זהו יום הבוחר

נער הייתי וגם בגרתי, ואני לא זוכר שאי פעם הגעתי ללילה שלפני מערכת בחירות בהתלבטות כמו עכשיו. למעשה, אני מתחיל את הרשימה הזו בלי החלטה למי אצביע בבוקר. אני מניח שבשורה התחתונה אגיע לתשובה, אז אפשר לדלג ישר לשם. בין כאן לשם אנסה לנסח לעצמי מה הטיעונים החשובים מבחינתי, בתקווה שזה יעשה לי סדר. 

להמשיך לקרוא

מבזק סיכום פריימריז – סיבוב ראשון

בנגיעות, רק בנגיעות:

א. אכן הצבעתי לבר-לב. התוצאה לא מפתיעה, אם כי הייתי שמח לראות אותו מקבל יותר קולות, ועובר את הרצוג/מרגלית.

ב. הניצחון של פרץ וגבאי מעידים על כל מיני דברים: למשל על חוזק האחיזה של פרץ בשטח, גם אחרי שעזב את המפלגה לכמה שנים. למשל שרוב חברי המפלגה מחפשים מישהו שהם מאמינים שיוכל להוביל אותה לניצחון בבחירות הקרובות, ולא לתהליך הדרגתי של בניה וביסוס.

ג. אחרי הסיבוב הראשון, כולם מצפים להודעות התמיכה של המועמדים שהפסידו לקראת הסיבוב השני. זה בהחלט הולך להיות מסקרן, חוץ מלגבי מרגלית שלא מעניין אותי. אבל אולי מעניית מכל היא ההמתנה להודעת התמיכה של מי שלא מועמדת. יכול להיות שמבחינה פוליטית הדבר הכי חכם מבחינתה היה להשאר על הגדר, אבל אני לא חושב שמעמדה יאפשר לה את זה. בעולם סוציאל דמוקרטי מתוקן, היא היתה מודיעה תוך זמן קצר על תמיכה מלאה בעמיר פרץ. בריאליה המדכדכת ולאור העבר בהתמודדויות קודמות והרמזים מהשטח בסיבוב הראשון, היא כנראה תתמוך בגבאי. בעתיד היא תצטרך לתת הסברים טובים לבחירה הזו, כמו שפרץ נדרש להסברים לגבי עזיבת המפלגה והכניסה לממשלת נתניהו.

ד. במקום מסויים קיוויתי שנגיע לסיבוב שני שיחסוך לי את ההתלבטות. זה לא קרה, ולכן מתישהו בימים הקרובים אפרסם מחשבות לקראת הסיבוב השני.

ה. זוטות על פרידות – מעמד פרידה מהחבר הרצוג. מעניין ברמה האישית האם ימשיך לפעול במסגרת המפלגה וינסה עוד לחזור לצמרת. 60% מהמצביעים של מפלגת העבודה בחרו במועמדים ממוצא מרוקאי, והציבו בראשה בפעם השלישית מועמד מזרחי. אם יש "שבט לבן" בישראל, מפלגת העבודה היא לא המפלגה שלו.

בוחרים יו"ר – סיבוב ראשון

ביום שלישי הקרוב גם אני אצביע בסיבוב הראשון של הבחירות לראשות מפלגת העבודה. בשורות הבאות לא אנסה לשכנע את הקוראים חברי המפלגה למי כדאי להצביע, אלא להסביר מה ההגיון שמנחה אותי. כמו בכל מערכת בחירות כמעט, קשה למצוא מועמד ללא חסרונות משמעותיים, וספקולציות שונות מוסיפות בכל מקרה שיקולים "טקטיים" שצריך להחליט אם להתחשב בהם. 

להמשיך לקרוא

השיר החשוב של התקופה – ג' – גם השנה

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס. 

להמשיך לקרוא

הרצוג, ממשלת אחדות וקידוש האופוזיציה

פרסום חדש על פרשיה לא כל כך חדשה חושף היבט חשוב של התנהלות הפוליטיקה, והמחירים שמדינאים נדרשים לשלם במגרש הביתי כחלק מהמגבלות של הפוליטיקה שהם מנהלים.

להמשיך לקרוא

המצע המדיני של עמדת תצפית

בסתיו 2013 היתה אמורה להתכנס ועידה רעיונית של מפלגת העבודה, לחוגי דיון בנושאים שונים שיפתחו תהליך לגיבוש מחודש של מצע המפלגה. אני לקחתי אז את העניין ברצינות, ובקיץ 2013 ניסחתי לקראת הועידה המיועדת מסמך הצעה של קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה. שלחתי אותו לחברי הכנסת של הסיעה, וניסיתי לקדם אותו ולגבש סביבה תמיכה גם בכמה מעגלים נוספים, אבל בסוף הועידה נדחתה לאחרי הבחירות ליו"ר, ומאז לא נודעו עקבותיה.

בכל מקרה, היום נזכרתי בעקבות שאלה שהופנתה אלי שלא פרסמתי אותו, אז הנה הוא כאן עכשיו (עם PDF להורדה למי שרוצה – קווים מנחים למצע מדיני של מפלגת העבודה) – כפי שהתפרסם במקור. לא מצאתי בו היום משהו שהיה חשוב לי לעדכן. תהנו.

להמשיך לקרוא

על סדר היום: אתגרי הבניה למגורים של ערבים-אזרחי-ישראל

התכוונתי להפנות המלצת קריאה לכתבה אחת ששמרתי לי, אבל לא מצאתי בה משהו שהיה נדמה לי שהופיע בה. כשחיפשתי אם הוא מופיע בכתבה אחרת לא מצאתי, אבל מצאתי משהו מעניין נוסף. אז שתי המלצות קריאה של כתבות שנוגעות לבניה למגורים אצל הערבים-אזרחי ישראל, תרבותם וזהותם.  להמשיך לקרוא

עוד על משבר עזה

כמו איזה פרס יקר שכולם נאבקים עליו, או למעשה, כמו איזה מצורע שכולם מנסים לשמור מרחק ממנו, או גם וגם, רצועת עזה –  אחת מפיסות האדמה האומללות ביותר באזור (באדיבות תנועת ההתנגדות האסלאמית, פטרוניה המתחלפים באיראן ובקטאר ובסיוע קל של כמה גורמים בישראל) – שוב חוזרת לסדר היום. 

להמשיך לקרוא

השיר החשוב של התקופה – ב' – הכוכב של דויד

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס. 

להמשיך לקרוא

בועות המספרה: על פשיטת הרגל והחוב המצטבר

דימיתי פעם (יותר מפעם אחת) את המשבר בקפיטליזם לבועה מתחת לרצפת לינולאום. המערכת הקפיטליסטית לא יודעת להתמודד עם הבועה. היא יודעת רק להעביר אותה ממקום למקום. וכך גם המשברים נודדים ממקום למקום ולא נפתרים, כי הם לא כישלונות במערכת אלא חלק מהמערכת עצמה. אז הנה משהו על צמיחה שמחלחלת, על חוב שגדל, ועל המפקחת על המספרה של אליעזר פישמן. 

להמשיך לקרוא