בשבועות של סוף פברואר ותחילת מרץ שודרה בערוץ 11 של תאגיד השידור הציבור 'כאן' הסדרה ה"דוקומנטרית" בת ארבעת הפרקים "מכונת המיתוסים". אני הסתפקתי בצפיה בטיפה פחות מארבע הדקות בפרק השני שהוקדשו לפרשת ילדי תימן. באופן לא מפתיע, הסדרה טיפלה במיתוס הזה באופן חד צדדי ביותר, ובמקום להתמודד עם המיתוס המרכזי בפרשה (טענות החטיפה) בעיקר טיפחה מיתוס ונראטיב שקרי לגבי עוזי משולם ותפקידו בפרשה. עם זאת, בדברי הקריינות נשזר משפט אחד כללי, שהיה כל כך שגוי עובדתית, שהחלטתי לנסות לתקן את הנקודה הזו. קצת להפתעתי, זה היה הרבה יותר קשה ממה שאפשר היה לצפות מגוף תקשורת שמכבד את עצמו. פחות להפתעתי אבל בהחלט לאכזבתי, גם כאשר הם הכירו בשגיאה, הנכונות לתיקון היתה רחוקה מלהיות מספקת ולכבד את הצופים.
תוצאת המהלך: תיקון באזור הפרטים של הפרק ביוטיוב.
באחד הקטעים הממסגרים את העיסוק בפרשה בסדרה, נאמר על ידי הקריינית [ההדגשה שלי]:
"הפולמוס סביב היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן מסרב לגווע. ועדת החקירה כהן-קדמי קבעה ש-1,006 ילדים מעולי תימן הם בחזקת נעדרים."
מתוך ההתרשמות שלי, הליקויים של הסדרה – שעד כמה שראיתי מצפיה בכתוביות בסיום הפרק, לא דאגה להעסיק יועץ מדעי – בנקודה הזו לא נבעו מזדון אלא מתחקיר רשלני ועצלני. אבל זה לא משנה את העובדה שהמשפט שהודגש הוא לכתוב נח בשבע שגיאות:
- המספר־1,006 הוא לא מספר שקשור לועדת כהן-קדמי [ועדת החקירה הממלכתית] או לפרשה בכלל.
- בכל שלוש ועדות החקירה שעסקו בפרשה, ביחד, מספר המקרים של הילדים מעולי תימן לא הגיע לאלף.
- ועדת כהן־קדמי לא קבעה שהילדים האלה הם "בחזקת נעדרים".
השגיאות האלה עולות בבירור מעיון במסקנות ועדת החקירה, כפי שהן מופיעות בעמ' 27 בדו"ח שלה [לעניין כמות המקרים מעולי תימן, ראו את החלוקה העדתית בעמ' 327. לפחות 231 מהמקרים שהגיעו לועדת החקירה הממלכתית, לא כולל הועדות הקודמות, היו בני עדות אחרות]:
מספר המקרים – בכל שלוש הועדות ולא רק בועדת כהן-קדמי – הוא 1,053. מספר המקרים מקרב עולי תימן הוא פחות מאלף. והועדה לא קבעה שיותר מאלף מהם הם בחזקת נעדרים, אלא ש־979 מהם נפטרו, 5 נמצאו בחיים, ו־69 נותרו "עלומים" – מה שאפשר לתרגם ל"בחזקת נעדרים.
על פניו, מקרה פשוט וברור, לא?
עם המידע הזה פניתי לגורם הרלוונטי בתאגיד 'כאן', וביקשתי שהטעות תתוקן, בהיקף חשיפה דומה לזה שבה שודרה, ושהתיקון יתווסף גם לפרק כפי שהוא מופיע באתר התאגיד ובערוץ ה-youtube שלו. לשמחתי, את הקודמת בתפקיד – שהיתה חלק מהבעיה ולא חלק מהפיתרון, עסקה בלהגן על יוצרי התוכניות ולתקוף את השליח במקום לתקן את הליקויים וצפצפה על בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות [1] – החליף אדם חדש, שעבודת הדוקטורט שלו נושאת את השם ""אתיקה עיתונאית – טעות, תיקון, מניעה". על פניו, בדיוק מה שצריך.
ולמרות זאת, במקום שהפניה תקבל מענה בסגנון "תודה שהפנית את תשומת ליבנו, מיד נתקן", קיבלתי בתיווך הגורם את תשובת המערכת, לפיה הם התבססו על פוסטר מאתר ארכיון המדינה, ובכלל:
"הסדרה לא שאלה כלל מהו הפילוח העדתי המדויק של קבוצה זו, מה עלה בגורלם לפי בדיקות מאוחרות יותר, כמה מהתיקים פתוחים היום…"
שזה כבר לכתוב נח בשבעה שקרים, כי המשפט שבנוגע אליו פניתי עסק בדיוק בדברים האלה.
