שלושת הבתים החדשים

רשומה שמבקשת להציע כמה הבחנות לגבי מוסדות תרבות מרכזיים בהיסטוריה של העם היהודי, ואולי גם משמעויות שעולות מההבחנות האלה. בעקבותיה תבוא רשומה שתעסוק בדפוסי לימוד שונים בבתי המדרש המתחדשים.

אני מסייג שההשכלה הפורמלית שלי בנושאי מחשבת ישראל והיסטוריה של התקופות האלה מוגבלת – ובכל מקרה, בחלק מהדברים אני מתייחס לנראטיב ההיסטורי ולא להיסטוריה עצמה – כך שאני מקווה שאם אני עושה כאן שגיאות, הן לא חמורות מדי…

סייג נוסף, מכיוון שהנושא משיק לתחום העיסוק שלי, הוא שכל מה שכתוב כאן מייצג אותי ואת עמדותי, ולא דווקא את הגוף שבו אני מועסק.

קיצוניות, מצויינות, מקצוענות וציונות

חזרה לטור בן מאה של י.ח. ברנר, בעקבות "מכתב שמינסיטים" נשכח, שמציע זווית מעניינת לטעמי על שאלת החלוציות, ההגשמה, האליטה והאליטה המשרתת. 

חדש בפרקי אבות – מהדורה דיגיטלית לספרו של ארתור רופין – היהודים בזמן הזה

בשנת 1911 יצא לאור התרגום העברי למהדורה השניה של ספרו של רופין "היהודים בזמן הזה: מחקר סוציאלי מדעי". הספר, שיצא במהדורה הראשונה בשנת 1904, סוקר את המצב הדמוגרפי והסוציולוגי של העם היהודי בראשית המאה ה-20 ואת המגמות העומדות בפניו.

עותקי ספרו של רופין נדירים למדי, ולמיטב ידיעתי הם נמצאים בארבע ספריות בלבד, ורק אחת מאפשרת לשאול אותו. לכן ניגשתי להכנת מהדורה דיגיטלית חדשה, שתאפשר גישה קלה וחיפוש בגוף הטקסט. בהכנת המהדורה הדיגיטלית ביקשתי לשמור ככל האפשר על הנוסח המקורי, סגנון הדפוס הנאה והאיורים של המהדורה המקורית. במספר מקומות הוספתי הערות שוליים חדשות, במטרה להקל על ההבנה.

אל המהדורה הדיגיטלית

עוד על משבר עזה

כמו איזה פרס יקר שכולם נאבקים עליו, או למעשה, כמו איזה מצורע שכולם מנסים לשמור מרחק ממנו, או גם וגם, רצועת עזה –  אחת מפיסות האדמה האומללות ביותר באזור (באדיבות תנועת ההתנגדות האסלאמית, פטרוניה המתחלפים באיראן ובקטאר ובסיוע קל של כמה גורמים בישראל) – שוב חוזרת לסדר היום. 

השיר החשוב של התקופה – א' – סלון קטרינג

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס. 

המשך הדיון על שלילת הגולה

הבלוגר המעניין (והאנונימי לצערי) "תמריץ" פרסם רשומת תגובה לטור שלי בנוגע לשלילת הגולה ולצורך הציוני בבניית חברת מופת בישראל עבור יהודי הארץ והגולה כאחד. אביא כאן את עיקרי דבריו, ואת תגובתי להם.

אם אשכחך גולה תשכח ימיני

בגיליון החדש של כתב העת "אשמורת שלישית", אחת הבמות המעניינות של הגות ציונית, התפרסם טור קצר שלי, שעוסק בנושא הראשי של הגיליון – שלילת הגולה. אז הנה הטור, וכאן אפשר לקרוא אותו ב-pdf. הטקסט שלמטה הוא מה שהעברתי למערכת, אז ייתכן שיש הבדלים זניחים בינו לבין הנוסח שהתפרסם בגיליון.

על סדר היום: תרופות, חקלאות, ארה"ב

שלושה נושאים על סדר היום: מימון התרופות, עתיד החקלאות, והפריימריז בארה"ב. (ובסוף המלצת קריאה)

השלמת פערים – בנט, ההיסטוריה היהודית והציונות

בתקופה האחרונה הראש שלי היה עסוק באיזו עבודה אקדמית לא-בלתי-מעניינת, ולא התפנתי לכתוב כאן, אלא רק אספתי לעצמי קישורים להתייחסות ותמונות במצלמה. עכשיו נתחיל לסגור פערים. ניתוח של דברים של בנט בנוגע לציונות.

קשיי העברית של הציונות

בימים האחרונים, השקעתי זמן כדי לתקן את אחד המקרים המצערים בהם אני קורא טקסט מעניין, סומך על עצמי שאדע למצוא אותו בקלות כשארצה, ואז מגלה בדיעבד שזה לא כזה קל. בכל מקרה, הדברים הבאים מדורגים אצלי גבוה מאוד בדירוג הטקסטים המופלאים הקשורים לציונות.

בקיץ 1897, שבועות ספורים לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון, כתב הרצל אל הרב ד"ר מרדכי אָרנפּרייז בדיאַקובאַר:

וינה, 24 ביולי 1897

דוקטור מכובד מאוד.

[…]

אבקשך למסור לדפוס מיד הזמנה עברית (בקיצור) על חשבון הוועדה המכינה, ולשלוח אותה בלא דיחוי למובהקים שבציוני רוסיה. הדגש הדגשה נמרצת ביותר, כי הקונגרס הראשון הזה מוכרח להצליח בהחלט, שאם לא כן יוּכּה ענין-ציון לאחור למשך שנים. […] וכן תבאר, כי אפשר יהיה, כמובן מאליו, להשתמש גם בשפה העברית בקונגרס.

[…]

 

והנה תיאורו המדהים של הד"ר ארנפרייז את ההתמודדות עם המשימה שהטיל עליו הרצל:

הזמן היה קצר ובעיר־מושבי דיאַקובאַר לא היו קיימים לא בית־דפוס עברי, לא אותיות עבריות ולא סדר עברי