לונדון כפרולוג לאוסלו

יש כמה אנשים שחושבים ש"הסכם לונדון" שגיבש שר החוץ פרס עם המלך חוסיין באפריל 1987, ובעיקר סיכולו על ידי ראש הממשלה שמיר, היו החמצה היסטורית שמנעה את האפשרות להגיע להסכם מול הירדנים ולפתור את בעיית הגדה המערבית עוד לפני האינתיפדה הראשונה. זה אמנם מסדר יפה עם התפישה של פרס כ"אדריכל השלום" ושל שמיר כראש ממשלה שמרן שדוגל ב"שב ואל תעשה", אבל זה לא העניין, וגם לא בדיוק מה שהיה. אז מה כן היה, ולמה הסכם לונדון היה הפרולוג בדרך להסכם אוסלו?

להמשיך לקרוא

על סדר היום – האוצר מגלה את אמריקה (תת-התקצוב של בתי החולים)

שנה אחרי שנפתח, בית החולים הפרטי (אם בעלות של קופ"ח מכבי נחשבת כ"פרטי". אני לא בטוח, בהתחשב בכך שחלק ניכר מבתי החולים הציבוריים שם של קופ"ח כללית) של אסותא באשדוד נקלע לגרעון של 150 מיליון ש"ח וביקש חילוץ מהאוצר. האוצר בתגובה מינה התנה את הסיוע בהצבת חשב מטעמו. מה התברר?

להמשיך לקרוא

על סדר היום: הבנקאות הישראלית כפשע מאורגן

כשאנחנו שומעים את המונח "פשע מאורגן" אנחנו חושבים לרוב על קזינו לא חוקי, סחר בסמים, סחר בנשים או גביית פרוטקשיין. תחשבו שוב. בישראל של העשורים האחרונים, כשאתם שומעים את שמו של אחד הבנקים הגדולים, אתם צריכים לחשוב על פשע מאורגן. כשהתקשורת מתייחסת לבנק ישראלי, היה ראוי שתכנה אותו "ארגון הפשיעה בנק…" כמו שהיא מכנה כמה ממשפחות הפשע המאורגן שעוסקות בעבריינות זוטרה יותר ופחות לבנת צווארון.

להמשיך לקרוא

סילופים, מניפולציות ועידית בן-שימול – סיבוב שני

מהלך נוסף בנסיון הלא מועיל בינתיים לחשוף את עליבות טיעוניהם של מפיצי עלילת ילדי תימן ושל כלי התקשורת שנותנים להם במה. 

ובכן, לאחר שהצבעתי על סדרה של הטעיות, סילופים ומניפולציות בכתבתה של עידית בן-שימול לרגל יום המודעות לפרשת ילדי תימן, קבוצה של מכרים שעוסקים בנושא (לי לא היה כוח להתעסק בזה), החליטה להגיש תלונה לנציבת פניות הציבור של תאגיד השידור ששידר את הכתבה הביזיונית המדוברת, בנוגע לארבע מההטעיות המרכזיות של בן-שימול. הגב' בן-שימול, שקיבלה את התלונה לידיה למתן תגובה, הזדרזה לפרסם אותה במטרה לארגן קמפיין תמיכה נגד "נסיון ההשתקה", וקצת פחות הזדרזה להעביר לנציבה תגובה מפורטת ולא מאוד עניינית, אותה צירפה הנציבה לתשובתה שלה. מכיוון שהתגובה של הנציבה היתה רחוקה מלהיות מספקת ותשובתה של בן-שימול, גם כאשר היתה עניינית וגם במקומות שלא, רק החמירה את ההטעיות שנכללו בכתבה, שלחנו (הפעם בעיקר בעבודה שלי, שנעזרה בסיוע שלא יסולא בפז של הבלוגר המעולה א.א. קונספירציות), תשובה מפורטת לתגובתן של הנציבה ושל בן-שימול. המובאת כאן ב-pdf, וגם בהמשך הרשומה. לצערנו, בתשובה לתגובתנו המפורטת קיבלנו מהנציבה את התשובה המביכה הזו, שמראה שהנסיון לטפל בעניין באפיק הרשמי הזה הגיע למבוי סתום. למתעניינים, מובאת כאן תגובתנו לתשובותיהן של הנציבה ושל בן שימול. להמשיך לקרוא

על סדר היום: מגמות בחברה הערבית בישראל

השלמות אחרי תקופה של פנות נמוכה לענייני העמדה. ברשומה זו – המלצת צפיה והתייחסות לדברי הח"כית החדשה של בל"ד והדרך שבה הם משקפים את הסתירה הפנימית שבחברה הערבית בישראל. 

להמשיך לקרוא

פלורליזם וריבונות

הרשומה הזו מבוססת על פוסט שפרסמתי בעמוד הפייסבוק של הבלוג, אבל ידעתי שעוד יהפוך לרשומה. הדברים נכתבו כתגובה לפוסט הזה של הלה ברק קלור, מרכזת תוכנית אקדמית ללימודי יהדות ארה"ב (אם אני לא טועה, תוכנית רודרמן באוניברסיטת חיפה), שמקנא בפלורליזם של יהדות ארה"ב.

 

התיאור של הלה את המפגש של סטודנטים יהודים-ישראלים עם הקהילה היהודית בארה"ב וההבדל שהוא מסמן בין שתי צורות הקיום של היהדות, הוא נקודת עיוורון נפוצה למדי בקרב יהודים-ליברלים בישראל.
בהכללה, בעיני יהודים-ליברלים בישראל, יהדות ארה"ב נראית מגוונת ופלורליסטית (ופורחת ותוססת), בעוד שבישראל הם רואים גרסה אורתודוכסית נוקשה, אנטי-פלורליסטית וכמעט בלעדית.
אבל הפרספקטיבה הזו שגויה לטעמי מן היסוד. להמשיך לקרוא

עזה במבט רחב

אחרי עוד "סבב" לחימה ושיגורים קצר, במקביל לשיחות על הסדרה ארוכת טווח, חשבתי לכתוב משהו שמסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר (ובנקודות). 

להמשיך לקרוא

בנון עם טאוב ועוד טאוב

דברים ששווה לשים אליהם לב בשני דברים של גדי טאוב שהתפרסמו בהארץ. ושווה לשים אליהם לב למרות שחברים שלי שלמדו ולימדו בחדווה את ההגות של טאוב כשביקרה בחריפות את הפוסט-מודרניזם מבקשים להחרים את כתביו כאשר הוא מבקר את הליברליזם של פוליטיקת הזהויות (ובעיקר כשהוא לא מקבל את העמדה הרווחת של הליברליזם הזה בנוגע לזנות). אבל מה לעשות שלביקורת הזו יש כמה טענות רציניות מאוד?

להמשיך לקרוא