עוד על משבר עזה

כמו איזה פרס יקר שכולם נאבקים עליו, או למעשה, כמו איזה מצורע שכולם מנסים לשמור מרחק ממנו, או גם וגם, רצועת עזה –  אחת מפיסות האדמה האומללות ביותר באזור (באדיבות תנועת ההתנגדות האסלאמית, פטרוניה המתחלפים באיראן ובקטאר ובסיוע קל של כמה גורמים בישראל) – שוב חוזרת לסדר היום. 

להמשיך לקרוא

השיר החשוב של התקופה – א' – סלון קטרינג

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס. 

להמשיך לקרוא

המשך הדיון על שלילת הגולה

הבלוגר המעניין (והאנונימי לצערי) "תמריץ" פרסם רשומת תגובה לטור שלי בנוגע לשלילת הגולה ולצורך הציוני בבניית חברת מופת בישראל עבור יהודי הארץ והגולה כאחד. אביא כאן את עיקרי דבריו, ואת תגובתי להם.

להמשיך לקרוא

אם אשכחך גולה תשכח ימיני

בגיליון החדש של כתב העת "אשמורת שלישית", אחת הבמות המעניינות של הגות ציונית, התפרסם טור קצר שלי, שעוסק בנושא הראשי של הגיליון – שלילת הגולה. אז הנה הטור, וכאן אפשר לקרוא אותו ב-pdf. הטקסט שלמטה הוא מה שהעברתי למערכת, אז ייתכן שיש הבדלים זניחים בינו לבין הנוסח שהתפרסם בגיליון.

להמשיך לקרוא

על סדר היום: תרופות, חקלאות, ארה"ב

שלושה נושאים על סדר היום: מימון התרופות, עתיד החקלאות, והפריימריז בארה"ב. (ובסוף המלצת קריאה)

להמשיך לקרוא

השלמת פערים – בנט, ההיסטוריה היהודית והציונות

בתקופה האחרונה הראש שלי היה עסוק באיזו עבודה אקדמית לא-בלתי-מעניינת, ולא התפנתי לכתוב כאן, אלא רק אספתי לעצמי קישורים להתייחסות ותמונות במצלמה. עכשיו נתחיל לסגור פערים. ניתוח של דברים של בנט בנוגע לציונות.

להמשיך לקרוא

קשיי העברית של הציונות

בימים האחרונים, השקעתי זמן כדי לתקן את אחד המקרים המצערים בהם אני קורא טקסט מעניין, סומך על עצמי שאדע למצוא אותו בקלות כשארצה, ואז מגלה בדיעבד שזה לא כזה קל. בכל מקרה, הדברים הבאים מדורגים אצלי גבוה מאוד בדירוג הטקסטים המופלאים הקשורים לציונות.

בקיץ 1897, שבועות ספורים לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון, כתב הרצל אל הרב ד"ר מרדכי אָרנפּרייז בדיאַקובאַר:

וינה, 24 ביולי 1897

דוקטור מכובד מאוד.

[…]

אבקשך למסור לדפוס מיד הזמנה עברית (בקיצור) על חשבון הוועדה המכינה, ולשלוח אותה בלא דיחוי למובהקים שבציוני רוסיה. הדגש הדגשה נמרצת ביותר, כי הקונגרס הראשון הזה מוכרח להצליח בהחלט, שאם לא כן יוּכּה ענין-ציון לאחור למשך שנים. […] וכן תבאר, כי אפשר יהיה, כמובן מאליו, להשתמש גם בשפה העברית בקונגרס.

[…]

 

והנה תיאורו המדהים של הד"ר ארנפרייז את ההתמודדות עם המשימה שהטיל עליו הרצל:

הזמן היה קצר ובעיר־מושבי דיאַקובאַר לא היו קיימים לא בית־דפוס עברי, לא אותיות עבריות ולא סדר עברי

להמשיך לקרוא

שיח אילוזי – אווה אילוז כותבת על הציונות והעם היהודי

אווה אילוז מציעה ניתוח חדש לכיבוש. במילים אחרות, אווה אילוז, הכוכב העולה של "הארץ", מהגגת על היחסים בין ישראל לפלסטינים ואומרת שהכיבוש הוא לא בדיוק עבדות, שהרי "הם שונים באופן מהותי", אבל הוא "מצב של עבדות", ולכן למה לא להשתמש בהשוואה לעבדות השחורים בארצות הברית "כאסטרטגיית חשיבה". על הדרך, מחליקה לה גם איזו הבחנה לגבי הפיצול בעם היהודי, שהיא אולי המעניינת יותר.

להמשיך לקרוא

יום השנה לאהרון דוד גורדון

ביום שבת האחרון חל יום פטירתו של אהרון דוד גורדון. במסגרת פרוייקט יפה שיזמה נעמה שקד מבית המדרש "אלול", דברים שכתבתי פורסמו במוסף "שבת" של "מקור ראשון". מכיוון שהם עשו שם תקלות בעימוד, אביא את הדברים כאן, ואחריהם קישור לצורה בה הם התפרסמו בקובץ PDF.

***

קריאה לתיקון

בגיל 48 עשה א.ד. גורדון את השינוי הגדול בחייו, עלה לארץ ישראל והיה לפועל. גורדון לא היה הוגה שהסתגר בין ספריו בחדרו. לצד המחשבה היתה גם המלאכה, היו גם החיים. גורדון דיבר על ערך העבודה מתוך חיי העבודה, מתוך חייו עם העובדים. הוא גר איתם באותם החדרים, שר איתם, רקד איתם, התכתב איתם, התווכח איתם וכל זמן שמצב בריאותו אפשר, עבד איתם. להמשיך לקרוא

מפי קסנדרה: מה עשינו עד 1948? ההתיישבות וטענת הנישול

על הספר הכי חשוב כנראה שתוכלו לקרוא על מפעלות הציונות בארץ ישראל עד למלחמת העצמאות: 'ההתיישבות היהודית וטענת הנישול (1878-1948) [הקיבוץ המאוחד, תש"ם].

הנראטיב הפלסטני, שאומץ גם ע"י השמאל הרדיקלי הישראלי (ולעיתים מאומץ גם ע"י הימין הרדיקלי הישראלי) רואה בציונות מעשה עוול מתמשך של נישול קולוניאליסטי, שהחל עם ראשית ההתיישבות היהודית ("הלבנה" או "האירופאית") בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19, שפניו האמיתיות נחשפו בתמציתן בדמות ה'נכבה' בשנת 1948, וממשיכות להתגלות בדמות מפעל ההתנחלות בשטחים הכבושים.

הטענה הציונית היתה שהיהודים חוזרים אל ארץ מולדתם המיושבת בדלילות כשמטרתם לפתח אותה וליצור בה יישוב יהודי צפוף, תוך פיתוח שיביא תועלת ורווחה לכל יושביה, יהודים וערבים (שניצני תודעתם הלאומית המקומית רק החלו להופיע, וצמיחתם היתה רחוקה מלהיות מובנת מאליה). במבחן ההיסטוריה, לא נעדרו ערבים שהבינו את הרעיון הזה ולכן תמכו בשיתוף פעולה עם הציונות, אך למרבה הצער קולם הושתק על ידי הטרור הפנימי שהפעילו מתנגדיהם. להמשיך לקרוא