יש מלחמה במזרח אירופה

תשומת הלב של העולם נשאבת לכיוון אוקראינה, שלפני כמה ימים פרצה בה מלחמה. מה יש לי להגיד עליה? לא הרבה. אלה לא נושאים שאני מתמחה בהם, ולא הקדשתי את הזמן הנחוץ כדי ללמוד אותם ברצינות, אפילו באופן בסיסי. ובכל זאת כמה מחשבות יש. לא בטוח שכולן לגמרי קוהרנטיות, אבל אני בספק אם המציאות היא לגמרי קוהרנטית. 

באופן כללי, אני נמנע מלנסות להגדיר כאן מי צודק. זו שאלה פרשנית שאפשר לטעון שיש לה תשובה פשוטה וברורה, ואפשר לטעון אחרת. על פניו, ברור שעדיף הצד שחיים בו בדמוקרטיות ליברליות והשליטה של האוליגרכיה בו פחות בוטה וגלויה, ועדיין זה לא תמיד ייתן את כל התשובות. אני חושב שמה שאכתוב כאן רלוונטי גם בלי קשר לשאלה מי "הטובים" ומי "הרעים" בסיפור הזה. 

הצילומים המלווים את הרשומה צולמו בביקור באוקראינה בקיץ 2018.

במושבה היהודית לשעבר "נהר-טוב"

א. מקורות המידע שלנו גרועים

אחת הסיבות שאני מסתייג מלהגיד דברים משמעותיים על המלחמה היא שתמונת המציאות שמגיעה אלינו היא לא אמינה, מכיוון שמקורות המידע שלנו הם כנראה גרועים. בעידן של הפצת מידע, מצלמות זמינות לכל אדם ורשתות חברתיות שמעבירות את הצילומים, הבעיה היא לא הכמות אלא האיכות. כל המידע שמגיע אלינו נוצר על ידי גורמים בעלי עניין, ומתווך על ידי גורמים בעלי עניין ו/או עמדה ו/או הטיה. זה נכון גם לגבי סרטונים מהשטח – אזרחים אוקראינים יצלמו ויפיצו מידע מסויים (למשל: טנקים רוסים פגועים, חיילים רוסים שבויים, ביטויי מוטיבציה מצד האוקראינים), ולא יצלמו ויפיצו מידע אחר (אבדות אוקראיניות). הם כנראה לא יצלמו ויפיצו מידע שלא מחזק את המוראל והנראטיב שהצד האוקראיני מבקש להעביר. לזה צריך להוסיף שמכיוון שרוב המתווכים שדרכם מגיע אלינו המידע תומכים בצד האוקראיני (ואפשר בהחלט לחשוב שבצדק), גם הם כנראה לא יעבירו מידע שמחליש את המוראל והנראטיב הזה – כי הוא פחות זמין להם, כי הם פחות מחפשים אותו, וכי הם פחות יאמינו לו.

גם אם אנחנו חושבים שיש פה צד אחד צודק וצד אחד רשע – ואני חושב שזו עמדה לגיטימית ואולי גם סבירה (למרות שלטעמי יש עניין מורכב יותר, שאנסה להתייחס אליו בהמשך), כשאנחנו מבקשים להבין מה תמונת המציאות, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שאנחנו פועלים בתוך ספרת-השפעה מסויימת – זאת של הצד המערבי שבמקרה הזה תומך באוקראינה נגד רוסיה – ותמונת המציאות שמתווכת לנו מוטית בהתאם. במקרים מסויימים, ונראה שאפשר כבר לזהות פה ושם ברווזים (כמו למשל סיפור מגיני האי שלפי הרוסים נכנעו, לפי האוקראינים קיללו ונהרגו, ולפי הצילומים ששחררו הרוסים כנראה אכן נכנעו).

