אחד הדברים שאנשים נוטים להיות מופתעים לגלות לגבי הוא שאני אוהד כדורגל פעיל. זה גם מה שעניתי בתחילת ההכרות הראשונית עם זוגתי, כשהיא שאלה מה הקאטצ' אצלי (למעשה, עניתי שאני "אוהד כדורגל מהסוג הגרוע ביותר", למרות שזה לא מדוייק, יש גרועים בהרבה ממני). לא פחות חמור או מוזר בעיני אנשים רבים, הוא שאני אוהד של מכבי תל-אביב (ובשבע השנים האחרונות, גם מנוי ליציע העידוד). אז עכשיו, לקראת גיל 40 ועם סיום עוד עונה, זו הזדמנות לא רעה לנסות ולהסביר למה. 
כבר כתבתי כאן בעבר בכמה הזדמנויות על הבדואים בנגב, ובתקופה האחרונה הגיע אלי ספר חדש, שהוא קובץ מעניין בהחלט של מאמרים שעוסקים בבדואים בנגב.
קודם כל, מילה טובה על כך שהספר, בהוצאה של מרכז הרצל לחקר הציונות וקתדרת חייקין (שניהם גופים במסגרת/שקשורים לאוניברסיטת חיפה) זמין דיגיטלית בחינם, בדומה לשאר הפרסומים וכתב העת של קתדרת חייקין.
דבר שני, הוא מעניין בגלל שבשונה מהגישות הקוטביות שמתייחסות לבדואים (בין אם בגישה עויינת ובין אם בגישה אוהדת) כאל מקשה אחת, כאן מוצגות גם המורכבויות, והראשונה שבהן שראוי שתהיה ידע בסיסי: כמו במקרים רבים אחרים (כלומר, כמו כל אוכלוסיה אנושית), גם "הבדואים בנגב" אינם אוכלוסיה הומוגנית. להמשיך לקרוא
אוסף של כל מיני מחשבות ותובנות שהצטברו אצלי מזמן ובתקופה האחרונה. את חלקם אין לי כוח לפתח לרשומה בפני עצמה. את חלקם אני לא בטוח שיש לאן עוד לפתח. היה כבר חלק א'.
אוסף של כל מיני מחשבות ותובנות שהצטברו אצלי מזמן ובתקופה האחרונה. את חלקם אין לי כוח לפתח לרשומה בפני עצמה. את חלקם אני לא בטוח שיש לאן עוד לפתח.
לא היה לי קשר אל מאיר שלו ז"ל, ולא נפגשנו (מלבד זה שנכחתי בלוויה של עזריה אלון, שבה הוא נשא הספד), אבל גדלתי בתוך מצע הסיפורים שלו, דור וקצת מאוחר יותר ממנו. אז את ספרי המושב שלו מאוד אהבתי, ואת אלה שמתרחשים במקומות אחרים קצת פחות. דמויות הסיפורים שלו על המושב בעמק היו פחות או יותר הסבים והסבתות שלי ובעיקר הוריהם המייסדים. לגיס של סבא רבא בנהלל היה באמת סליק גדול מוסווה בבור השתן של הפרות. כשאני קורא את הספריםף המשק שאני מדמיין נראה כמו המשק של סבא. אחי הצעיר שאל פעם את סבא אם הוא הכיר את הדמויות ששלו מספר עליהן, והוא ענה לו "בטח".
