ב-6.7.1999 החל ברק את כהונתו (הקצרה) כראש הממשלה, ומיהר לקדם את התהליך המדיני במזרח התיכון. כעבור שבוע הוא נפגש עם הנשיא קלינטון, והסביר לו למה הוא ממהר. כשקוראים את הדברים, צריך לקחת בחשבון שאנחנו מקבלים אותם ממקור שני שאינו נטול אינטרסים, ושגם כשברק עצמו מסביר את מהלכיו הוא לאו דווקא מציג את ההסבר האמיתי. ובכל זאת, הדברים מעניינים.
דניס רוס היה איש מחלקת המדינה האמריקאית והשליח המיוחד של ממשל קלינטון למזה"ת בשנות ה-90. בתפקידיו אלה הוא היה מעורב עמוקות בתהליכים המדיניים שבין ישראל לשכניה. לצערי, ספרו 'The Missing Peace' שעוסק בתהליכים האלה לא תורגם לעברית. בסדרת רשומות אציג כמה נקודות מעניינות מתוך הקריאה בו, שמלמדות לא מעט על ההיסטוריה של האזור, וגם על הדרך שבה מתנהלת המדיניות הבינלאומית ברמתה הגבוה.
ברשומה הזו – על המהפך ממשלת שמיר לממשלת רבין השניה, ומה היתה התובנה שדחפה את רבין אל תהליך השלום.
התקופה האחרונה, לרגל 20 שנים ליציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, הביאה איתה עיסוק תקשורתי מחודש במלחמה ברצועת הביטחון, ומן הסתם גם ביציאה ממנה. התוצר הבולט כנראה הוא הסדרה "מלחמה בלי שם" ששודרה בערוץ כאן 11. הסדרה היתה מעניינת לצפיה לטעמי, והציגה שילוב מעניין בין קטעי תיעוד מזמן אמת מארכיון רשות השידור, כולל ראיונות עם חיילים ומפקדים, ובין ראיונות מאוחרים עם מי שהיו חיילים, מפקדים ופעילים, שמסתכלים על האירועים ממרחק השנים. מכיוון שלסדרות כאלה יש השפעה ניכרת על הזיכרון הקולקטיבי ועל התודעה של הציבור, אחת הנקודות המעניינות לטעמי היא איזה נראטיב מוצג בסדרה לגבי הנסיגה מלבנון, ובעיקר לגבי הגורמים שהובילו אליה.
התעוררנו הבוקר לדיווחים על הריגתו של הגנרל קאסם סולימני, אללה ירחמו, מפקד כוחות קודס של משמרות המהפכה של איראן. העניין הזה תפש את רובנו די בהפתעה, ומן הסתם מעלה הרבה שאלות על הצפוי. נסיון זהיר להתייחס לעניין.
על כמה עניינים מעניינים שקרו וקורים בשכונתנו הפרועה, על עליבות הסיקור התקשורתי והמלצה לערוצי מידע חלופיים.
בשבתות שאני לא מטייל אני לא נוהג לקום מוקדם, אז כשאני התעוררתי רוב פרטי התקרית הבטחונית היו כבר בני כמה שעות, והפיד שלי כבר החל להתמלא בקריאות להתגייס למניעת מלחמת שלום נתניהו. אז אני מבקש לנסות לשים את הדברים בהקשרים הרלוונטיים: האזורי, ההיסטורי, הביטחוני, ואולי, בסוף-בסוף, הפוליטי.
שלושה דברים שאני חושב שכדאי להקדיש להם תשומת לב: הצעת מדיניות של עינת וילף, ידיעות על טיהור אתני והתנחלות שיעית בסוריה, ודיון על תקרת הריבית הרצויה על הלוואות.
המעט שיש לי להגיד וההרבה שיש לכם לקרוא בנוגע לשתי הדרמות הבינלאומיות הגדולות של השבוע האחרון (כלומר, אם מתעלמים מכמה סכסוכים מדממים מאוד שמסתדרים עם השגרה שלהם כבר די הרבה זמן בלי להחשב לדרמות ממש). ובקצה, רמז קטן לכך שישראל מתכוננת למשבר הכלכלי של 2008, כלומר להביא גם לכאן אחד כזה. להמשיך לקרוא
והפעם על סדר היום: מתוך מגוון המקומות בעולם בהם מתנהל סכסוך אלים, שניים שכדאי לתת להם יותר תשומת לב. עוד עדות לכך שבקזינו הפיננסי עוסקים פשוט ברמאות פלילית, ועדות מבפנים על כשלי אגף התקציבים במשרד האוצר. מוכנים? קדימה. להמשיך לקרוא
מאמר על האביב הערבי עם תיקון קטן, משהו על סוריה, והאבסורד שבניהול משק מים מופרט.
עמדת תצפית 