אני מניח שלצמרת המדינית של שני הצדדים יש תמונה סבירה של המצב בשטח. אני נוטה לחשוב שהתמונה שבידי הצד הרוסי פחות מדוייקת – גם בגלל שאני חושב שהסבירות שגורמי השטח מזינים אותה במידע "מיופה" גבוהה יותר, וגם בגלל שאני מאמין שהאוקראינים נעזרים במידע שמופק באמצעות יכולות האיסוף הטכנולוגי העדיפות שנמצאות בידי מדינות מערביות (רוצה לומר, ארה"ב בעיקר). לעומת זאת, כל פרט מידע כזה שמשוחרר מהצמרת אל הציבור לא נועד להעביר את התמונה כפי שהיא, אלא לשרת את מהלכי המלחמה כפי שהם רצויים לצמרת.

מכיוון שכך, אני מציע להתמקד בפרטי המידע האובייקטיביים, ולא בפרשנות שמוצמדת להם. למשל: ראיתם צילומים של טנקים רוסים מושמדים במקום מסויים (בהנחה שהתמונות אכן צולמו בזמן ובמקום שנטען שהם צולמו – וגם לגבי זה לרוב אין לכם כלים לדעת) – אפשר לדעת שכוחות רוסיים הגיעו לאזור הזה. מה היו תוצאות העימות שם? את זה לא הייתי ממהר לקבוע.

למי שרוצה, הניתוח הכי רציני שהגעתי אליו עד עכשיו היה זה של ד"ר עדו הכט שאתם יכולים, ואני ממליץ מאוד, לקרוא כאן. [והנה עדכון נוסף מצדו]

בבית הספר במושבה היהודית לשעבר "שדה מנוחה"

ב. מה בכל זאת אני מוכן להניח במסגרת המידע שיש לנו לגבי הלחימה:

  • עבר זמן מאז המלחמה הראשונה בצ'צניה, עליה קראתי בספר מצויין של ד"ר יגיל הנקין, אבל אני מעריך שמבחינת הצבא הרוסי, המצב לא השתפר באופן דרמטי ולמרות הדימוי המאיים שאולי יש לו במערב, הוא כנראה עדיין סובל מרמה ירודה, שנובעת מרמת הכשרה נמוכה (מלבד בכוחות המיוחדים באמת, שהם מסגרות קטנות), תנאי שירות רעים, מוטיבציה נמוכה ונורמות פיקוד בעייתיות. למשל, חוסר שיתוף של הדרגים הנמוכים, כולל המפקדים שלהם, במידע חיוני שמאפשר גמישות בביצוע המשימה. אני מניח שספציפית לגבי המלחמה הזו, בעיית (היעדר) המוטיבציה מועצמת, בגלל שהנחיצות שלה לא ברורה.
  • אני מתרשם שתפוצה נרחבת של טילי כתף מתקדמים, הן נגד מטוסים והן נגד טנקים, משנה את משוואת הכוחות ומקשה על התקדמות משוריינת. טילי הנ"מ מסכנים את מסוקי הקרב שתפקידם לתת סיוע־צמוד לכוחות הקרקע, ובהיעדר סיוע כזה, טילי הנ"ט הופכים את בלימת שיירות הרכב המשוריין לקלה בהרבה, ומסבים אבידות קשות לכוחות הקרקע. אני מתרשם לצד האוקראיני יש גישה לטילי כאלה (והדיווחים הם שהוא מקבל עוד ועוד מהם), ושמי שיוצא לקרב תנועה ברכב משוריין, כדאי שתהיה לו מערכת "מעיל רוח" (מיגון אקטיבי נגד טילים כאלה) אפקטיבית.
  • נקודה שנראית לי מעניינת: בשונה מהשלבים המוקדמים יותר של מלחמה בסוריה, שבה המערכה על התודעה היתה אחרת, והארגונים שלחמו בה הפעילו צוותי תיעוד קרבי, בינתיים עוד לא ראיתי מהמלחמה באוקראינה תיעוד ממצלמות גוף/קסדה של לוחמים, וגם לא סרטוני ירי של מארבי נ"ט, שבסוריה היו נפוצים מאוד. בינתיים ראיתי גם מעט מאוד צילומים מפעילות של כתב"מים, למרות שצריכים להיות כאלה, וראינו רבים כאלה, מכמה צדדים, מהזירות בעיראק, סוריה, ולאחרונה בנגורנו-קראבח. לגבי הלחימה באוקראינה, ראיתי טענה שהרוסים הצליחו לפגוע במכת הפתיחה במרכז האחסון של הכתב"מים של אוקראינה. מצד שני, אני יכול להעלות כאן את החשד שבזירה האוקראינית פועלים כתב"מים ארוכי טווח של גורמים שלא חושפים את מעורבותם הישירה, ונוח להם שיווצר הדימוי שהכוחות הרוסים נפגעים על ידי אוקראינים גיבורים שנלחמים מהקרקע.
  • בנוסף – למרות שלאוקראינה יש כוח צבאי לא מבוטל, שכולל גם חיל אוויר (שנפגע בצורה כזו או אחרת במכת הפתיחה הרוסית, אבל לפי הדיווחים לא נוטרל לחלוטין), שיריון, וכוחות סיוע, שימו לב שאנחנו רואים בתקשורת כמעט אך ורק צילומים של כוחות חי"ר של מיליציות הגנה מקומיות. זה דימוי שנוח לאוקראינים לשדר במסגרת יצירת תמונת "דוד מול גוליית", אבל אני מעריך שכוחות הצבא הכבדים שלהם בהחלט מעורבים בלחימה, למרות שלא מראים לנו את זה.
  • לפי מה שאני מבין, הצד הרוסי עוד לא הפעיל את מלוא היכולת שלו, לא מבחינת כלים וטכנולוגיות, ולא מבחינת סד"כ (לא מתוך הסד"כ הכולל ולא מתוך הסד"כ שהוקצה למלחמה והוצב על גבולות אוקראינה). הצד האוקראיני ותומכיו, יותר מאשר הצד הרוסי, בחר להציג את הלחימה הרוסית כנסיון למלחמת "בליץ" ביחסי כוחות שנוטים באופן ברור לטובת "הענק הרוסי". זו תמונה שיש בה הרבה יתרון לצד האוקראיני, מכיוון שכל דבר שאינו תבוסה מהירה ומוחלטת יצטייר כהישג עבורו – אבל זה לא אומר שזו התמונה הנכונה מהזוית הרוסית.
  • מהצד השני, ככל שהמלחמה מתמשכת, ובטח אם היא תתעצם, תגבר גם רמת המעורבות של כוחות אחרים, כמו הסיוע שמספקות מדינות נאט"ו, הן בתמיכה ישירה באוקראינה, והן בצעדי לחץ על רוסיה, הכלכלה שלה והצמרת הפוליטית-כלכלית שלה.

