התמורה הגדולה: התרחבות מערכת השווקים והמהלכים להגבלתם

רשומה שמינית בסדרה בעקבות קריאה בתרגום העברי לספר "התמורה הגדולה" מאת קרל פולני (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2020). הפעם על היווצרות שוק העבודה והמהלכים לשבש אותו, והמהלכים להגבלת השוק החופשי והסחר החופשי, שהופיעו עם התרחבות הסחר. כמו שאמר פולני:  "תנועה כפולה" – התרחבות השיטה המבוססת על השוק מביאה להופעת הצעדים להגבלת השוק, על מנת להגביל את נזקי התמורה ומחירי הנסיון להגשים את האוטופיה של שוק־המווסת־את־עצמו. 

פולני מתאר את המשמעות החברתית של ההתייחסות אל העבודה כסחורה בשוק. למול משמעות זו, ברור שמטרתם של ארגונים וחקיקה שמנסים להסדיר את תחום העבודה היא "לשבש" את פעולת שוק העבודה, כלומר להתערב בו על מנת להימנע מנזקיו לחברה [עמ' 175-174. ההדגשות, כאן ובהמשך, שלי]:

"מבחינת הכלכלה, שיטות ההגנה על החברה שננקטו באנגליה ובאירופה הובילו לתוצאות כמעט זהות. הן השיגו את אשר התכוונו להשיג: שיבוש השוק למען גורם הייצור הידוע כ"כוח עבודה". שוק עבודה יכול למלא את תפקידו רק בתנאי שהשכר יורד בו בד בבד עם הירידה במחירים. במונחים אנושיים, משמעות הדבר היא אי־יציבות קיצונית בהכנסות עבור העובד, היעדר מוחלט של סטנדרטים מקצועיים, נכונות מבישה להיזרק ולהידחף ללא הבחנה, ותלות מוחלטת בגחמות השוק. מיזֶס טען בצדק שאם העובדים "לא יפעלו במסגרת איגוד מקצועי, אלא יפחיתו את דרישותיהם וישנו את מקומות מגוריהם ותעסוקתם על פי דרישות שוק העבודה, בסופו של דבר הם יצליחו למצוא עבודה". אמירה זו מסכמת את מעמדם בתוך מערכת שמבוססת על ההנחה כי העבודה היא סחורה. לא מתפקידה של הסחורה להחליט היכן היא תוצא למכירה, לאיזו מטרה היא תשמש, באיזה מחיר יתירו לה להחליף ידיים, ובאיזה אופן יצרכו או יכַלו אותה. […] נכון לומר, מבחינה טכנית, ש"אבטלה במדינות הקפיטליסטיות מקורה בעובדה שמדיניותה של הממשלה, כמו מדיניותם של האיגודים המקצועיים, שואפת לשמור על רמת שכר שאינה עולה בקנה אחד עם פריון העבודה הקיים". שהרי מה יכול לגרום לאבטלה, שואל מיזס, מלבד העובדה שהעובדים "אינם מוכנים לעבוד תמורת השכר שהיו יכולים לקבל בשוק העבודה בעבור העבודה המסויימת שהם יכולים ורוצים לבצע"? הדבר מבהיר בדיוק רב מה פירושה האמיתי של דרישת המעסיק לניידות העבודה ולגמישות השכר: שוק שבו עבודת האדם היא סחורה, כמו שהגדרנו קודם לכן.

מטרתה הטבעית של כל הגנה חברתית הייתה להרוס מוסד שכזה ולהפוך את קיומו לבלתי אפשרי. למעשה, הותר לשוק העבודה למלא את תפקידו העיקרי רק בתנאי שהשכר ותנאי העבודה, הסטנדרטים והרגולציות, יגנו על אופייה האנושי של הסחורה־לכאורה, העבודה. הטענה הנשמעת לעיתים, שלפיה החקיקה החברתית, חוקי בתי החרושת, הביטוח נגד אבטלה, ומעל לכול האיגודים המקצועיים – שכל אלה לא עמדו בדרכן של ניידות העבודה וגמישות השכר, פירושה בעצם שהמוסדות הללו נכשלו לחלוטין בהשגת מטרתם, שהייתה בדיוק זו: לחבל בהחלת חוקי ההיצע והביקוש על עבודת האדם, ולהרחיק את העבודה ממעגל ההשפעה של השוק."

בקטע נוסף, מתאר פולני כיצד דווקא התרחבות מערכת השווקים והסחר העולמי הביאה להגבלות על השווקים ועל המסחר הבינלאומי. השענות על מערכת של סחר חופשי ושוק לא מווסת מציבה את המדינות בפני סכנת משבר חמור במקרה וחל שיבוש במערכת הסחר הזו. לכן, ככל שהיא התפתחה, גם הוטלו עליה מגבלות [עמ' 207-206]:

"השינוי בא פתאום, והפעם הוא התרחש בעת ובעונה אחת בכל המדינות המערביות המובילות. […] אירוע מעין זה היה העלייה בקצב הסחר הבינלאומי ובנפחו, וכן ניוד האדמה – שהתרחש בכל מקום, והתבטא בהעברה נרחבת של דגנים וחומרי גלם חקלאיים מחלק אחד של כדור הארץ לחלקו האחר, בעלות נמוכה. רעידת האדמה הכלכלית הזאת שיבשה לחלוטין את חייהם של עשרות מיליוני אנשים באירופה הכפרית. בתוך כמה שנים הסחר החופשי היה לנחלת העבר, וההתרחבות הנוספת של כלכלת השוק התרחשה בתנאים חדשים לגמרי.

