פתרון אפשרי לגורלה של הילדה יפה מאלאירי

בתחילת חודש יוני, בעקבות דחיית העתירה (משנת 2019) של בני משפחת ירושלמי ועמותת עמר"ם לבג"צ בדרישה לפתוח בחקירת ההיעלמות של אחותם יפה מאלאירי (שלהוריה נמסר שנפטרה בשנת 1950/51) פרסמתי רשומה שעוסקת בטיפול של עמר"ם בעדות. שם הצגתי כיצד בעמר"ם התעלמו מפרטים שנמסרו בעדות שמסרה אחותה, לאחר שהתברר שהם סותרים מסמך שנמצא בארכיון ועוסק (כנראה) בילדה המדוברת. עוד קודם לכן, כמה משותפי למחקר בפרשה ואני עסקנו במקרה הזה וניסינו לפתור אותו לאורך לא מעט חודשים. בתוך זמן קצר הצלחנו לאתר מסמכים המתעדים אשפוז נוסף, מאוחר מעט מהראשון, של ילדה שנפטרה בבית החולים, ופרטיה דומים מאוד לפרטי הילדה המדוברת, אלא שנראה ששמה נרשם במסמכים באופן משובש. הצלחנו לאתר הרשומה הזו תציע את הפתרון האפשרי – אך עדיין לא ודאי – שיש בידינו, ואת האפשרויות להמשיך לבדוק אותו.

הרשומה היא היא תוצר של המחקר המשותף של כותב הבלוג "א.א. קונספירציות", דנה מור ושלי. תודה גם לד"ר אבי פיקאר שסייע בחיפוש מסמכים בארכיון הציוני.

להמשיך לקרוא

על צדק, חלוקה, וצדק חלוקתי

בתקופה האחרונה, בהקשר למריבה על הגישה אל נחל אסי בניר דוד, נתקלתי שוב במושג "צדק חלוקתי". אני עושה כאן נסיון להסביר למה הוא עושה לי "אלרגיה", למרות שהיא לא בהכרח נגרמת מהמשמעות המדוייקת שאליה מתכוונים המשתמשים בו. הקוראים יזכו לכמה מובאות ספרותיות, הגותיות ומוזיקליות במטרה להמחיש את הרעיון שלי.

להמשיך לקרוא

אימוצי שנות ה-50 – האם לאפשר אימוץ לחו"ל? מבט מארה"ב

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. בשתי הרשומות הראשונות (1, 2) עסקתי בשאלה האם תחום האימוצים היה "פרוץ", וראינו שאם נעשו אימוצים כפי שבאופן לא מבוקר ו/או בתמורה לכסף, הרי שהם נעשו לא בגיבוי מערכת הרווחה והמשפט, אלא מאחורי גבה ובניגוד לעמדתה. בשתי הרשומות הקודמות (3, 4) עסקתי בשאלת היחס של מערכת הרווחה ובתי המשפט בישראל לאפשרות השניה שנטענה בנוגע לשאלת "היכן הילדים שנחטפו?" – האפשרות שנשלחו לאימוץ בחו"ל. ראינו שהעמדה היתה התנגדות עקרונית להוצאת ילדים מישראל לאימוץ בחו"ל, הגם שמקרים בודדים בכל זאת קרו. ברשומה הזו, האחרונה בסדרה, נעסוק בסוגיה הזו מזווית מעניינת – התגובה של שגרירות ישראל בארה"ב לבקשות שהתקבלו מיהודים-אמריקאים לסיוע באימוץ ילדים מישראל – ונסכם את העיסוק בנושא. 

יש מקום לציין שמלבד כמה שמועות שנבדקו ונמצאו כלא מבוססות, הטענה לגבי אימוץ בחו"ל נשענת בעיקר על ההיעדר של "חטופים" שאומצו בארץ ומשמשת כהסבר מדוע לא נמצאו חטופים כאלה.

להמשיך לקרוא

אימוצי שנות ה-50: אימוצים לחו"ל – השלמה – אימוצים שבכל זאת קרו

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. ברשומות הקודמות (1,2) עסקתי בשאלה האם תחום האימוצים היה "פרוץ", וראינו שאם נעשו אימוצים באופן לא מבוקר ו/או בתמורה לכסף, הרי שהם נעשו לא בגיבוי מערכת הרווחה והמשפט, אלא מאחורי גבה ובניגוד לעמדתה. ברשומה האחרונה עסקתי בשאלת היחס של מערכת הרווחה ובתי המשפט בישראל לאפשרות השניה שנטענה בנוגע לשאלת "היכן הילדים שנחטפו?" – האפשרות שנשלחו לאימוץ בחו"ל. ראינו שהעמדה היתה התנגדות עקרונית להוצאת ילדים מישראל לאימוץ בחו"ל. בעקבות הפרסום, הפנו את תשומת ליבי למספר מקרים שבהם בכל זאת התאפשרו אימוצים לחו"ל באותן השנים. אציג אותם כאן, ואעמוד על המאפיינים שלהם. תודה לדנה מור ולכותב הבלוג א.א. קונספירציות על ההפניה למקורות. 