ג. בצד המדיני:

אני חושב שעבור הציבור הרחב, תמונת המציאות האמינה בזירה המדינית היא אולי אפילו יותר רחוקה מהשגה מאשר תמונת המציאות בזירה הצבאית. זה נובע גם מחוסר מידע, וגם מכך שלהבנתי הרוב המכריע של הציבור – בעקבות חינוך לא מספק ובתיווך של כלי תקשורת בעלי עניין, באיכות ירודה או בשילוב של השניים – מחזיק בתמונה פשטנית מאוד על המערכת הפוליטית-מדינית, ורחוק מלהבין איך היא פועלת באמת. לזה צריך להוסיף את העובדה שהנגישות שלנו למידע הרלוונטי היא נמוכה מאוד, והקשב שלנו לפרטים גם רחוק מלהספיק. מכיוון שכך, אני מציע להצמד לכמה עקרונות יסודות, ובעזרתם לבחון את המציאות. אלה יותר שאלות שראוי לחפש את התשובה עליהן כדי להבין, מאשר תשובות קונקרטיות:

  • "המלחמה היא המשך המדיניות בכלים אחרים" – מכיוון שכך, מי שרוצה להבין את המלחמה, צריך להבין את המדיניות. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה המטרות המדיניות שאליהן חותר כל אחד מהצדדים המעורבים, מכיוון שהמטרות המדיניות הן שמכתיבות את תמונת הסיום הרצויה של המלחמה. מכיוון שרוסיה היא הצד היוזם במלחמה הזו, אנחנו צריכים לשאול מה המטרות המדיניות של הצמרת הרוסית, ומה היא מנסה להשיג באמצעות יציאה למלחמה הזו בעיתוי הזה. במקרה הזה, אני נוטה לחשוב – גם אם פוטין מתבטא בציבור אחרת בימים האחרונים (אבל פוטין הוא כמובן לא פרשן של השלטון הרוסי אלא שחקן מרכזי בו, ולכן הדברים שלו בציבור הם לא תיאור המציאות אלא כלי להשפעה עליה), שהמטרה של רוסיה היא לא כיבוש וסיפוח אוקראינה כחלק ממהלך ניאו-אימפריאלי רוסי, אלא השפעה על העתיד המדיני של אוקראינה (ואולי גם של מדינות נוספות בסביבה בעקבות לקחי המלחמה). גם לצד המערבי יש אינטרס להגיע להסדרה לפני שהדברים יתפתחו לעימות צבאי כולל, שידרוש מעורבות צבאית ישירה יותר. בנוסף, בדומה לצעדים מדיניים וכלכליים, גם צעדים צבאיים הם סוג מסויים של מסרים (במקרה הזה, מידע בנוגע ליחסי הכוחות ולמידת הנחישות) שמועברים בתקשורת שבין הגורמים המדיניים שפועלים בזירה.
  • מדינאים עוסקים בתמרון מתמיד – במילים אחרות, בפוליטיקה אין נקודות אלא רק פסיקים. אין הכרעות חד משמעיות, אלא שקול־כוחות שנוטה לכאן או לכאן. יותר מכך, המדינאים עצמם שואפים שלא לשעבד את המטרות שלהם לאמצעי ספציפי, אלא להשאיר בידיהם כמה שיותר אופציות זמינות, ושהבחירה ביניהן תהיה בין אפשרויות כמה שפחות גרועות. במקרה הספציפי, זה אומר להבנתי שמי שמוביל את המהלכים ברוסיה לא כובל את