אחרי עיסוק מתמשך (שצפוי להמשך בקרוב) בהיסטוריה, הגיע הזמן לפנות זמן לקצת אקטואליה. שתי כתבות ששוה לקרוא, שמעלות היבטים מעניינים לגבי תפישת המגזר הציבורי במשרד האוצר, ולגבי האתגרים של החברה הבדואית בנגב.
בסוף שנת 2013 ראש הממשלה (גם אז זה היה) נתניהו בלם את החקיקה שנועדה לקדם את "מתווה פראוור" להסדרת ההתיישבות של הבדואים בנגב באמצעות התמודדות עם תביעות הבעלות על הקרקע (בגדול – ויתור על תביעות תמורת פיצויים). בינתיים, גם בלי פתרון מלא להסדרה, הבדואים ממשיכים לגור בנגב (ועם השנים האוכלוסיה הולכת וגדלה כמובן), והמדינה ממשיכה לעסוק בנסיונות להסדיר את ההתיישבות הזו, באמצעות גוף שנקרא "הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב". לפני מעט יותר מחודש התפרסמה כתבה ב-ynet על המהלכים האחרונים והצפויים של הרשות.
איך עושים אדריכלות לקהילה מסורתית שחיה בתוך חברה מודרנית? ובמה האדריכלות הזו צריכה להתחשב יותר: בגורמים המסורתיים, או בפוטנציאל לשינוי ומודרניזציה?
על אדריכלות חדשה ביישובים הבדואים בנגב. להמשיך לקרוא
עוד על ההנהגה הפלסטינית והפוטנציאל להסדר שלום; משהו על אמין שעבאן, ההרוג השלישי בפיגוע בת"א; ועוד על הבלוף הפיננסי של הכלכלה העולמית. להמשיך לקרוא
שבוע אחרי הרעש הגדול בעקבות ההפגנות, ואחרי שקראתי, בנוסף לדו"ח ועדת גולדברג גם את הצעת "הצד השני", תוכנית האב להכרה בכפרים הלא מוכרים שכתבו "במקום" והמועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב (וגם את המסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת), אני מרגיש בשל לכתוב עוד כמה תובנות לגבי העניין. הן מתקשרות לדברים שכתבתי בעבר בנושא כאן וכאן. לאחר שהשקעתי זמן משמעותי בלימוד הנושא וגיבשתי עמדה, אני לא רואה הרבה טעם בדיון מול פרשנויות אחרות של המציאות. אם מישהו חושב שלא הבנתי משהו מהעובדות ורואה צורך לתקן אותי, הוא מוזמן.
רשומה שמנסה להעלות כמה מהאנומליות שבמפגש בין הבדואים תושבי ישראל (בעיקר בצפון הנגב, כי בצפון המצב די שונה) לבין מדינת הרווחה הישראלית המודרנית. להמשיך לקרוא
רשומה בעקבות ראיון מעניין במיוחד עם מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה, על דברים שאפשר לעשות לטובת הבדואים בנגב כשמישהו רוצה. כלומר כשגם מישהו מהם רוצה.
עמדת תצפית 