בבריתך – המהדורה הדיגיטלית

82 שנים לאחר מחנה הקיץ של השכבה המתבגרת של תנועת הנוער "המחנות העולים" בגבת, בקיץ 1937, אני מעלה כאן מהדורה דיגיטלית ומוערת של "בבריתך" – חוברת סיכום המחנה.

– זאת בריתנו את הארץ. מאז – לא נמר טעמה. לא יבשוה חרבוני־שנים. לא הניסו ליחה. עודה דולקה, עודה סוערה בלבבות נאמנים – – –

בקיץ 1937 הקדישו חניכי תנועת "המחנות העולים" את מחנה הקיץ שלהם לדיון בשאלת ארץ ישראל, שהצעה לחלוקתה לשתי מדינות הועלתה לראשונה כאפשרות פוליטית באותם הימים.

חוברת זו יצאה כסיכום למחנה, והיא משקפת את דמותה של תנועת המחנות העולים באותן השנים – תנועה של נוער לומד, תלמידי בתי הספר האיכותיים של היישוב בארץ, שרבים מהם התחנכו וחלקם גם נולדו בארץ ישראל. בעיני חניכים אלה נתפשה ארץ ישראל לא כיעד עליה נשאף אלא כמולדת, תחושה אותה ביססו חניכי התנועה ובוגריה בטיולים ארוכים בכל רחבי הארץ וגבולותיה. מולדת זו נועדה בעיניהם, מתוך חזון ציוני-סוציאליסטי מקסימליסטי, להיות יעד קליטה להמוני העם שעדיין בגולה, כאשר עתידה של יהדות אירופה הולך ומתקדר.

ממרחק השנים, לחוברת זו שתי משמעויות שמשמרות את טעמה גם ממרחק השנים.

הראשונה היא ההצצה לעולמם הערכי והחינוכי של קבוצת חניכים זו, בנקודת זמן שניצבת בתחילתן של שנים ארוכות ודרמטיות, שבהם לקחו חניכים אלה וצעירים דומים להם בארץ תפקיד מכריע – המחנה התקיים לאחר השלב הראשון של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ח, שעם סיומם פרצה מלחמת העולם השניה והשואה שהתחוללה במהלכה, ואחריה שנות העליה והמאבק לעצמאות שהסתיימו עם הקמת המדינה וחלוקת הארץ במלחמת העצמאות. דור החניכים של 1937 ימשיך להגשמה בהקמת קיבוצים, וחניכיהם יהיו מקימי ולוחמי הפלמ"ח.

השניה היא שחוברת זה יצרה מיתוס ואתוס שלאורו חינכה תנועת "המחנות העולים" את חניכיה לאורך שנים, כאשר "שלמות הארץ" ותרבות הטיולים בה ניצבים כערכים מרכזיים בחינוך התנועתי. עניין זה דרש כמובן בחינה מחדש בנקודות הזמן השונות: עם חלוקת הארץ בפועל במלחמת העצמאות, עם חיבורה מחדש במלחמת ששת הימים, ועם תהליכי חלוקתה מחדש בתהליך אוסלו – שעמדו ברקע שיחת ותיקי התנועה בשנת 2008 שסיכומה הובא בחוברת "פרידה מחלום?".

היום, יותר משמונים שנה לאחר קיום המחנה ויותר מעשרים שנה לאחר השיחה על אפשרות הפרידה מהחלום, תכני החוברת "בבריתך" עדיין יכולים להיות בסיס ללימוד ולשיחה בנושא הקשר אל ארץ ישראל.

 

על המהדורה הדיגיטלית

בהכנת המהדורה שמרתי על קווי העיצוב של החוברת המקורית. צורות הכתיב שונו במספר מקרים כדי להקל על הקריאה, בעיקר במעבר מכתיב חסר לכתיב מלא. הערות השוליים נוספו על מנת לצרף מידע מסייע להבנת הדברים על מקומות, אירועים ואישים המוזכרים בטקסט, וכמו כן לציון מקורות טקסטואליים המשולבים בחוברת.

