המשך הארוך: בעיית היסוד חוזרת לסדר היום

לפני מעט יותר מחודש כתבתי כאן רשומה ארוכה שמציעה ניתוח של המצב הנוכחי מתוך פרספקטיבה של המגמות הפוליטיות המרכזיות בעשורים האחרונים. הגדרתי שם את המכנה המשותף של  הקואליציה הנוכחית כ:

"ניכור לתפישות היסוד של מדינת לאום מודרנית, על שלטון החוק והשוויון בפני החוק, הכלליות והסולידריות שלה; פירוק כליה הממשיים וחברת האזרחים שעליה היא מבוססת, והחלפתה בתפישות מגזריות־שבטיות דתיות וקפיטליסטיות. כלומר, פעולה אנטי־לאומית, של קואליציה שהמכנה המשותף לה הוא ההתנגדות לזרם המרכזי של הציונות: התנגדות חרדית, משיחית, קפיטליסטית או סתם רוויזיוניסטית."  

ברשומה הזו אני רוצה לפתח את מה שהעלתי כנקודה בסיום, בנוגע לצורך, במשך הארוך 

להבין איך מקדמים ובקידום בפועל של מהלכים שיעצבו מחדש את תשתיות החברה הישראלית, באופן שבונה מחדש את התשתיות החברתיות והארגוניות של השמאל הציוני, ובמקביל מחליש ומפרק את התשתיות החברתיות והארגוניות שעליהן נשען הכוח של הימין הלא־ציוני

מכיוון שהדברים התארכו, פיצלתי את הרשומה לשתיים וזה החלק הראשון, שיפתח את ההמשגה. 

תמונת מצב: תצפית על המֶשֶך הארוך

לפני כמה שבועות כתבתי רשומה על על כך שלמעשה נתניהו לא הצליח להקים ממשלה, אלא כתלות בלהטוטנות שנועדה לעקוף את אי הכשירות של דרעי לכהן כשר. בינתיים נראה שש"ס מכילה את המשבר עד שיימצא טריק אחר לעקוף את המכשול, ועד שטריק כזה יימצא אנחנו חיים באנומליה שבה אין שר בריאות ושר פנים, כי גם נתניהו לא כשיר משפטית לכהן כשר (מכיוון שתלוי נגדו אישום פלילי), אלא רק כראש ממשלה.

בסיום הרשומה, כתבתי שיש מקום לניתוח עמוק יותר וארוך טווח יותר של הגורמים הפועלים. ברשומה הזו אנסה להציע ניתוח כזה. הוא מתבסס על התשובה לשאלה: מהו הפרוייקט הפוליטי הגדול, ארוך הטווח, של השותפים העיקריים בקואליציה. לא דווקא לפי סדר מסויים.

ממשלת ישראל ה-37. צילום: אבי אוחיון, לע"מ, CC BY-SA 3.0

על סדר היום: הבנק והאוצר

בבנק ישראל הגיעו למסקנה שמדיניות תת-ההשקעה של משרד האוצר מונעת מישראל כל סיכוי להדביק את הפער מהמדינות המתפתחות, וסופה שתוליך אותנו להיות מדינת עולם שני.

במשרד האוצר, בתגובה, מקטרים שהם נשארו הגננת היחידה שלוקחת על עצמה את משא האדם הלבן ומרסנת את הילדים חסרי האחריות, וחושבים שמתפקידם לתת (כלומר לא לתת) לפוליטיקאים "זכות" להגדיל את התקציב.

על מאבק התפישות של בנק ישראל ומשרד האוצר, והסיכוי של מדינת ישראל להיות במקום טוב בעולם הראשון במקום להתדרדר לעולם השני. 

–

על סדר היום – אוקטובר נובמבר

אסופה של כמה דברים מהתחום הכלכלי-חברתי שהצטברו אצלי ואני חושב שראויים לתשומת לב: "חישוב" יוקר המחיה ומחירי החמאה, (תת) מיסוי הגז, (אי) תקינת הייבוא ו"הפסדי" הדואר.

זליכה והעופות: על הטריקים והשטיקים במשרד האוצר

לפני כמה חודשים, עוד בטרם שהוא הודיע על הקמת מפלגה חדשה, קראתי (בפעם השניה, כי בהתחלה לא הייתי בטוח אם כבר קראתי) את ספרו של ירון זליכה "הגווארדיה השחורה", שאותו פרסם לאחר תום כהונתו כחשב הכללי במשרד האוצר. כמה טעימות מתוכו והתייחסות למשמעותן.