בשבועות של סוף פברואר ותחילת מרץ שודרה בערוץ 11 של תאגיד השידור הציבור 'כאן' הסדרה ה"דוקומנטרית" בת ארבעת הפרקים "מכונת המיתוסים". אני הסתפקתי בצפיה בטיפה פחות מארבע הדקות בפרק השני שהוקדשו לפרשת ילדי תימן. באופן לא מפתיע, הסדרה טיפלה במיתוס הזה באופן חד צדדי ביותר, ובמקום להתמודד עם המיתוס המרכזי בפרשה (טענות החטיפה) בעיקר טיפחה מיתוס ונראטיב שקרי לגבי עוזי משולם ותפקידו בפרשה. עם זאת, בדברי הקריינות נשזר משפט אחד כללי, שהיה כל כך שגוי עובדתית, שהחלטתי לנסות לתקן את הנקודה הזו. קצת להפתעתי, זה היה הרבה יותר קשה ממה שאפשר היה לצפות מגוף תקשורת שמכבד את עצמו. פחות להפתעתי אבל בהחלט לאכזבתי, גם כאשר הם הכירו בשגיאה, הנכונות לתיקון היתה רחוקה מלהיות מספקת ולכבד את הצופים.
תוצאת המהלך: תיקון באזור הפרטים של הפרק ביוטיוב.
האיור באדיבות מידג'ורני, שמסיבה לא ברורה סירב להוסיף לו מפציצים.
למי שרוצה פסקול, אני מציע את זה (יש עוד ביצועים. אני לא מתחייב על האיכות, אבל אני אוהב אותו):
עכשיו כשהמים לוחצים בעוז/ יהודה עמיחי
עכשיו, כשהמים לוחצים בעוז
על קירות הסכרים,
עכשיו, כשהחסידות הלבנות, השבות,
נהפכות באמצע הרקיע ללהקות מטוסי סילון,
לפני כמה חודשים עלתה לי לראש מחשבה על מהלך של מבוא להיסטוריה למתחילים. היו לי כל מיני רעיונות מעניינים, ואח"כ שכחתי את רובם. והנה התגלגלו הדברים, ובקיבוץ הזמינו חברים להוביל חוגים לבני הנוער בקיבוץ. אז למרות שזה לא טווח הגילאים שאני רגיל לעבוד איתו הצעתי סדנת היסטוריה, וארבעה מהם נפלו בפח ונרשמו (בהמשך הצטרף עוד אחד). המחשבה הכללית היתה שאנחנו לא הולכים ללמוד היסטוריה כמו שעושים בבית הספר (כלומר נושא היסטורי), אלא איך חושבים היסטוריה ואיך חוקרים היסטוריה, באופן מעשי ומוחשי.
לפני מעט יותר מחודש כתבתי כאן רשומה ארוכה שמציעה ניתוח של המצב הנוכחי מתוך פרספקטיבה של המגמות הפוליטיות המרכזיות בעשורים האחרונים. הגדרתי שם את המכנה המשותף של הקואליציה הנוכחית כ:
"ניכור לתפישות היסוד של מדינת לאום מודרנית, על שלטון החוק והשוויון בפני החוק, הכלליות והסולידריות שלה; פירוק כליה הממשיים וחברת האזרחים שעליה היא מבוססת, והחלפתה בתפישות מגזריות־שבטיות דתיות וקפיטליסטיות. כלומר, פעולה אנטי־לאומית, של קואליציה שהמכנה המשותף לה הוא ההתנגדות לזרם המרכזי של הציונות: התנגדות חרדית, משיחית, קפיטליסטית או סתם רוויזיוניסטית."
ברשומה הזו אני רוצה לפתח את מה שהעלתי כנקודה בסיום, בנוגע לצורך, במשך הארוך
להבין איך מקדמים ובקידום בפועל של מהלכים שיעצבו מחדש את תשתיות החברה הישראלית, באופן שבונה מחדש את התשתיות החברתיות והארגוניות של השמאל הציוני, ובמקביל מחליש ומפרק את התשתיות החברתיות והארגוניות שעליהן נשען הכוח של הימין הלא־ציוני
מכיוון שהדברים התארכו, פיצלתי את הרשומה לשניים, ואחרי החלק הראשון שעסק בהמשגה, החלק השני יעסוק בסימון בעיית היסוד ומתווה הפיתרון. להמשיך לקרוא
עמדת תצפית 