בין כפר לפרבר – חלק שני: פרבר במקום כפר

במדינת ישראל אנחנו עדים לתופעה ייחודית, שלרוב חומקת מתודעתנו: ההתיישבות הכפרית-חקלאית היהודית היא כולה מודרנית – תוצר של מהלך מכוון שמטרתו יצירת התיישבות כפרית-חקלאית (ובהמשך גם תעשייתית). תהליכים שונים לאורך השנים ומגמות לעתיד מאיימים על הסיכוי לעצם קיומה של התיישבות שכזו. החלק השני של הרשומה הכפולה הזו יעסוק בתהליך התפרקות הכפר והפיכתו לפרבר ו/או למתחם תיירות.

כפר יהושע: שתי הרחבות פרבריות חדשות, לצד " התיישבות בנים" – הרחבה חקלאית שנוספה למושב בשנות ה-50.

להמשיך לקרוא

בין כפר לפרבר – חלק ראשון: הכפר העברי

במדינת ישראל אנחנו עדים לתופעה ייחודית, שלרוב חומקת מתודעתנו: ההתיישבות הכפרית-חקלאית היהודית היא כולה מודרנית – תוצר של מהלך מכוון שמטרתו יצירת התיישבות כפרית-חקלאית (ובהמשך גם תעשייתית). תהליכים שונים לאורך השנים ומגמות לעתיד מאיימים על הסיכוי לעצם קיומה של התיישבות שכזו. החלק הראשון של הרשומה הכפולה הזו יעסוק בעיצוב דמותו הייחודית של הכפר (היהודי) בארץ ישראל המודרנית. 

תוכנית המושב כפר יהושע, כפי שהוכנה על ידי האדריכל קאופמן. בטבעת החיצונית, המשקים החקלאיים. בתוך צורך ה-י': מבני הציבור, ובתי עובדי הציבור (על מגרשים קטנים, עם משקי עזר בלבד).

חלק ראשון – האופי הייחודי של ההתיישבות בישראל

להמשיך לקרוא

חלוצים אלמונים – על חלוציות, חינוך לחלוציות והתיישבות שנות ה-50

רשומה שהתבשלה אצלי כבר כמה שנים, על מקומו ותפקידו של החינוך לאור המיתוס החלוצי. הקוראים יזכו להיכרות עם שיר ומאמר יפים ונשכחים של אלתרמן, עם סרטון מעניין ביותר, וגם להמלצת קריאה עדכנית ומומלצת ביותר.

להמשיך לקרוא

ערבים, יהודים וורדים בגליל

הטריגר לרשומה הזו הן כמובן הכותרות על ההתרחשות האחרונה בכפר ורדים, בה ראש המועצה הודיע שיפעל לעצירת שיווק דירות נוספות (ולא ביטול המכרז שהסתיים), לאחר שמשפחות ערביות זכו בחצי מהמגרשים החדשים. השיח הציבורי שהתעורר בעניין היה רווי כמובן בדמגוגיה ודיסאינפורמציה, בעיקר בקווי הטיעון של "פויה! גזענות!" ו"איפה אתם רוצים שהערבים יגורו אם אין להם איפה לבנות?" וגם "תראו איך השמאלנים האלה שמטיפיל לנו על דו-קיום לא מוכנים לגור בעצמם עם ערבים" וכו' וכו'.

הרשומה הזו מציעה מבט ממוקד על סוגיית שיווק הדירות בכפר ורדים, והרחבת מבט אל שאלת המגורים של יהודים וערבים בגליל ובכלל.

להמשיך לקרוא

מפי קסנדרה: מה עשינו עד 1948? ההתיישבות וטענת הנישול

על הספר הכי חשוב כנראה שתוכלו לקרוא על מפעלות הציונות בארץ ישראל עד למלחמת העצמאות: 'ההתיישבות היהודית וטענת הנישול (1878-1948) [הקיבוץ המאוחד, תש"ם].

הנראטיב הפלסטני, שאומץ גם ע"י השמאל הרדיקלי הישראלי (ולעיתים מאומץ גם ע"י הימין הרדיקלי הישראלי) רואה בציונות מעשה עוול מתמשך של נישול קולוניאליסטי, שהחל עם ראשית ההתיישבות היהודית ("הלבנה" או "האירופאית") בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19, שפניו האמיתיות נחשפו בתמציתן בדמות ה'נכבה' בשנת 1948, וממשיכות להתגלות בדמות מפעל ההתנחלות בשטחים הכבושים.

הטענה הציונית היתה שהיהודים חוזרים אל ארץ מולדתם המיושבת בדלילות כשמטרתם לפתח אותה וליצור בה יישוב יהודי צפוף, תוך פיתוח שיביא תועלת ורווחה לכל יושביה, יהודים וערבים (שניצני תודעתם הלאומית המקומית רק החלו להופיע, וצמיחתם היתה רחוקה מלהיות מובנת מאליה). במבחן ההיסטוריה, לא נעדרו ערבים שהבינו את הרעיון הזה ולכן תמכו בשיתוף פעולה עם הציונות, אך למרבה הצער קולם הושתק על ידי הטרור הפנימי שהפעילו מתנגדיהם. להמשיך לקרוא