עצמו להישג צבאי מסויים (כמו למשל כיבוש כל אוקראינה, או קייב, או החלפת הממשל באוקראינה) או ללוח זמנים מסויים. הוא מעוניין ביעד מדיני מסויים, שאותו הוא מוכן להשיג בהסכם שיבוא בעקבות הלחץ הצבאי שהוא מפעיל, שגם מבחינת רוסיה יש יתרון בכך שיהיה בעוצמה המינימלית הדרושה, אך ייתכן שהשגתו תדרוש עוצמה רבה יותר. מהצד השני, השאלה עד מתי להלחם, האם, באיזה שלב ותמורת אילו ויתורים להסכים להפסקת הלחימה – גם היא שאלה של תמרון בין אופציות, שמושפעת ותוכרע בהתאם להתפתחויות בשטח. במקרה הספציפי, אנחנו כבר רואים מהלך לקיום מו"מ בין הצדדים. האם הוא יביא להסדר, ולאיזה הסדר? הכל תלוי ביעדים המדיניים של המעורבים, ובהערכה שלהם האם על מנת להשיג אותם עדיף להם לעצור את הלחימה בנקודת הזמן הנוכחית או להמשיך אותה.
  • "מלחמה היא ממלכת האי־ודאות" – צריך לזכור שמלחמה היא עץ גבוה לטפס עליו, אירוע שאתה יודע איך אתה נכנס אליו, אבל הרבה פחות ברור איך יוצאים ממנו. היא עלולה לחשוף הערכות שגויות של יכולות וכוונות, הן בצד "שלך" והן בצד "היריב". עם זאת, צריך לסייג שהמלחמה היא סיוט כאוטי עבור דרגי השטח הלוחמים (וכמובן, האזרחים שנקלעים אליה), אבל ככל שמטפסים במעלה הסולם אל הרמה האסטרטגית מדינית התמונה מתבהרת, ובקנה המידה הרחב ההכרעות הופכות להיות יותר מדיניות מאשר צבאיות.
  • המחלוקות הן תמיד פנימיות, וקוי החזית חוצים בתוך המסגרות הפוליטיות ולא ביניהן – כלומר, אין גושים אחידים של "רוסיה" מול "אוקראינה" ו"המערב". בתוך כל אחת מהמסגרות האלה מתנהלת המחלוקת הפוליטית, ולכן צריך להניח (ולחפש לזהות) את קיומן של קואליציות "חוצות מחנות" שמתמודדות, באופן סמוי יחסית, זו מול זו. במקרה הזה: קואליציה של גורמי-צמרת ברוסיה, אוקראינה, ומדינות המערב, אל מול קואליציה של גורמי צמרת אחרים באותן הזירות, ככשתיהן מתחרות זו בזו על עיצוב המציאות הכללית, שמשפיעה על עיצוב המציאות הפנימית בכל אחת מהזירות. הגורמים השונים בקואליציות האלה לא צריכים להיות מתואמים ביניהם בדמות קונספירציות במחשכים. לרוב מפגש האינטרסים מספיק ברור, ומאפשר שיתוף פעולה גם ללא הכרח בתיאום ישיר.  זה אומר שכל שימוש (גם ברשומה הזו) במושגים הכוללים של "רוסיה" או "אוקראינה" או "אירופה" או "ארה"ב" הוא כמעט בהגדרה מטעה, ומייצג, במקרה הטוב, את הגורם הדומיננטי שמשפיע על שקול הכוחות המקומי. זו עוד סיבה שהופכת את ההבחנה בין "טובים" ו"רעים" בקנה המידה של המסגרות הפוליטיות המוכרות לפחות רלוונטית.

