שני עדכונים לתגובה על נייר העמדה בנושא חשיפת מסמכי ילדי תימן וגו'

ברשומה הקודמת הצגתי את תגובתי המפורטת לנייר עמדה (המלווה בעצומת תמיכה) הדורש לחשוף חומרי ארכיון הקשורים בפרשת ילדי תימן שלטענת כותביו טרם נחשפו. בתגובה הראתי כיצד כותבי נייר העמדה מציגים מצג שוא לגבי מדיניות חשיפת החומרים, וכיצד הדוגמאות שהם מונים לחומרים שטרם נחשפו מייצגות חומרים שוליים, חומרים שככל הנראה לא קשורים לפרשה, חומרים שאינם קיימים כלל, וחומרים שכבר נחשפו. 

ברשימה זו אעדכן לגבי שתיים מתוך ששת הדוגמאות שהציגו כותבי נייר העמדה כ"דוגמאות לחומרים חשובים לחקר הפרשה שנותרו בחזקת חסרים/ חסויים/ נעלמים/אבודים, שטרם נחשפו לציבור": מסמכי החקירה בארה"ב שהציג ד"ר דב לויטן בפני הועדה ובפני "המוסד", ופרוטוקולים מדיונים פנימיים של ועדת החקירה הממלכתית. 

להמשיך לקרוא

תגובה לנייר עמדה על חומרים שטרם נחשפו בפרשת ילדי תימן וגו'

לפני כעשרה ימים פורסם נייר עמדה (המלווה בעצומת תמיכה) העוסק בחומרים שטרם נחשפו בפרשת ילדי תימן. הטענות שהובאו בנייר העמדה מיוסדות על אדנים רעועים וכוללות גם שגיאות בסיסיות, וכותביו מתקשים להצביע על מידע רלוונטי בעל ערך הנמצא ברשות המדינה ושניתן עדיין לחשוף. זאת גם אם נשים בצד את העובדה שהם התעלמו ממידע אחר הקשור בפרשה שאכן ראוי שייחשף בהקדם (אלא שהוא נוצר על ידי הצד של טועני החטיפה), ושהדורשים לחשוף חומרים נוספים מארכיון המדינה לא השתמשו עד כה בהררי המסמכים שכבר נפתחו, והם נוטים להתעלם מהם ולערער על אמינותם.

לפירוט הביקורת שלי, מוזמנים לקרוא כאן.

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן? הוא ספר גרוע – דוגמא שישית – ציטוט חופשי

כשפורסם ב"השילוח" מאמר הביקורת המלא שלי ושל אבי פיקאר על הספר של שיפריס לפני כחודשיים, חשבתי שסיימתי את העיסוק בספר. אבל אז נשאלתי לפני כמה ימים על מיקומה בספר של איזו אמירה של שיפריס, מה שהזכיר לי איזה עניין עם הציטוט הרלוונטי. אז בדקתי אותו פעם נוספת, והחלטתי שהוא מצדיק פוסט משלו, מכיוון שהוא עוד דוגמא לעומק הבעיות בספר.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: תובנות – פרדיגמות ב' וסיכום

הרשומה הקודמת עסקה באסרטגיית הקורבנוּת הפלסטינית, בלגיטימציה של המנהיגים בשני הצדדים להתקדם לשלום, ובצורך של העולם הערבי להכיר בלגיטימציה של ישראל כדי לאפשר למנהיגים ערבים את התנאים להגיע לשלום איתה. ברשומה הזו, האחרונה בסדרה, ארחיב על הנקודה האחרונה, ואוסיף סיכום קצר לסדרה כולה.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: תובנות – פרדיגמות א'

רשומה זו היא הראשונה מבין שתיים שתעסוק בתובנות הכלליות שמעלה רוס בסיכום הספר. היא תעסוק בעמדה היסודית הפלסטינית, בשאלת הלגיטימציה של המנהיגים בשני הצדדים, ובמה שצריך להשתנות כדי להגיע לשלום.

