השיר החשוב של התקופה – ה' – שעשאך כרצונו

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס.

הגיבור הבא הוא בעצם גיבורה, שרה ב"ק, שכתבה ושרה את השיר "שעשאך כרצונו", בלחן של אריאל הורוביץ:

להמשיך לקרוא

הברירה הישראלית והבחירה הציונית-סוציאליסטית

אני טוען שיהודי-ישראלי שלא מקבל את דרכה של הפוסט-ציונות-הדתית לסוגיה (החרדי, החרד"לי או המתנחלי) ומעוניין להשאר יהודי, אין לו ברירה אלא לאמץ את דרכה של תנועת העבודה ולהצטרף למהלך מחייב של בניית מדינת רווחה ציונית-סוציאליסטית. חברה יהודית אינדיבידואליסטית-קפיטליסטית לא תמצא כאן מדרך לרגליה. הברירה היא בין שתי האפשרויות הראשונות, ואין בלתה. אפשר לסיים כאן, לאחר שהדברים כבר נאמרו, או להמשיך להסבר לא ארוך מאוד.

להמשיך לקרוא

האל שלי ואני…

גרסה מורחבת ומבוארת לתשובה שהתבקשתי לכתוב בסיכום סדרה בלימודים לשאלה

מה יכולה להיות משמעותו של אלוהים עבור האדם המודרני/הפוסט-מודרני?

 

האדם המודרני הרג את אלוהים לא מזמן (בקנה מידה היסטורי), ומאז תועה בעולם בהיעדרו.

היהדות דווקא מתורגלת היטב לתפקד בלעדיו. 1945 שנים, לפי מייסדי היהדות, כבר חלפו מאז שחרב ביתו, והוא פנה לדבר אל השוטים, אבל לא אלינו. גם כאשר הוא מתקשר להמשיך לקרוא