להמשיך לקרוא

אימוצי שנות ה-50 – האם לאפשר אימוץ לחו"ל?

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. ברשומות הקודמות (1,2) עסקתי בשאלה האם תחום האימוצים היה "פרוץ", וראינו שאם נעשו אימוצים באופן לא מבוקר ו/או בתמורה לכסף, הרי שהם נעשו לא בגיבוי מערכת הרווחה והמשפט, אלא מאחורי גבה ובניגוד לעמדתה. ברשומה הזו וברשומה הבאה, נעסוק בשאלת היחס של מערכת הרווחה ובתי המשפט בישראל לאפשרות השניה שנטענה בנוגע לשאלת "היכן הילדים שנחטפו?" – האפשרות שנשלחו לאימוץ בחו"ל. יש מקום לציין שמלבד כמה שמועות שנבדקו ונמצאו כלא מבוססות, הטענה לגבי אימוץ בחו"ל נשענת בעיקר על ההיעדר של "חטופים" שאומצו בארץ ומשמשת כהסבר מדוע לא נמצאו חטופים כאלה.

ראשית, נסתכל כיצד מצטיירת הסוגיה מספרו של השופט חשין "ילדי אימוצים" (מסדה, 1955), שבו עסקנו גם ברשומה הקודמת. לאחר שכתב על חוק האימוץ האנגלי, שאוסר על מסירה לאימוץ למי שאינם תושבי אנגליה ועל הוצאת ילדים מאנגליה לאימוץ בחו"ל, הוא כותב [עמ' 121] [ההדגשות, כאן ובכל מקום שלא צויין אחרת, הן שלי]:

ואם האנגלים כך, אנו לא כל שכן. ארצנו מכנסת בנים רחוקים מקצות תבל. כלום תשוב ותפזר בניה היא לארצות נכר?

להמשיך לקרוא

אימוצי שנות ה-50 – האם התחום היה מופקר? – חלק שני

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. לפי אותם טוענים, תחום האימוצים בארץ היה פרוץ, וכך ניתן היה להעביר ילדים רבים מהוריהם אל משפחות אחרות. ברשומה הקודמת ביקשתי להחזיר להקשרו את הציטוט המפורסם מדברי השופט חשין, שנוהגים להציג כעדות לכך שהתחום היה מופקר. ברשומה הזו אביא מובאות מתוך ספרו "ילדי אימוצים" (מסדה, 1955) שרלוונטיות לשאלה האם תחום האימוצים בשנים אלה אכן היה "פרוץ", כך שאפשר היה להעביר ללא בקרה ילדים שנלקחו מהוריהם ללא ידיעתם או הסכמתם לאימוץ בידי משפחות אחרות.

הספר הוא למעשה קובץ של שיחות רדיו ששידר חשין ברדיו "קול ישראל", שמטרתן (כמו מטרת הספר) היתה להציג את הבעיות המשפטיות בתחום האימוץ, במטרה לקדם חקיקת חוק אימוץ שייתן תשתית חוקית שהיתה חסרה עבור בתי המשפט שעסקו בתחום. כפי שכותב חשין [עמ' 67]:

אחת התופעות המוזרות ביותר במשפט הישראלי, שאינו חסר בדרך כלל תופעות זרות ומוזרות, היא העובדה שאין חוק מפורש בדבר אימוץ ילדים, ואף־על־פי־כן ניתנים על ידי בתי המשפט המחוזיים בארץ עשרות, ולעיתים גם מאות, צווי אימוץ מדי שנה בשנה.

להמשיך לקרוא

אימוצי שנות ה-50 – האם התחום היה מופקר? – דברים בהקשרם

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. לפי אותם טוענים, תחום האימוצים בארץ היה פרוץ, וכך ניתן היה להעביר ילדים רבים מהוריהם אל משפחות אחרות. לפני שנבחן את השאלה האם ועד כמה התחום היה באמת פרוץ?, כדאי להעמיד כמה דברים ידועים בהקשרם הנכון.