 

ד. עידן האימפריות

עידן האימפריות הוא לא תופעה חדשה, אלא תופעה שמלווה אותנו מראשית ההיסטוריה האנושית, כלומר, לאחר המהפכה החקלאית והתפתחות מסגרות פוליטיות-מדיניות. המסגרות הפוליטיות האלה, שלרוב יסודן בתנאים גיאוגרפיים מסויימים ויציבים לאורך ההיסטוריה (ולכן יש להן נטיה להתמיד, גם אם תוך שינוי צורה) נוטות לשאוף להרחיב את תחומי השלטון וההשפעה שלהן. כל עוד זה קורה, הן נוטות "להתנגש" זו בזו באזורי התווך שבין מעצמות (ולמעשה, גם באזורים שבין מסגרות קטנות יותר). זה אומר שאזורי התווך שבין מעצמות הן אזורים שלא נוח לחיות בהם – יש לי ברקע מחשבה להרחיב את הרעיון הזה לרשומה בפני עצמה – כמו בחוף המזרחי של הים התיכון, וכמו במזרח אירופה. כשאנחנו עוסקים במלחמה באוקראינה (ובמלחמות מקומיות אחרות), קל לנו לראות שמדובר בזירת מאבק מקומית בין מעצמות. אני חושב שהפרספקטיבה הבין-מעצמית חסרה לנו מאוד בהבנת ההיסטוריה של ישראל, וגם זה רעיון שמזמין פיתוח נרחב יותר בזדמנות אחרת.

ככל שעובר הזמן, נראה שהפנטזיה הא-היסטורית שפירוק ברה"מ תביא לעידן של "שלום אמריקאי" שבו העולם יונהג על ידי הגמוניה של מעצמה אחת – ובכך יימנעו המאבקים הבין־אימפריאלים – הולכת ומתגלה ככזו. כוחות אימפריאליים שנחלשו חוזרים וחותרים לתפוש את מקומם (או מקום חדש) בזירה האזורית והעולמית, וכך נמשכים גם החיכוכים באזורי המפגש בין האימפריות.

ואם כבר הזכרנו את העניין, תשומת הלב הציבורית מתקשה בחלוקת קשב, אבל בזירה המדינית מיקוד הקשב לאזור אחד הוא הזדמנות לפעולה באזורים אחרים. אז בזמן שכולם מתמקדים באוקראינה – וגם לומדים לקחים, לכאן או לכאן, מהמתרחש שם – אני הייתי מציע לא לשכוח לשים לב בינתיים גם האם אירן פורצת לפצצה גרעינית, והאם סין לא מחליטה לנסות מהלך צבאי משלה על טיוואן.