התנאים האלה עצמם נקבעו על ידי "התנועה הכפולה". הסחר הבינלאומי, שהתפשט עתה בקצב מוגבר, נתקל בפעולתם של מוסדות מגבילים שנועדו לפקח על כל מעגל הפעילות של השוק. המשבר האגררי והשפל הגדול שחל בשנים 1886-1873 ערערו את האמון ביכולת הריפוי העצמי של הכלכלה. מעתה ואילך, המוסדות השייכים לכלכלת השוק הורשו לפעול רק אם נלוו להם צעדי פיקוח. משנה תוקף העניקה לכך העובדה שמאז שנות השבעים המאוחרות ושנות השמונים המוקדמות של המאה תשע־עשרה, האומות הלכו והתגבשו לכדי יחידות מאורגנות; והעקירות שהיו כרוכות בצורך להתאים את עצמן בן לילה לצורכי סחר החוץ או שערי החליפין היו מסיבות להן סבל רב. לפיכך, תקן הזהב, האמצעי הראשון במעלה להתרחבות כלכלת השוק, לוּוה בדרך כלל בצעדי מדיניות אופייניים לתקופה, בהם חקיקה חברתית והטלת מכסים.

[…] הסחר החופשי ומערכת תקן הזהב לא הוחרבו בזדון בידי תאבי מכס אנוכיים ומחוקקים רכי לב; נהפוך הוא, תקן הזהב הוא שזירז את התפשטותם של אותם מוסדות הגנה, שהתקבלו בזרועות פתוחות ככל שהלך והתברר ששערי מטבע קבועים הם עניין מכביד. מכאן ואילך, מכסים, חוקי בתי חרושת ומדיניות קולוניאלית אקטיבית היו בגדר דרישות מוקדמות לשמירה על יציבות ערכו החיצוני של המטבע […]. רק כשהדרישות הללו התקיימו, היה אפשר להפעיל בבטחה את שיטותיה של כלכלת השוק. במקומות שבהם השיטות הללו נכפו על עמים חסרי אונים בלא צעדי הגנה, כמו שקרה באזורים אקזוטיים וקולוניאליים־למחצה, נגרם לעמים האלה סבל לא יתואר.

כאן טמון המפתח למה שנראה כפרדוקס של האימפריאליזם: מצד אחד סירובן של המדינות לסחור זו עם זו ללא הבחנה – סירוב שאי־אפשר להסביר אותו במונחים כלכליים, ולפיכך הוא לכאורה לא רציונלי; ומצד אחר שאיפתן לנכס לעצמן שווקים אקזוטיים מעבר לים. אך המדינות פעלו כך רק מתוך פחד שיקרה להן מה שקרה עמים חסרי אונים, שלא יכלו למנוע את התוצאות האלה. […] סכנה זו הייתה ממשית דייה לגרום למדינה להימנע ממנה כמעט בכל מחיר. העובדה שהאיום לא היה כלכלי במהותו – כך היה גם במקרה של המושבות – הייתה חסרת חשיבות; לא הייתה שום סיבה, פרט לדעה קדומה, למדוד את היקפה של העקירה החברתית באמות מידה כלכליות. ואכן, לא הגיוני לצפות שהקהילה תישאר אדישה למכת האבטלה, לשינויים בתעשיות ובעיסוקים, ולייסורים המוסריים והפסיכולוגיים הכרוכים בשינויים אלו – רק משום שההשפעות הכלכליות בטווח הארוך תהיינה אולי זניחות.

הקטע השלישי והאחרון ברשימה זו עוסק גם הוא בשוק העבודה, ובתופעת "התנועה הכפולה" שתיאר פולני – הופעת מגנוני הגנה חברתיים לנוכח התרחבות כלכלת השוק [עמ' 208]:

"אף על פי כן, השינוי המוסדי, על פי טבעו, התחולל באופן פתאומי. הוא הגיע לשלב המכריע עם כינון שוק העבודה באנגליה, כאשר הפועלים ניצבו בפני סכנה של מוות ברעב עם לא יצייתו לחוקי העבודה בשכר. מרגע שננקט הצעד הדרסטי הזה, מנגנון השוק המווסת את עצמו החל בפעולתו. השפעתו על החברה הייתה אלימה כל כך, עד שכמעט מייד, וללא כל שינוי בדעת הקהל, נכנסו לפעולה תגובות הגנתיות חזקות.

כמו כן, השווקים של התעשיות למיניהן, למרות טבעם ומקורם השונים מאוד זה מזה, התפתחו עתה באופן מקביל. כך היה חייב להיות. ההגנה על האדם, על הטבע ועל ארגון הייצור הגיעה לכדי התערבות בשוקי העבודה, האדמה ואמצעי החליפין – כלומר הכסף, ולכן הגנה זו, מעצם קיומה, פגמה בוויסות העצמי של המערכת. היות שההתערבות נועדה לשקם את חייהם ואת סביבתם של בני האדם, ולהעניק להם ביטחון כלשהו במעמדם, היא פעלה בהכרח למען הפחתת הגמישות בשכר ובניידות העבודה – ובתוך כך הבטיחה את יציבות ההכנסות ואת המשכיות הייצור, את הפיקוח הציבורי על משאבים לאומיים, ואת ניהול המטבעות שנועד למנוע זעזועים ברמת המחירים."

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s