שאני אשלם? משהו על הון גדול ומיסוי בישראל

משהו על הריכוזיות ההולכת וגוברת של ההון בישראל, ועל הדרך שבה הממשלה מקדמת את התהליך על חשבון אזרחיה.

מעתה, לא הפועל העובד במשקו-שלו הוא שעומד לנישול – אלא בעל-ההון המנצל פועלים מרובים.

נישוּל זה מתגשם על-ידי משחק הכוחות האימאננטיים, הטבועים בו בייצור הקאפיטליסטי גופו,  על-ידי הרכזם של ההונות. כל אחד מבעלי-ההון קוטל בעלי-הון מרובים. יד ביד עם הרכז זה, או עם נישוּלם של בעלי-הון מרובים בידי מוּעטים, עולים-ומתפתחים: הצורה השיתופית של תהליך-העבודה בקנה מידה-הולך-וגדל בתדירוּת; השימוש הטכני, שימוש-מדעת, במדע; […] שיזורם-שילובם של כל העמים בתוך הרשת של השוק העולמי – ובכך מתפתח גם האופי הבינלאומי של המשטר הקאפיטליסטי. משפוחת-והולך בתמידות מספרם של אילי-ההון, הנוטלים בזרוע את כל היתרונות של אותו תהליך-הפיכה ועושים אותו מונופולין לעצמם – גדלה והולכת שפעת המצוקה, הלחץ, השיעבוד, הניווּן, הניצול…

[קרל מרקס, הקפיטל, כרך 1, פרק 24]

כשהממשלה נראית תמיד כמו הבעיה, כל פיתרון נראה כמו קיצוץ

כפי שכבר רשמתי (כאן, בסעיף ד'), שאלת השאלות לגבי אופיה של החברה הישראלית היא שאלת גודלה של הממשלה וחלקה בחיים בישראל, כלומר בכלכלה הישראלית. חלקה של הממשלה בתוצר הצטמק בישראל בצורה דרסטית, והיום הוא מהנמוכים במדינות המערב. לא אכנס לעומק השאלה, אבל אתייחס בקצרה לצעד האחרון בנושא – "הכל יקוצץ ב 5%".

וחוץ מזה, שוב מותחים את גבולות ההפרטה.

עשן ואש במסדרונות האוצר

דיווח מתוצאות מסע צייד במסדרונות האוצר, בעקבות דו"ח מבקר המדינה בנושא השרפה בכרמל.

בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה יצאתי למסע צייד במסדרונות האוצר, במטרה לברר האם אכן יש עשן בלי אש, ואולי להביא את הראש על מקל. לא הבאתי. עד כאן הדימוי.

במציאות, ניגשתי לקרוא את הפרק השישי בדו"ח המבקר, העוסק באחריות הדרג הממשלתי, בתקווה למצוא שם חומרים לוהטים בנוגע לאחריותו של שר האוצר. התוצאה יותר מורכבת מהציפיות הראשוניות.