 

ה. תופעת המלחמה

גם המלחמה היא תופעה ותיקה ביותר בקיום האנושי. המלחמה היא חוויה כאוטית, איומה וטרגית עבור כל המעורבים בה ישירות, וזו אולי הסיבה לנטיה לראות בכל מלחמה את "המלחמה האחרונה". בני אדם מתגלים מהר לטוב, ובמערב אירופה התרגלו לחשוב שהם התגברו על תופעת המלחמה (לפחות בין מדינות אירופה). ייתכן שהתקופה הזו תשנה את הפרספקטיבה הזו. בכל מקרה, העובדה שהמלחמה היא חוויה כאוטית, איומה וטרגית עבור כל המעורבים בה ישירות,  לא מבטלת את היותה מכשיר מדיניות רציונלי (יחסית) עבור הצמרת המדינית. הפער הזה נראה ציני, אבל גם ציניות היא תופעה של הקיום האנושי, שלא מתבטלת בגלל שהיא לא יפה. ולכן המלחמה, כל מלחמה, היא תופעה דואלית – לא נכון להתעלם מההיבט הטרגי שלה, אבל גם לא מההיבט הרציונלי שלה.

בסיס של פסל מול הנמל באודסה. כשהפסל שופץ הוחלט לשלב בו פגז מהפגזה שפגעה בו, (ואולי פגע כללית בעיר. אני כבר לא זוכר בדיוק את הפרט הזה).

ו. הפרספקטיבה ההיסטורית

גם זה רעיון שאולי יתפתח בעתיד לרשומה בפני עצמו. באופן כללי, היסטוריונים לא טובים באקטואליה (וגם לא בחיזוי העתיד). במקצוע המחקר ההיסטורי נהוג שלא לעסוק בפרשות שטרם חלפו שלושים שנה מהתרחשותן.

הסיבה הפרוזאית היא שלרוב רק אחרי שלושים שנה (במקרה הטוב) מתחיל להחשף בפני החוקר גוף התיעוד (כלומר מסמכי הארכיון) הרלוונטי. בהיעדר גישה אליו, אפשר לעסוק רק בצורה שבה הדברים הופיעו על פני השטח, אך לא במימדים של מה שקרה בזירות הלא גלויות – ולכן אפשר במקרה הטוב להציג תיאור (חלקי) של הדברים, אך קשה מאוד להסביר אותם.

סיבה מעשית לא פחות היא שהמחקר ההיסטורי נעשה במבט על העבר מתוך הפרספקטיבה של ההווה. במבט מההווה על העבר הקרוב אין לנו פרספקטיבה. אנחנו לא יודעים אם המלחמה שנפתחה באוקראינה בשבוע שעבר תסתיים בהסכם בעוד שלושה ימים, או תהפוך למלחמת התשה שתמשך שנים. מה שהתחיל כעמידת גבורה אוקראינית במשך כמה ימים יכול להסתיים בניצחון רוסי מכריע, או בתבוסה רוסית מביכה. אנחנו לא יודעים אם המלחמה תשאר מלחמה מקומית־אזורית, או שתתפשט אל זירות ומדינות נוספות. אנחנו לא יודעים אם היא תהיה הצעד הראשון בניצחון של צד זה או אחר, הפסד של צד זה או אחר, או בכלל בעליה של גורם בלתי צפוי אחר. הכי קל להיות חכמים בדיעבד. אבל חכמה בדיעבד דורשת התבוננות לאחור ממרחק הזמן – וייתכן שתוחלף עם הזמן בחכמה בדיעבד מעודכנת יותר. במבט על העבר הקרוב, ההווה והעתיד, אין את המרחק של הבדיעבד. קשה מאוד להיות חכמים לעכשיו או לעתיד. מי שמדבר על ההווה והעתיד, יש הרבה יותר סיכוי שיתגלה כמי שאמר דברים לא חכמים, במבחן החכמה שבדיעבד.

3 מחשבות על “יש מלחמה במזרח אירופה

  1. פינגבק: מלחמה באוקראינה: דברים שיודעים, דברים שצריך היה לדעת | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s