אחד המקורות המצוטטים בתחום הזה של הפרשה הוא דבריו של השופט שניאור זלמן חשין לגבי תחום האימוצים, לגביו [ההדגשות, כאן ובכל מקום שלא צויין אחרת, הן שלי]:

רבה המהומה ורב הספק. התורה נעשית הרבה תורות, והציבור אינו יודע מה החוק. למרבה המבוכה ניתנים צווי-אימוץ וצווי-אפוטרופסות שבוע-שבוע ויום-יום בדרך של פיקציה, בדרך של עיקוף והערמה, בדרך של היקש-לא היקש ובדרך של פירושים דחוקים, פלפול ואשליה.

לכאורה, ציטוט מרשיע ביותר. אלא שמי שבקיא בפרשה יודע שצריך "להזהר" בציטוטים כאלה. להמשיך לקרוא

גלגולה של טעות וחשיבות המקור – בעקבות "עדות" ד"ר יוסף ישראלי

בשבועות האחרונים נקלתי בדוגמא מעניינת לאופן שבו שגיאה אחת מתגלגלת הלאה אל ציטוטים בגלגולים שונים, וממנה עולה החשיבות של איתור המקור האמיתי לדברים שעליהם מסתמכים.

מנקודת המבט של היום, המאמר של שלומי חתוכה "פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים" שנכתב בשנת 2013 הוא מופת להסתמכות על רצף של דוגמאות שגויות וחצאי אמיתות –  חלקן נחשפו בעקבות מחקר מאוחר יותר על בסיס חומרים חדשים, וחלקן היו צריכות להיות ידועות לחתוכה כבר בעת הכתיבה. בכל מקרה, בהצצה בו בעניין אחר נתקלתי בנקודה שלא הכרתי והפתיעה אותי:

יוסף ישראלי, הרופא הממונה על המחוז הדרומי, סיפר כי נקבעה מדיניות של העברת עשרות ומאות ילדים מבתי חולים לבתי תינוקות רחוקים מהוריהם ומשם לאימוץ.

ההתייחסות לדברי ד"ר ישראלי מתוך המאמר של חתוכה

עדות מרשיעה שכזו היתה צפויה לקבל פרסום נרחב מצד טועני החטיפות, ומכיוון שלא הכרתי אותה, הופתעתי וניסיתי לברר את העניין, וגיליתי כיצד טעות מתגלגלת.

להמשיך לקרוא

המשך הפולמוס על ויצ"ו ומקרה ציונה צרום – גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מעובדות

בעקבות התשובה שלי שהתפרסמה בהארץ למאמר הדעה של טלי עדן כנגד ויצ"ו, שהסתמך על הצגה שגויה ממש של המקרה של הילדה ציונה צרום ומשפחתה, מעיין נהרי כתבה מאמר ביקורת על התשובה שלי. הארץ לא קיבלו אותו לפרסום (בצדק לטעמי), אז ביום ראשון שעבר הוא פורסם ב"העוקץ". לשמחתי ב"העוקץ" הפגינו הגינות נאותה, וקיבלו ופרסמו אתמול (19.7.20) את מאמר התגובה החריפה שלי לביקורת של נהרי.

והנה הוא גם כאן, כפי ששלחתי אותו ל"העוקץ" (שעד כמה ששמתי לב, פרסמו אותו ללא שינויים):

גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מהעובדות – תשובה למעיין נהרי

אבשלום בן צבי, 13.7.20

במאמר שפורסם ב"העוקץ" (על הבירוקרטיה של הרוע וקידושה, 12.7.20) מותחת מעיין נהרי ביקורת חריפה על טור הדעה שלי שפורסם ב"הארץ", תוך שהיא מרבה גם בביטויים של חוסר כבוד שמקומם לא יכירם בביקורת עניינית (התייחסות בלשון רבים, "תגובה אוטומטית", "השתקה", "אי דיוקים בוטים" ועוד).

נהרי מלינה על חוסר השימוש בכלים לניתוח היסטורי ביקורתי על מסמכים, אלא שנראה שהיא עצמה לא נוקטת בניתוח כזה, אלא בוחרת באופן סלקטיבי מסמכים המתאימים לתיאוריה שלה, על בסיס חוסר היכרות או התעלמות ממידע סותר.

כך, למשל להמשיך לקרוא

על סדר היום: השקפת עולם באוצר ואתגרים מוניציפליים של בדואים

אחרי עיסוק מתמשך (שצפוי להמשך בקרוב) בהיסטוריה, הגיע הזמן לפנות זמן לקצת אקטואליה. שתי כתבות ששוה לקרוא, שמעלות היבטים מעניינים לגבי תפישת המגזר הציבורי במשרד האוצר, ולגבי האתגרים של החברה הבדואית בנגב.

להמשיך לקרוא