המשך הפולמוס על ויצ"ו ומקרה ציונה צרום – גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מעובדות

בעקבות התשובה שלי שהתפרסמה בהארץ למאמר הדעה של טלי עדן כנגד ויצ"ו, שהסתמך על הצגה שגויה ממש של המקרה של הילדה ציונה צרום ומשפחתה, מעיין נהרי כתבה מאמר ביקורת על התשובה שלי. הארץ לא קיבלו אותו לפרסום (בצדק לטעמי), אז ביום ראשון שעבר הוא פורסם ב"העוקץ". לשמחתי ב"העוקץ" הפגינו הגינות נאותה, וקיבלו ופרסמו אתמול (19.7.20) את מאמר התגובה החריפה שלי לביקורת של נהרי.

והנה הוא גם כאן, כפי ששלחתי אותו ל"העוקץ" (שעד כמה ששמתי לב, פרסמו אותו ללא שינויים):

גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מהעובדות – תשובה למעיין נהרי

אבשלום בן צבי, 13.7.20

במאמר שפורסם ב"העוקץ" (על הבירוקרטיה של הרוע וקידושה, 12.7.20) מותחת מעיין נהרי ביקורת חריפה על טור הדעה שלי שפורסם ב"הארץ", תוך שהיא מרבה גם בביטויים של חוסר כבוד שמקומם לא יכירם בביקורת עניינית (התייחסות בלשון רבים, "תגובה אוטומטית", "השתקה", "אי דיוקים בוטים" ועוד).

נהרי מלינה על חוסר השימוש בכלים לניתוח היסטורי ביקורתי על מסמכים, אלא שנראה שהיא עצמה לא נוקטת בניתוח כזה, אלא בוחרת באופן סלקטיבי מסמכים המתאימים לתיאוריה שלה, על בסיס חוסר היכרות או התעלמות ממידע סותר.

כך, למשל

דברים שאפשר לפרסם ב"העוקץ"

לפייסבוק יש מדיניות פרסום שמנסה להפנות אלי דברים שיעניינו אותי. זה לא תמיד עובד כמו שצריך, ולראיה הם מפנים אלי תכנים ממומנים של "אחים וקיימים". מצד שני, אולי זו אשמתי, בתור מי שקורא לפעמים אפילו מאמרים ב"מידה" שלא נכתבו על ידי יגיל הנקין. בכל מקרה, הפעם הוא הפנה אלי תוכן ממומן מאתר "העוקץ", שגם הוא מפרסם בעיקר דברים שאני רחוק מלהסכים איתם, אבל לפעמים מועיל לראות אפילו מה יכול לקבל שם במה. 

במקרה הזה, מדובר במאמר שכתב עבד אבו שחאדה, פעיל בל"ד וסטודנט באוניברסיטה העברית. אז מה אומר שחאדה, בעקבות הצהרת טראמפ בנוגע לרעיון שירושלים היא אכן בירת ישראל ושגבולות הקבע שלה ייקבעו בעתיד במו"מ? הוא אומר כך [כל ההדגשות כאן ובהמשך שלי]:

עצם ההכרה ביישות הציונית כמדינה לגיטימית בתוך הקו הירוק, ההכרה בכך שמדינות העולם (כולל מדינות ערביות ומוסלמיות) מקיימות עמה יחסים דיפלומטיים ומאמצות את הרעיון שארה"ב היא גוף בינלאומי לגיטימי שיכול להכשיר את הכיבוש ותוך כדי כך מתעלמות מהפשעים היומיומיים שהכיבוש מבצע בעם הפלסטיני. כלומר, תוצאותיו של אותו שיח פוליטי שמתקיים ברגעים אלה הוא בהכרח הפסד לעם הפלסטיני ובהכרח ניצחון ליישות הכובשת;