להמשיך לקרוא

השלום החסר: לדמותו של ערפאת

ברשומה קודמת כבר השתרבבה הערכה אמריקאית לגבי מוכנתו של ערפאת להגיע להסכם קבע בתהליך המדיני עם ישראל:

 I mused with John Podesta [ראש סגל הבית הלבן] that Arafat may simply not be up to making a deal. He is a revolutionary; he has made being a victim an art form; he can't redefine himself into someone who must end all claims and truly end the conflict.

ברשומה הזו ארחיב על הנקודה הזו, על בסיס מובאות נוספות מהספר של דניס רוס.

ערפאת עם נאיף חוותמה וכמאל נאצר, יוני 1970

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – התשובה הארוכה

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. בהמשך הצגתי חמשה מקרים נקודתיים שמדגימים אותה (1, 2, 3, 4, 5). עכשיו הגיע הזמן לפרסם את התשובה הארוכה. 

להמשיך לקרוא

השלום החסר: מחנה השלום – כרוניקה של מוות ידוע מראש

בעבר כבר כתבתי כאן על היעלמות "מחנה השלום" הישראלי, וגם קישרתי לכמה ציטוטים מהספר של רוס. ברשומה הזו אציג מספר התייחסויות בזמן אמת, לפיהן לפני פסגת קמפ-דיוויד בקיץ 2000, במהלכה ולאחר שהסתיימה, האמריקאים התריעו בפני ערפאת והצמרת הפלסטינית שכשלון התהליך וחוסר הגמישות מצדם יביאו ל"חיסול" של "מחנה השלום" בזירה הפוליטית בישראל, ולהפסקת התהליך לתקופה ארוכה. המציאות הוכיחה שהאזהרות היו במקומן.

תוצאות הבחירות לכנסת ה-15 (1999). "מחנה השלום" עם 38 מנדטים. תמונה: אורי פרקש,  Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International

תוצאות הבחירות לכנסת ה-16 (2003). "מחנה השלום" עם 28 מנדטים. תמונה: אורי פרקש,  Creative Commons Attribution-Share Alike 4.0 International

להמשיך לקרוא

השלום החסר: תעלולי מאלי

רוב מאלי היה יועץ מיוחד לנשיא קלינטון וחבר בצוות האמריקאי שליווה את המו"מ בין ישראל לפלסטינים. הוא התבלט בין השאר בכך שכתב בשנת 2001 ביחד עם חוסיין אגא – אקדמאי לבנוני שהיה מקורב לאבו-מאזן ובהמשך ייצג אותו במו"מ חשאי מול ישראל – מאמר שמטיל את האחריות על כשלון פסגת קמפ-דיוויד על הצד הישראלי והאמריקאי. עד כמה שאני זוכר, מבין משתתפי הפסגה הלא פלסטינים, הוא היחיד שהטיל אחריות משמעותית לכשלון על ישראל, ודניס רוס ביקר אותו קשות על "סלחנותו" כלפי ערפאת במאמר המדובר.

ספרו של דניס רוס "השלום החסר" חושף שתי אנקדוטות במהלך פסגת קמפ-דיוויד בהן מאלי הרשה לעצמו "חופש פעולה" בניסוח מסמכים שלא על דעת המעורבים במו"מ.

להמשיך לקרוא

השלום החסר – סיכום הכישלון באפיק הסורי

בסופו של דבר, תהליך השלום שניהלה ממשלת ברק בתיווך ארה"ב עם סוריה לא הבשיל להסכם. ועידת שפרדסטאון נכשלה, וגם הנסיונות של הנשיא קלינטון להשיג התקדמות במפגש ישיר עם הנשיא אסד לא הצליחו. מה היו הסיבות לכשלון?

חאפז אל אסד. צילום: (james gordon (CC BY 2.0

להמשיך לקרוא