השלום החסר: תעלולי מאלי

רוב מאלי היה יועץ מיוחד לנשיא קלינטון וחבר בצוות האמריקאי שליווה את המו"מ בין ישראל לפלסטינים. הוא התבלט בין השאר בכך שכתב בשנת 2001 ביחד עם חוסיין אגא – אקדמאי לבנוני שהיה מקורב לאבו-מאזן ובהמשך ייצג אותו במו"מ חשאי מול ישראל – מאמר שמטיל את האחריות על כשלון פסגת קמפ-דיוויד על הצד הישראלי והאמריקאי. עד כמה שאני זוכר, מבין משתתפי הפסגה הלא פלסטינים, הוא היחיד שהטיל אחריות משמעותית לכשלון על ישראל, ודניס רוס ביקר אותו קשות על "סלחנותו" כלפי ערפאת במאמר המדובר.

ספרו של דניס רוס "השלום החסר" חושף שתי אנקדוטות במהלך פסגת קמפ-דיוויד בהן מאלי הרשה לעצמו "חופש פעולה" בניסוח מסמכים שלא על דעת המעורבים במו"מ.

להמשיך לקרוא

השלום החסר – סיכום הכישלון באפיק הסורי

בסופו של דבר, תהליך השלום שניהלה ממשלת ברק בתיווך ארה"ב עם סוריה לא הבשיל להסכם. ועידת שפרדסטאון נכשלה, וגם הנסיונות של הנשיא קלינטון להשיג התקדמות במפגש ישיר עם הנשיא אסד לא הצליחו. מה היו הסיבות לכשלון?

חאפז אל אסד. צילום: (james gordon (CC BY 2.0

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא חמישית – השורות שבמכתב

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים ותפורסם בקרוב. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. אלו היו הדוגמה הראשונה, השניה, השלישית, והרביעית. הדוגמא החמישית עוסקת בטענה שהציג שיפריס, שהופיעה באופן מסתורי במכתב מאוחר של פניית משפחה לועדה, שמשכתב מכתב קודם שבו היא לא הופיעה.   

בעמ' 572 ממשיך שיפריס לעסקות בעדויות לגבי ההנהלה במחנות העולים, ומציג מקרים בהם, לפי העדויות, הנהלת המחנה מסרה הודעת פטירה ומאוחר יותר ביטלה אותה. המקרה הראשון שהוא מציג הוא של שרה שמעון:

להמשיך לקרוא

קיצוניות, מצויינות, מקצוענות וציונות

חזרה לטור בן מאה של י.ח. ברנר, בעקבות "מכתב שמינסיטים" נשכח, שמציע זווית מעניינת לטעמי על שאלת החלוציות, ההגשמה, האליטה והאליטה המשרתת. 

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא רביעית – סטירה בעדויות

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. אלו היו הדוגמה הראשונה, הדוגמה השניה, והדוגמה השלישית. הדוגמא הרביעית עוסקת בסצינת אלימות דרמטית, ובשאלת ביסוסה.  

בחלק הרביעי של ספרו, מקדיש שיפריס מספר עמודים לעדויות בנוגע להתנהלותם של יוסף ושמואל בדיחי, מנהלי מחנות עולים בראש העין, שהיו הקשר המרכזי של העולים עם "הממסד הקולט". שני נציגי הממסד האלה, דרך אגב, כמו רבים ממי שקלטו את העולים מתימן, היו מעולי תימן הותיקים בארץ. בעמ' 572 מביא שיפריס קטע דרמטי מעדותה של זהרה צוברי

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמה שלישית – סתירה גלויה

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. זו היתה הדוגמה הראשונה. זו היתה הדוגמה השניה. הדוגמה השלישית עוסקת בסתירה בין שתי עדויות של אותה משפחה, ששיפריס היה צריך להיות מודע לה, ובכל זאת הוא בוחר בעדות הנוחה לו ומתעלם מקיומה של השניה. 

להמשיך לקרוא

השלום החסר: הדלפה מסביבת ביילין – בין האפיק הסורי לפלסטיני

מאז הקמת מדינת ישראל, השאלה האם לנסות להגיע להסכם שלום עם כל השכנים בו זמנית או בהדרגה, ואם בהדרגה – עם מי קודם, היתה שאלת מפתח בתהליכים המדיניים שבין ישראל ושכנותיה. ברשומה קודמת ראינו כיצד חיבל רון לאודר, נאמנו של נתניהו, בנסיונות חידוש המו"מ בין ישראל לסוריה מצד ראש הממשלה ברק. בתחילת שנת 2000 חודש בועדת שפרדסטאון המו"מ בין ישראל לסוריה – מה שהציב כמובן את שאלת סדר העדיפויות והמיקוד: המו"מ עם הסורים או המו"מ על הסכם הקבע עם הפלסטינים. 

דר' יוסי ביילין Pikiwiki Israel

להמשיך לקרוא

השלום החסר: הטעיית לאודר מחבלת במו"מ עם סוריה

פרשה מעניינת מתוך התהליך המדיני בין ישראל לסוריה מספקת הצצה לפינה אפלה בדרכי ההתנהלות של הפוליטיקה והדיפלומטיה, ולמורכבות הבלתי-נדלית של העולם הזה: כיצד נאמנו של נתניהו הטעה במודע את ראש הממשלה ברק ואת הממשל בארה"ב בנוגע למו"מ עם סוריה.

רון לאודר. צילום: Michael Thaidigsmann

להמשיך לקרוא

השלום החסר: החיפזון של ברק

ב-6.7.1999 החל ברק את כהונתו (הקצרה) כראש הממשלה, ומיהר לקדם את התהליך המדיני במזרח התיכון. כעבור שבוע הוא נפגש עם הנשיא קלינטון, והסביר לו למה הוא ממהר. כשקוראים את הדברים, צריך לקחת בחשבון שאנחנו מקבלים אותם ממקור שני שאינו נטול אינטרסים, ושגם כשברק עצמו מסביר את מהלכיו הוא לאו דווקא מציג את ההסבר האמיתי. ובכל זאת, הדברים מעניינים.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: קומבינת האסירים של הסכם ואי

בשלהי חודש אוקטובר 1998 נחתם בין ממשלת ישראל ואש"פ "הסכם ואי", מזכר שמפרט צעדים מוסכמים ליישום הסכם הביניים (אוסלו ב'). בין היתר הוסכם ש:

הצד הפלסטיני יעצור את האנשים הספציפיים החשודים בביצוע עבירות של אלימות וטרור למטרת חקירה נוספת, והעמדה לדין וענישה של כל האנשים המעורבים במעשי אלימות וטרור.

באופן שלא נכלל בהסכם הרשמי, הוחלט גם שישראל תשחרר כמחווה 750 אסירים פלסטינים, אלא שאז צץ קושי בלתי צפוי.

ערפאת, מזכירת המדינה אולברייט ונתניהו, במהלך השיחות על הסכם ואי

כך תיאר זאת רוס [עמ' 454]:

I had made this up on the spur of the moment, but Arafat stood up and saluted me and said "agreed." Bibi said "okay.' I did not know if everyone understood what we had done, but it sounded fair and we had a deal. Everyone started shaking hands and coming over and congratulating me. Dahlan, in what was a portent of things to come was pleased, but offered a warning:

להמשיך לקרוא