סדנת היסטוריה למתחילים

לפני כמה חודשים עלתה לי לראש מחשבה על מהלך של מבוא להיסטוריה למתחילים. היו לי כל מיני רעיונות מעניינים, ואח"כ שכחתי את רובם. והנה התגלגלו הדברים, ובקיבוץ הזמינו חברים להוביל חוגים לבני הנוער בקיבוץ. אז למרות שזה לא טווח הגילאים שאני רגיל לעבוד איתו הצעתי סדנת היסטוריה, וארבעה מהם נפלו בפח ונרשמו (בהמשך הצטרף עוד אחד). המחשבה הכללית היתה שאנחנו לא הולכים ללמוד היסטוריה כמו שעושים בבית הספר (כלומר נושא היסטורי), אלא איך חושבים היסטוריה ואיך חוקרים היסטוריה, באופן מעשי ומוחשי.

---

מה עשינו?

במפגש הראשון, כהיכרות, ביקשתי מהם להביא פריט היסטורי, וכל אחד היה צריך לשאול חמש שאלות על פריט שמישהו אחר הביא, ומי שהביא אותו ענה על השאלות. עשינו סיבוב נוסף עם פריטים שהם מצאו בספריה של הקיבוץ, וסיכמנו בלדבר על מה הופך משהו ל"היסטורי", ומה זה היסטוריה. הכיוון היה שמשהו היסטורי הוא משהו שיש לו משמעות למישהו, ושעבר תהליך של שינוי. חילקנו את ההיסטוריה ל"מה שבאמת קרה בעבר" (גם אם אנחנו לא יודעים את זה), כי דברים קרו בעבר; ל"מה שמספרים לנו על מה שקרה בעבר"; ולתחום שמקשר בין השניים: התהליך של מחקר שמנסה לגלות מה באמת קרה (ומי עוסק בבירור העבר).

במפגש השני התמקדנו בעיקר בשאילת שאלות. הבאתי להם סצינה אחת (בלי לחשוף את ההקשר והמקור) מתוך הספר "הביתה" של אסף ענברי, וביקשתי מהם לצבור כמה שיותר שאלות מתוך הקריאה בטקסט. סימנו סוגים שונים של שאלות (של הבנת הטקסט, של הרחבה מתוך הטקסט, על ההקשר של הטקסט עצמו), והתחלנו לחשוב איך איפה אפשר לחפש תשובות לשאלות נבחרות. אח"כ דיברנו על החשיבות של זיהוי ההקשר של הטקסט כדי להעריך אותו כמקור: מי כתב אותו? מתי? עבור מי? איפה פורסם? כיצד התקבל?

במפגש השלישי ערמתי על השולחן כמה ספרים שליקטתי מהספריה שבה ישבנו (ספרי זכרונות, ספרי מאמרים, קבצי מקורות, ספרי מחקר היסטורי וכדומה, חלקם עוסקים באותו הנושא), אפיינו אותם ביחד, והם למדו להכיר את הנושא של אפרט מדעי ופרסום שעבר שיפוט, וכיצד מעריכים את מידת המקצועיות והאמינות של ספרים כאלה. זה תוך הבחנה רחבה יותר בין מקור ראשוני (ספרי זכרונות, קבצי מקורות וכדומה) למקור משני (קבצי מאמרים, ספרי מחקר וכדומה).

במפגש הרביעי עסקנו בסוג מסויים של מקור ראשוני: עדות מאוחרת. ביקשתי מהם מראש לכתוב מהזיכרון מה עשינו באחד המפגשים הקודמים – כך שעל מפגש מסויים יהיו שני כותבים – וקצת להפתעתי הם באמת עשו את זה. במפגש קראנו את התיאורים שלהם, ראינו את ההבדלים ביניהם, ודיברנו על הבעיות שבעדויות מאוחרות. כדוגמה לכך, ראינו כיצד הרצל הציג את דרכו אל הציונות ומקומו של משפט דרייפוס בה, פעם אחת ביומן שלו (בזמן אמת) ופעם שניה במאמר שנועד לפרסום בעיתון (כמה שנים מאוחר יותר) – ודיברנו על ההבדלים בין שני המקורות.

במפגש החמישי עשינו תרגיל של קריאת עדויות (של אנשים על קרבות בהם השתתפו), והלומדים סימנו בתוך העדויות מה העד יודע ממקור ראשון, מה הוא יודע ממקור אחר, ומה הוא מוסיף בדיעבד כפרשנות. דיברנו למה חשוב להבחין בין הדברים האלה בתוך עדות, וראינו מה עושה ההיסטוריון כשהוא נתקל בריבוי עדויות על אותו המקרה, באמצעות דוגמאות מהספר "אלטלנה" של אורי ברנר.

במפגש השישי פיזרתי על השולחן פתקים עם סוגים שונים של מקורות ראשוניים (יומן, פרוטוקול, דו"ח רשמי, נאום ועוד), דירגנו אותם ביחד מהפחות אמין אל היותר אמין, וסימנו נקודות חוזק וחולשה שלפיהן מעריכים את האמינות של מקור ראשוני. לקראת הסיום, התחלנו במקרה של הדגמה של חשיבות האיתור של מקור ראשוני, באמצעות דוגמת ה"עדות" של ד"ר יוסף ישראלי בעניין הטיפול בילדי העולים בעליה הגדולה. למעשה, הספקנו רק להעריך את המאמר שבו היא התפרסמה בגרסה האחרונה.

במפגש השביעי השלמנו את הדוגמה שהתחלנו במפגש הקודם, והתקדמנו לאחור מהמאמר אל כתבת העיתונות, ממנה אל פרוטוקול הדיון שהוזכר בכתבה, וממנו אל הספר שהוזכר בפרוטוקול, שבו מופיעים דברים אחרים מכפי שתואר בפרוטוקול והתגלגל בהמשך לכתבה ולמאמר. מתוך זה דיברנו גם על הפרוטוקול כמקור, ועל הארכיון ככלי עבודה מרכזי של ההיסטוריון.

במפגש השמיני והאחרון, הוספתי עוד כמה הצצות למה שנמצא בתיקי ארכיון. הסתכלנו על מפות שונות (מפות מתקופות שונות של אזור נצרת, ומפות קרב הצליחה במלחמת יום כיפור) ודיברנו על מפות כמקור היסטורי. הראתי את אתר "עיתונות יהודית היסטורית" ובאמצעותו סיקור של איזו תקרית איזוטרית באחד הקיבוצים בשנות ה-50, ודיברנו קצת על עיתונות כמקור. לסיום, דיברתי קצת על איך מתקדמים מהממצאים אל המסקנות, ועל ההבדל שבין מחקר היסטורי למיתוס היסטורי.

היתה גם עוגה (עוד הפתעה לטובה מצידם, אחרי שרמזתי שיהיה נחמד אם תהיה), והם סיכמו שהיה מעניין בעיקר לראות איך דברים הם לא תמיד כמו שהם נראים, ולהציץ אל "מאחורי הקלעים" שבהם אפשר לראות איך נעשית העבודה בפועל.

בסופו של דבר, אני חושב שהיה בעיני כל המעורבים מוצלח מהצפוי. זה מתחבר לתחושה שלי שכשהקהל הוא סקרן ומשתף פעולה, עניין הגיל לא משחק תפקיד גדול מדי, ושכשיש קהל כזה, אני מורה טוב.