אי אז לפני כשנתיים כתבתי על משבר החובות באירופה, והדרכים המפוקפקות שבהם ניסתה המערכת הפיננסית להתמודד איתו. כתבה בכלכליסט שהתפרסמה לא מזמן מאפשרת לבדוק כמה מהדברים במבחן המציאות. להמשיך לקרוא
הדיסאינפורמציה של המקרו-כלכלה מבלבלת את מירב ארלוזורוב שמתקשה להחליט מה מצב המשק, נחמיה שטרסלר מבזה ומתבזה, וגם קצת תמונות.
כפי שכבר רשמתי (כאן, בסעיף ד'), שאלת השאלות לגבי אופיה של החברה הישראלית היא שאלת גודלה של הממשלה וחלקה בחיים בישראל, כלומר בכלכלה הישראלית. חלקה של הממשלה בתוצר הצטמק בישראל בצורה דרסטית, והיום הוא מהנמוכים במדינות המערב. לא אכנס לעומק השאלה, אבל אתייחס בקצרה לצעד האחרון בנושא – "הכל יקוצץ ב 5%".
וחוץ מזה, שוב מותחים את גבולות ההפרטה.
כמה דברים לציון יום השנה העברית (כ' תמוז) לפטירתו של הרצל, וחשבון פשוט שמסביר למה אני לא מפחד מהחוב הלאומי של ישראל.
מכירים את הטענה ש"רק הימין יכול לעשות שלום ורק השמאל יכול לעשות מלחמה?" קצת תשומת לב לנתונים על מה יכול ימין כלכלי לעשות, בזמן שהוא מצהיר על ההפך והיה עושה את המוות לשמאל אם היה מציג תוצאות דומות. להמשיך לקרוא
סיימתי (סוף סוף) לקרוא את "עושר העמים" של אדם סמית, שפורסם בשנת 1776 ונחשב במידה רבה של צדק לחיבור הבסיסי של התיאוריה הכלכלית המודרנית. כמובן שהוא פספס כמה דברים חשובים, ולכן הקפיטל עדיף, ובכל זאת יש לא מעט דברים ללמוד מסמית. לצערי, ובדומה לחלק מהמהדורות האנגליות, רק שלושת הספרים הראשונים מבין החמישה תורגמו לעברית, מה ששלח אותי לקריאה של עוד 500 עמודים באנגלית.
אדם סמית
עמדת תצפית 