על סדר היום: בחירות שהיו, בחירות שאולי יהיו, וירושלים

בתקופה האחרונה לא התפנתי לענייני עמדת התצפית, וגם לא היה לי הרבה מה להגיד. שלוש הערות לדברים שכדאי לשים אליהם לב בימים אלה.

על סדר היום – פוליטיקה אצל הערבים: אזרחי ישראל, פלסטינים ובמפרץ

שלוש נקודות מתוך הפוליטיקה בעולם הערבי שמסביבנו, שמצדיקות לטעמי תשומת לב בימים אלה: האפשרות לצמיחת אופוזיציה משמעותית לרשימה המשותפת בקרב הערבים-אזרחי ישראל, על הבחירות הצפויות(?) ברשות הפלסטינית, ועל יחסי ערב הסעודית-ישראל.

פעם שלישית בחירות

מערכת הבחירות הזו מצאה אותי, ולא רק אותי, נטול אנרגיות לעיסוק בעניין. אבל בכל זאת, מחר בחירות ופטור בלא כלום אי אפשר, אז בכל זאת כמה נקודות.

רשומה קצרה על בני גנץ ועל השיח הימני

בני גנץ מתחיל להשמיע קולות של…

כלומר לא. בני גנץ מתחיל להשמיע משהו, אז הימין רואה צורך לתקוף אותו.

ריח בחירות? על התזמון המוזר של המשבר הקואליציוני

לרגע נראה כאילו כל האתגרים מתרכזים לנקודת זמן אחת: חקירות, עדי מדינה, המלצות משטרה, משבר הגיוס ומשבר חוק התקציב. האם אלו בעיות או פתרונות מבחינתו של ראש הממשלה נתניהו? להלן הצעות לתרחישים אפשריים

ערפל בחירות 2015 – ובכן רבותי? מהפך?

מעט יותר מ-2,000 מילים על דברים שאפשר לזהות מהתצפית, קצת פחות מיממה לפני פתיחת הקלפיות.

מן ההכרח לעשות אחת משתים: או שאופן הביטוי הפומבי מוכרח להישאר פשוט וישר כבימי אבות־אבותינו, או שהעם ״הסוביריני״ מוכרח ללמוד לדעת את הכוונות החדשות של המלים הישנות[…] אם העם והפארלאמנט לא יבינו זה את זה, תהא כל צורת־ממשל זו מוטלת בספק.

מילים אלה, שכתב הרצל בתקופתו ככתב בפריז, שם קיבל למעשה את הכשרתו הפוליטית, מציגים בעיה יסודית של הדמוקרטיה הייצוגית, שטרם נמצא לה פיתרון. 

אי-אמון

מספר מילים בעקבות תוצאות הפריימריז לראשות מפלגת העבודה, אחרי שנרגעתי קצת בעזרת עיסוק בטקסטים מבשרי-ציונות.

ההיסטוריה והפוליטיקה קמות על צד "שמאל"

ענת סרגוסטי חושפת, כחלק מהקמפיין שמנהל עיתון הארץ נגד השמאל, את מהלכי המחשבה של ה"שמאל" המכונה בטעות שמאל, וגם ד"ש מפקידי האוצר.

הבית הפוסט-ציוני של נפתלי בנט

השיחה שערך ארי שביט עם נפתלי בנט (הארץ, 28.12.12), בהנחה שהיא משקפת נאמנה את הדברים שאמר בנט, חושפת את פניו המדאיגות של הלך הרוח בזרם הימני אותו מייצג בנט, והמכונה בטעות "הציונות-הדתית".

אחרי הסערה ולפני הסערה

בעוד כמה ימים, כשהחשמל יחזור ויסיימו לשאוב את המים מכל מנהרות הרכבת והכביש, אזרחי ארצות הברית יגשו לקלפיות לבחור נשיא חדש או ממשיך, ובכללם גם האזרחים היהודים. שאלת קיומם ותודעתם של יהודי ארה"ב (ובכלל יהודי הדמוקרטיות המערביות) מסקרנת אותי בעיקר מתוך המפגש עם קבוצות מתוכם במסגרת פעילות ההדרכה שעשיתי בחצר כנרת, ומתוך העיסוק בעולם הרעיוני הציוני, על רעיון "שלילת הגלות" שבו. שתי התייחסויות ושיר. מבחינת העדפה, לי אין ספק: אם הספונסר(/מעסיק) של נתניהו מממן צד אחד – אני בצד השני.