בבריתך – מהדורה דיגיטלית

בעין העדשה: קרני חיטין

ביום העצמאות טיילנו מצומת גולני לקרני חיטין. היה כבר די חם, וכל האזור כבר יבש למדי, אבל הנופים…

אחד מהדברים שאני אוהב בקרני חיטים זו זווית המבט הייחודית אל מצוק הארבל. הפעם, בגלל שהגענו מכיוון קיבוץ לביא ולא מאזור התעשייה כמו שאני רגיל בדרך כלל, המבט אפילו שונה יותר:

הארבל מציץ מעל שדה החיטה, משמאל לקרניים

להמשיך לקרוא

בעין העדשה: ממגדל לעמיעד

בסופ"ש שעבר יצאתי לטיול אביב עם שני חברים מצומת מגדל לכיוון המירון. לצערי מזג האויר התעלם מהתכנון, וכשהגענו לעמיעד הגיע החורף ושלח אותנו הביתה מוקדם מהתכנון. עד אז היה מעניין, מהנה ויפה.

פתחנו את הטיול בביקור בחפירות הארכיאולוגיות החדשות במגדל. במסגרת עבודות לבניית מתחם כנסייתי חדש נחשפים שם שרידי יישוב יהודי מהמאה הראשונה. הממצא הבולט ביותר הוא אבן גדולה שנמצאה באולם המרכזי של בית הכנסת, שהשימוש שנעשה בה לא ברור, אבל היא מעוטרת בסמלי קודש הקודשים. הייחודיות היא שמדובר באנשים שאפשר להניח שראו את  בית המקדש וכליו בעיניהם. כאן מנורת שבעת הקנים: להמשיך לקרוא

מפי קסנדרה: מה עשינו עד 1948? ההתיישבות וטענת הנישול

על הספר הכי חשוב כנראה שתוכלו לקרוא על מפעלות הציונות בארץ ישראל עד למלחמת העצמאות: 'ההתיישבות היהודית וטענת הנישול (1878-1948) [הקיבוץ המאוחד, תש"ם].

הנראטיב הפלסטני, שאומץ גם ע"י השמאל הרדיקלי הישראלי (ולעיתים מאומץ גם ע"י הימין הרדיקלי הישראלי) רואה בציונות מעשה עוול מתמשך של נישול קולוניאליסטי, שהחל עם ראשית ההתיישבות היהודית ("הלבנה" או "האירופאית") בארץ ישראל בשלהי המאה ה-19, שפניו האמיתיות נחשפו בתמציתן בדמות ה'נכבה' בשנת 1948, וממשיכות להתגלות בדמות מפעל ההתנחלות בשטחים הכבושים.

הטענה הציונית היתה שהיהודים חוזרים אל ארץ מולדתם המיושבת בדלילות כשמטרתם לפתח אותה וליצור בה יישוב יהודי צפוף, תוך פיתוח שיביא תועלת ורווחה לכל יושביה, יהודים וערבים (שניצני תודעתם הלאומית המקומית רק החלו להופיע, וצמיחתם היתה רחוקה מלהיות מובנת מאליה). במבחן ההיסטוריה, לא נעדרו ערבים שהבינו את הרעיון הזה ולכן תמכו בשיתוף פעולה עם הציונות, אך למרבה הצער קולם הושתק על ידי הטרור הפנימי שהפעילו מתנגדיהם. להמשיך לקרוא

לא רואה בעינים – מדרש שיר ל"סימן שעוד לא הגענו" לנעמי שמר

שיר על מה שנקלט במבט, ועל מה שלא יכול להקלט, ועל מה שאובד מהמבט במרוצת הדרך. במקור נכתב השיר למחזמר "מסעות בנימין השלישי", כלומר בהקשר שונה לגמרי, ועל כן הפירוש מדרש הוא.

להמשיך לקרוא