אני התעקשתי פעם נוספת, קיבלתי את אותה התשובה; עירבתי גורם בכיר בהנהלת התאגיד, קיבלתי תשובה שמעידה שהפעם הגורם הרלוונטי סוף סוף טרח לבדוק את הטענות שלי ביחס לתגובת המערכת; התעקשתי שוב על כך שכשבאים להציג את מסקנותיה של ועדת החקירה הממלכתית, אי אפשר להעדיף קריאה לא נכונה של אינפוגרפיקה שנעשתה בארכיון המדינה (בהתבסס על תיוג התיקים שעשו עובדי הארכיון) על פני המסקנות כפי שהן מופיעות בבהירות בדו"ח הרשמי שפרסמה הועדה; קיבלתי האשמות שגויות בכך שטעיתי במספרים במסקנות ועדת החקירה; הסברתי למה לא אני הוא הצד שטעה במספרים; ובסוף, אחרי הפניה החמישית מצידי – שזה ארבע פניות יותר ממה שהיה ראוי שיידרשו – הוצע נוסח התיקון המוסכם הזה:
"תיקון: ועדת החקירה כהן-קדמי קבעה כי היקף תופעת ההעלמות של ילדי תימן ועדות אחרות הינו 1053 ילדים – מהם 979 נפטרו, 5 שאותרו חיים ו-69 בחזקת נעדרים ("עלומים")."
אלא שגם אותו, הגורמים הרלוונטיים בתאגיד השידור לא פרסמו כהודעה ולא הוסיפו לוידאו של הפרק, אלא הסתפקו בהוספתו לאזור המידע על הסרט של הפרק בערוץ ה-youtube של התאגיד. מן הסתם, מספר האנשים שייחשפו להודעת התיקון הזה הוא קטן לאין ערוך מאשר אלה שצפו בסדרה, ואפילו מאשר אלה שעוד יצפו בפרק ב-youtube. כאשר שאלתי מה לגבי הוספת תיקון לפרק בדף הסדרה באתר התאגיד עצמו, קיבלתי את התשובה ש:
"אין אפשרות לבצע תיקון נוסף מעבר למה שנעשה"
כלומר – מי שיצפו בפרק באתר התאגיד, כלל לא ידעו על התיקון, וימשיכו להחשף למידע השגוי בלבד.
לסיכומו של עניין: גם לאחר התעקשות לא קטנה בבקשה לתיקון שגיאה עובדתית ברורה ובוטה, וגם לאחר שתאגיד השידור הכיר בכך שאכן יש מקום לתיקון השגיאה הזו, רוב הצופים בקטע המדובר בסדרה לא ייחשפו כלל לתיקון אלא רק למידע השגוי, שמציג את מסקנות ועדת החקירה בצורה הפוכה מכפי שהיו במציאות. אני מודה שלצד הסיפוק מכך שסוף סוף, בפעם הראשונה (לפחות עד כמה שאני זוכר) הצלחתי לגרום לגוף תקשורת לתקן מידע שגוי שפרסם בנוגע לפרשת ילדי תימן, יש בתיקון הכל כך מוצנע הזה משהו מדכא לגבי תפקיד התקשורת בפרשה, והאפקט של התקשורת על השיח הציבורי בישראל ונזקיו למרקם החברתי.
[1] לנסיונות קודמים לבקש מהתאגיד תיקון שגיאות, הטעיות או פרסום גילוי נאות, אתם מוזמנים לקרוא כאן, וכאן. את עניין הצפצוף על מועצת העיתונות לא פרסמתי עד עכשיו, כי ביום שבו למדתי שזה קרה, הודיעו על הסגירה הצפויה של מערכת החינוך עקב התפרצות מגפת הקורונה ולאף אחד לא היה קשב. בקצרה, הגשתי אז תלונה למועצת העיתונות לאחר שבתאגיד נמנעו מלתת גילוי נאות בכתבה שעסקה בפרשה – פחות משנה לאחר שהודו בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות שטעו בכך שלא כללו גילוי נאות בכתבה של אותה הכתבת ובה רואיינו אותם מרואיינים שאליהם היתה קשורה. את התלונה למועצת העיתונות הגשתי לאחר שהממונה על פניות וקבילות הציבור בתאגיד נפנפה את התלונה שלי בעניין בתשובה סתמית. ממועצת העיתונות נאמר לי בתגובה שהממונה השיבה לפניה שלהם בעניין באותה התגובה בדיוק שהיא שלחה אלי, ובנוסף הודיעה להם שהיא מוציאה את התאגיד מפיקוח מועצת העיתונות – ולכן כגוף "בלי שיניים" אין להם מה לעשות עם זה יותר…
עמדת תצפית 
אני מניחה שזו הצורה שכיום העתונות, על כל צורותיה, עובדת. בעבר עוד היה מוסר, כיום זה ריטינג. אף אחד לא רוצה לשמוע שאין דרמה. מתייחסים לזה כמו פואטיק ג'סטיס.
אהבתיאהבתי