השלום החסר: קומבינת האסירים של הסכם ואי

בשלהי חודש אוקטובר 1998 נחתם בין ממשלת ישראל ואש"פ "הסכם ואי", מזכר שמפרט צעדים מוסכמים ליישום הסכם הביניים (אוסלו ב'). בין היתר הוסכם ש:

הצד הפלסטיני יעצור את האנשים הספציפיים החשודים בביצוע עבירות של אלימות וטרור למטרת חקירה נוספת, והעמדה לדין וענישה של כל האנשים המעורבים במעשי אלימות וטרור.

באופן שלא נכלל בהסכם הרשמי, הוחלט גם שישראל תשחרר כמחווה 750 אסירים פלסטינים, אלא שאז צץ קושי בלתי צפוי.

ערפאת, מזכירת המדינה אולברייט ונתניהו, במהלך השיחות על הסכם ואי

כך תיאר זאת רוס [עמ' 454]:

I had made this up on the spur of the moment, but Arafat stood up and saluted me and said "agreed." Bibi said "okay.' I did not know if everyone understood what we had done, but it sounded fair and we had a deal. Everyone started shaking hands and coming over and congratulating me. Dahlan, in what was a portent of things to come was pleased, but offered a warning:

להמשיך לקרוא

השלום החסר: האמון המפתיע(?) בין נתניהו ופרס

ברשומות קודמות בסדרה ראינו את יחסי אי-האמון בין רבין ופרס, שליוו את התהליכים המדיניים בתקופת ממשלת רבין. ומה קרה לאחר "המהפך" ב-1996, שבו נתניהו ניצח במפתיע (לפחות מבחינת הציבור בישראל באותו הזמן) את פרס בבחירות שלאחר רצח רבין?

להמשיך לקרוא

השלום החסר: האם מדינה פלסטינית היתה מובנת מאליה?

אחד ממושגי המפתח של תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים הוא "עיקרון שתי המדינות". בגרסה הישראלית מדובר על "שתי מדינות לשני עמים". הצמרת הפלסטינית נוהגת להסתפק ב"שתי מדינות", כי לשיטתם היהודים הם לא ממש עם, והמדינה הלא פלסטנית תהיה "דו-לאומית". בכל מקרה, האם הסכמי אוסלו התבססו על העיקרון הזה?

להמשיך לקרוא

השלום החסר: תעלולי פרס

כמו שעולה מעוד כמה מקורות, יש מקום לחשוד שבתהליך אוסלו היה יותר תיאום בין שר החוץ פרס ואנשיו לבין צמרת אש"פ מאשר בין פרס ואנשיו לראש הממשלה רבין. הנה דוגמה קטנה נוספת, שמציגה גם טריק מקובל בזירה הפוליטית – להציג יוזמה של גורם אחד כאילו הועלתה על ידי גורם אחר.

פרס, רבין וערפאת. צילום:  לשכת העיתונות הממשלתית.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: פרס ורבין – יחסי (אי) אמון

התקשורת הישראלית, בזמן אמת ובדיעבד, בנתה בציבור תדמית לפיה למרות היריבות הפוליטית המרה וארוכת השנים, בזמן ממשלתו השניה של רבין פרץ "ירח דבש" בינו ובין פרס, שבו שניהם פעלו בשיתוף פעולה בקידום תהליך השלום בכלל, ותהליך אוסלו בפרט. ההיסטוריה מלמדת אותנו שיעור אחר.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: פערי ציפיות

חתימת הצהרת העקרונות ("הסכם אוסלו") בוושינגטון לא היתה הסכם שלום, אלא הסכם על המסגרת לתהליך השלום שיתחיל אחריה. חשוב גם לזכור שמשמעותה העיקרית היתה כנראה לא ההתקדמות המהותית בתהליך, אלא התמורה – המעבר ממו"מ מול משלחת של נציגים פלסטינים מהגדה המערבית להכרה ומו"מ מול הנהגת אש"פ שישבה בתוניס.

אלא שזמן קצר לאחר החתימה על הצהרת העקרונות, התברר שהוסכם בה על מעט, ולעומת זאת נחשפו פערים משמעותיים בציפיות.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: דרמה ברגע האחרון – מול מי ייחתם הסכם אוסלו?

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הקודמת ראינו כיצד פרס אמר שההכרה באש"פ אינה מתחייבת מהסכם אוסלו אלא היא החלטה ישראלית, וכיצד מחלקת המדינה של ארה"ב לא הסכימה איתו, ודרשה הכרה הדדית גלויה בין ישראל לאש"פ כתנאי לאירוח טקס החתימה. ברשומה הזו על הדרמה (או הפארסה) ברגעים האחרונים שלפני חתימת ההסכם, שגם היא נסובה סביב שאלת ההכרה באש"פ.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: האם הסכם אוסלו חייב הכרה באש"פ? פרס מול רוס

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הזו – על המחלוקת בין פרס לרוס, האם החתימה על ההסכם מחייבת הכרה רשמית באש"פ.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: למה רבין הפך את אוסלו לאפיק מו"מ רשמי?

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הזו – על תהליך אוסלו, וההסבר שמציע רוס להפיכתו לאפיק רשמי של שיחות בין ישראל לאש"פ.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: רבין, ערפאת והרקע למו"מ באוסלו

דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה. 

ברשומה הזו – על הרקע שהביא את רבין להסכים למגעים עם אש"פ (תוניס) והיחס שלו לערפאת.

להמשיך לקרוא