מס אי הבטיחות בעבודה

הידעת? לפי מנהל תחום הבטיחות במשרד העבודה והרווחה, הביטוח הלאומי משלם בכל שנה קצבאות בסך של כ-15 מיליארד ש"ח לנפגעי תאונות עבודה. כך לפי ידיעות שלשום (17.5.17) בדבר ראשון ובכלכליסט.
אם הנתון נכון, חישוב זריז מעלה שהמשמעות היא שכל אזרח בישראל נושא בנטל (אפשר לקרוא לזה גם מס) של כ-1764 ש"ח לשנה בגין ליקויי בטיחות בעבודה. הבעיה היא שאת הנטל הזה גורם מספר מצומצם יחסית של מעסיקים, שמניעי הרווח שלהם והיעדר פיקוח ואכיפה מאפשרים להם להתנער מעלות הנזק שהם גורמים ולהטיל אותה על הציבור.
דרך אגב, עבודה עיתונאית בהיקף של כ-15 דקות בגוגל הביאה אותי למסקנה שהנתון לא נכון. להמשיך לקרוא

הצעת חוק ההחברה – טיוטה ראשונה

ניסיון להציע טיוטה ראשונית למהלך שהוא "game changer" אמיתי בתחום הכלכלי-חברתי מצד אחד, ומצד שני להערכתי לא לחלוטין אוטופי. אשמח שהטיוטה הזו תהיה פתח לדיון ולחידוד בנוגע לשיטה ולפרטים. כל זאת תוך מודעות לכך שהבעיה העיקרית שלנו היא לא בלדעת מה לעשות כשנגיע לשלטון, אלא בלהגיע לשם, והבנה שבכל זאת, גם הצעת מדיניות היא חלק מהדרך להגיע לשלטון.  

מטרת הצעת החוק היא להתמודד עם בעיית היסוד של החברה הקפיטליסטית-תעשייתית – הניתוק (ומכאן גם הניכור) שבין העובדים השכירים לבין אמצעי העבודה (ההון) – שלא באמצעות ביטול הסדר התעשייתי, אלא באמצעות חיבור מחודש בין העובדים לאמצעי העבודה.

השיטה: יצירה ראשונית והרחבה הדרגתית של בעלות העובדים על אמצעי הייצור במקומות העבודה שלהם, ומתוך כך ביטול הדרגתי של ניצול העובדים השכירים באמצעות שיתופם ברווחים והגברת הדמוקרטיה במקומות עבודה באמצעות שיתופם בקבלת ההחלטות. כל זאת בלא הלאמה או פגיעה חמורה בזכויות הקניין. להמשיך לקרוא

גרימת מוות ברשלנות

אתמול (ראשון) נהרג בתאונת עבודה באתר בניה ברמלה פאיז סלאח, מהכפר ג'דיידה (בגליל). אחרי ויטלי אסף, בן 43 מראשון לציון, ואחמד ביראוי, בן 29 מיטא (הר-חברון), הוא ההרוג השלישי בתאונות עבודה באתרי בניה מאז שהתחילה, לפני בערך שבוע וחצי, שנת 2016. בנוסף נפצע אתמול באופן רציני פועל באתר בניה בנשר, והוא מצטרף לשבעה פועלים לפחות שנפצעו באורח בינוני-קשה בשבוע שעבר. ממשלות ישראל, ברשלנות שקשה לתרץ, נושאת בחלק משמעותי מהאחריות לפגיעות החמורות האלה.

להמשיך לקרוא

כסף מגז וכסף מחשמל

מתווה הגז שוב חוזר למרכז תשומת הלב, ושלל אינפורמציה ודיס-אינפורמציה מציף שוב את כלי השידור והרשתות החברתיות ומבלבל את כולם. ניסיון להציע הגיון מארגן פשוט יותר לגישה לעניין.

ובהקשר דומה, על חברת החשמל, מחיר הגז והדרך שבה המדינה מעשירה את יצרני החשמל הפרטיים.

להמשיך לקרוא

יזכור עם ישראל: על הרוגים שקופים ושקופים יותר

לפני קצת יותר משבוע, ב-28 באפריל, (לא) ציינו את יום הזכרון להרוגים בתאונות עבודה. אז קצת על מה שקורה בישראל בעניין, וקצת על למה אנחנו לא יודעים על זה הרבה.

להמשיך לקרוא

אופק חדש ולא מפתיע: עזה ומשרד החינוך

שלושה עניינים ששווים תשומת לב בתקופה האחרונה, ואף אחד מהם לא קשור להופעה של נתניהו בארה"ב: מה התוכנית של הרש"פ לגבי עזה, מה מצרים עלולה לעשות שם, ומה קרה לשכרם של מורי ישראל.

להמשיך לקרוא

בעין העדשה: ראש-חודש מאי

צילומים מהפגנת האחד במאי בת"א

באותו מאי לא היה דבר. אפילו לא פאר חיצוני, אפילו לא המון רב יהודי, ואפילו לא מביטים הרבה. החנויות היו פתוחות במערב-העיר, המרכבות השתקשקו. בשעה הראשונה נפזר כבר כל ה"עולם" וישובו לבתיהם עיפים וריקנים. […]  האורגניזאציות היהודיות, כמובן, הוציאו גזירה לצאת ולהשתתף בתהלוכה, אבל השפעתן היתה כבר לא הא. אותם הדברים: "היום בראשון למאי… היום בראשון למאי…" – אבל על הכל היה כבר איזה קיפאון מכוסה-אבק. יתר על כן: הרושם היה אפילו משום-מה לא של כנסיית פועלים, עובדים, נדכאים בחיצוניותם, אבל יוצרי החיים באמת […]

י.ח. ברנר, ראש-חדש מאי

להמשיך לקרוא

תנובה, תעלולים פיננסיים וקפיטליזם מאוחר

שתי המלצות קריאה לערב שבת: על הסיבוב שעשתה קרן אייפקס בתנובה, ועוד עדות לגילגול הנוכחי של המהפכה התעשייתית.

להמשיך לקרוא

"מסוכן יותר מהפוליטיקאי" – על פקיד האוצר ומקומו בדמוקרטיה

4

מתישהו התחילו ללמד בפקולטות לכלכלה את הטענה שהכלכלה היא מדע מדוייק, ולכן היא לא מייצגת שקול כוחות חברתי אלא חתירה לאופטימיזציה שטובה "לכולם". התובנה המתבקשת מכך היא שמכיוון ש"הפוליטקאים" הם טיפוסים חסרי אחריות שדואגים לאינטרס הצר של הבוחרים שלהם (במקרה הטוב) ולטווח הקצר של הקדנציה בלבד, צריך להציל את הכלכלה מידם, ולהקטין את התערבותם בניהולה לטובת מדיניות שיעצבו "מקצוענים" נטולי פניות. הבעיה היא שאני לא זוכר כלכלן שנבחר בבחירות דמוקרטיות להנהיג מדינה. כדי להציל את הכלכלה מהפוליטיקאים, היו צריכים הכלכלנים להשתמש בשיטות אחרות. אהרון פוגל, מי שכיהן בתפקידים הבכירים ביותר במשרד האוצר (פרט לשר כמובן), חושף בספרו החדש "התנור והחמאה" כמה משיטות הפעולה המפוקפקות שלהם, תוך שהוא מנהל שיח מתחסד על מקומו של הפקיד בדמוקרטיה. 2,087 מילים שאזרחי ישראל צריכים להכיר.

להמשיך לקרוא