתיק אותה, ואח"כ ענתה תשובה שמיעוטה דבקות בהטעיות ועיקרה הרחבתן בצורה לא עניינית. ענינו בתגובה מפורטת, והנציבה נפנפה אותנו באמירה ש"מי שמנו לקבוע שבן שימול טועה?" ובקביעה שלא היה צורך בגילוי נאות. את כל העניין הזה הצגתי בפירוט כאן.

הסיבוב השלישי – תלונה למועצת העיתונות.

להמשיך לקרוא

סילופים, מניפולציות ועידית בן-שימול – סיבוב שני

מהלך נוסף בנסיון הלא מועיל בינתיים לחשוף את עליבות טיעוניהם של מפיצי עלילת ילדי תימן ושל כלי התקשורת שנותנים להם במה. 

ובכן, לאחר שהצבעתי על סדרה של הטעיות, סילופים ומניפולציות בכתבתה של עידית בן-שימול לרגל יום המודעות לפרשת ילדי תימן, קבוצה של מכרים שעוסקים בנושא (לי לא היה כוח להתעסק בזה), החליטה להגיש תלונה לנציבת פניות הציבור של תאגיד השידור ששידר את הכתבה הביזיונית המדוברת, בנוגע לארבע מההטעיות המרכזיות של בן-שימול. הגב' בן-שימול, שקיבלה את התלונה לידיה למתן תגובה, הזדרזה לפרסם אותה במטרה לארגן קמפיין תמיכה נגד "נסיון ההשתקה", וקצת פחות הזדרזה להעביר לנציבה תגובה מפורטת ולא מאוד עניינית, אותה צירפה הנציבה לתשובתה שלה. מכיוון שהתגובה של הנציבה היתה רחוקה מלהיות מספקת ותשובתה של בן-שימול, גם כאשר היתה עניינית וגם במקומות שלא, רק החמירה את ההטעיות שנכללו בכתבה, שלחנו (הפעם בעיקר בעבודה שלי, שנעזרה בסיוע שלא יסולא בפז של הבלוגר המעולה א.א. קונספירציות), תשובה מפורטת לתגובתן של הנציבה ושל בן-שימול. המובאת כאן ב-pdf, וגם בהמשך הרשומה. לצערנו, בתשובה לתגובתנו המפורטת קיבלנו מהנציבה את התשובה המביכה הזו, שמראה שהנסיון לטפל בעניין באפיק הרשמי הזה הגיע למבוי סתום. למתעניינים, מובאת כאן תגובתנו לתשובותיהן של הנציבה ושל בן שימול. להמשיך לקרוא