משרד האוצר חפר בור בקופת הביטוח הלאומי

התקופה האחרונה מפנה הרבה תשומת לב לביטוח הלאומי, כי פתאום כולם צריכים עזרה (וחלקם מגלים בהפתעה ובזעם שאם אתה לא משלם פוליסת ביטוח אבטלה, אתה לא מקבל ביטוח אבטלה). הגעתי למאמר מעניין שעוסק במשבר הגרעון הצפוי בביטוח הלאומי ובסיבות לו. באופן שקצת הפתיע אותי הוא טוען שהלוואת העודפים למדינה היא לא דווקא בעיה. לעומת זאת העובדה שהמדינה (רוצה לומר, משרד האוצר) התעלם מהמחוייבות שלו להשלים את מה שחסר בעקבות הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי עבור העובדים שניתן למעסיקים – פה יש בור עמוק מאוד מאוד.

תוצאות ההפרטה – גונבים את המדינה

מהלכי הפרטה מובלים תחת הדגל של ייעילות המגזר הפרטי לעומת הציבורי. אלא שהם לרוב לא מתמחרים את העלות של פיקוח אפקטיבי על הבעלים הפרטיים, ובהיעדר פיקוח, שעובדים לפי העקרון הקדוש של מקסום הרווח, לא נמנעים אפילו מגניבה בוטה של כספי ציבור, פרצה ודרך שהם מוצאים. ואז גם מתברר שהאכיפה מינימלית (להערכתי, בגלל אופק התעסוקה הצפוי של המפקחים…)

שתיים-שלוש דוגמאות בוטות שנחשפו בשבועות האחרונים.

על סדר היום: קרטל הגז, תכסיסי שיווק קטלניים, ויוסי בכר חושף נסתרות

"בעלי" שדות הגז עושים קרטל גלוי, חברות התרופות חושפות את היעדר הגבולות הקטלני של הקפיטליזם, ועוד עדות פנימית חשובה מאוד מצמרת המערכת (השלובה למדי) של משרד האוצר והמגזר הפרטי, בעיקר הפיננסי. למשל, על החסרונות בהיעדרו של משבר כלכלי…

על סדר היום – ארגוני הפשיעה הגדולים

בתקופה האחרונה אנחנו נחשפים שוב לאמת שלא מקובל להגיד בגלוי – התאגידים הגדולים בישראל הם במידה לא מבוטלת ארגוני פשע מאורגן. הנה שתי דוגמאות עדכניות. ובסוף – גם תזכורת איך הממשלה משרתת את התאגידים האלה על חשבון הציבור.

כך עושים תעמולה בקלקלון – התוכנית של השוק החופשי

כך עושים תעמולה פסבדו-כלכלית: יש לך שיחה (מעניינת) עם עובד ציבור שאומר משהו שלא מסתדר עם התיאולוגיה של המערכת? שים באינפוגרפיקה מסר הפוך.

שימו לב לכתבה הזו של מירב מורן בכלכליסט. בתוך הכתבה אומר אדריכל העיר חולון [ההדגשות כאן ובהמשך הן שלי]:

היו כאן כבר התקדמויות של תמ"א 38. הקבלנים כבר השלימו חתימות והגישו תוכניות לעירייה, הזמנו אותם אלינו ואמרנו להם: 'חכו רגע, עצרו, אתם תקבלו יותר וגם העיר תרוויח הרבה יותר'

[…]עשינו בעירייה בדיקת 'עסקים כרגיל' — מה קורה אם לא מתערבים, ומצאנו שהתמ"א תוסיף בין 600 ל–1,500 יחידות דיור חדשות בשכונות הוותיקות. המשמעות עצומה, זה עוד ארבעה גני ילדים ועוד בית ספר יסודי אחד לפחות. אז כמות המגורים מוכפלת וזה טוב, אבל אין שטחים ומבני ציבור איכותיים, אין חיבוריות בין רחובות, וכורתים המון עצים לטובת חניונים עיליים. התוכנית שלנו מציעה במקום תוספות ספורדיות, הוספה מנוהלת שתניב 2,000 יחידות דיור עם 15 אלף מ"ר לפונקציות ציבוריות כמו קופת חולים, גני ילדים, מרכז ספורט וחוגי ערב. השטחים הציבוריים יהיו מתחת לבנייני מגורים גבוהים על השדרה, שיחויבו בקומת קרקע פעילה בחזית לרחוב, ושם יהיו הפונקציות הציבוריות.

"הרווח כפול