האם תהיה תחרות במוצרי החלב?

כבר הזכרתי בעבר שבעוד שהמון תשומת לב ציבורית מוקדשת למאבק נגד תכנון משק החלב, כולם מתעלמים מהריכוזיות במקטעים אחרים בשרשרת הייצור הזו, כמו למשל העובדה שכל מרכיבי המזון לפרות שלא מגודלים בארץ מיובאים על ידי שלוש חברות בלבד. החדשות הנוכחיות הן שבמקטע המחלבות, שהוא כבר עכשיו ריכוזי מאוד, מספר המחלבות הולך ומצטמצם, כי המחלבה הכי גדולה מבין הקטנות רוכשת מחלבות קטנות יותר במטרה לשרוד בתחרות מול המחלבות הגדולות השולטות בשוק.

לפני קצת יותר משנה, פרסמתי כאן רשומה על הקפיטליזציה של שוק החלב, ובה הצבעתי על כך שבעוד שבמקטע הייצור פועלות בישראל כ-750 רפתות (בשנת 2008 פעלו בישראל 991 רפתות – אלא שבעקבות הרפורמות שהוביל האוצר מספרן הצטמצם באופן חד והריכוזיות עלתה. חשוב להזכיר גם שלמרות מערכת התכנון שמבוססת על מכסות-ייצור, שיטת החישוב של מחיר המטרה שמקבלים הרפתנים מאלצת אותם להתייעל באופן מתמיד, כפי שהיה קורה בשוק תחרותי אמיתי), מקטע המחלבות ריכוזי מאוד מאוד. תנובה שולטת ב-57% מהשוק, וביחד עם טרה ושטראוס הן שולטות בכ-95% (!) מהשוק.

מתוך סקירה על משק החלב בישראל, שפורסמה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ואם זה לא מספיק, הנה התבשרנו שמחלבת גד, הגדולה מבין המחלבות הקטנות, תרכוש את מחלבת כפר תבור (בכפוף לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים), אחרי שכבר רכשה לפני שנה את מחלבת בית יצחק.

למה היא עושה את הרכישה הזו? כי היא נאלצת להתמודד בתחרות מול שלוש המחלבות הגדולות ששולטות בשוק. אז מעבר לדינמיקה הבסיסית של הקפיטליזם שעניינה הצבר הון, כלומר שההון הולך ומתרכז בקרב פחות ופחות אנשים, על חשבון צמצום התחרות (הדרך לנצח או אפילו לשרוד בתחרות היא לגדול), מעניין להסתכל גם בהסבר היותר נקודתי לרכישה הזו, שמצביע על עוד היבט במציאות שסותר את הדוגמות של "השוק החופשי". ההדגשות שלי:

"מחלבת כפר תבור, שמחזורה השנתי הוא כ-90 מיליון שקלים, פועלת בשוק המוסדי, שמוערך בכ-1.8 מיליארד שקלים בשנה וכולל בתי קפה, מלונות, פיצריות וכו'. מחלבת כפר תבור מתקשה לעמוד בתחרות מול המחלבות הגדולות, שיתרונן בשוק המוסדי שהן מציעות גם מוצרי בסיס חיוניים כמו חלב וחמאה מתוצרתן. […] העובדה שתבור מייצרת מגוון רחב של מוצרים, החל מגבינות ריקוטה ומוצרלה, גבינות לבנות מלוחות, יוגורטים, שמנות חמוצות ומתוקות ועוד, תאפשר למחלבות גד להציע למוסדיים מגוון נוסף של מוצרים תחת המותג "בר בכפר"."

שימו לב לדינמיקה שמתוארת כאן: לכאורה, בשוק חופשי הקונה – במקרה הזה בית עסק – אמור להיות מעוניין בתחרות בין יצרנים רבים של כל המוצרים. במצב כזה, אפשר לדמיין לעצמנו את הקניין של בית המלון פוסע בין דוכני השוק התחרותי, וקונה כל מוצר חלב בדוכן שמציע לו את העסקה המשתלמת ביותר. חלב ממחלבה אחת, גבינה לבנה מאחרת, גבינה צהובה ממחלבה שלישית, וכן הלאה.

במציאות, נראה שהקניין שלנו, בניגוד למאמיני השוק חופשי, יודע שלהתמקחות התחרותית הזו יש לא רק תועלת מבחינתו, אלא גם מחירים לא זניחים עבורו. הוא מעדיף לחסוך לעצמו את כאב הראש, ולרכוש מספק אחד כמה מוצרים ב"עסקת חבילה". מהצד השני, גם היצרנים לא מעוניינים להתחרות על כל מוצר ומוצר. כל יצרן מעדיף לשווק לצרכנים הגדולים "עסקת חבילה" שתבטיח שהם יקנו ממנו כמה שיותר מסל המוצרים שהם רוכשים. בסיטואציה של שוק ריכוזי, ושל מותגים בולטים, היצרן או המשווק יכול גם לכפות על הלקוח עסקה כזו, כאשר הוא קובע שהוא לא יהיה מוכן למכור לו מוצר אחד בלבד, אלא אם יקנה ממנו גם את המוצרים הנוספים (למשל: רוצה לקנות ממני את החלב? בתנאי שגם את הגבינה הצהובה אתה קונה ממני ולא מאחרים). מעבר לנוחות הזו שיש בעסקאות החבילה, הן בשביל היצרן והן בשביל הלקוח, מדיניות כזו מצד היצרנים/המשווקים/היבואנים בשוק ריכוזי גם מקלה עליהם ליצור מציאות של הסדרים כובלים – שמנטרלת את התחרות ביניהם.

בשורה התחתונה, יש לנו כאן עוד דוגמא לכך ש"תחרות משוכללת" היא רעיון יפה, אבל הוא שייך לז'אנר הפנטזיה ואפשר להניח אותו במדף ליד חד-הקרן. במציאות, ללא התערבות מכוונת להסדרת הכלכלה כשוק תחרותי, ה"שוק" נוטה לדכא את התחרות ולהתכנס לאוליגופולים ומונופולים. אז מה אמרתם על ביטול מכסות החלב?

3 מחשבות על “האם תהיה תחרות במוצרי החלב?

  1. התובנה ששוק חופשי ושוק תחרותי הם מושגים סותרים כבר ידועה לרבים, וטוב שאתה מדגיש זאת שוב ושוב למען זיכוי הרבים.
    מוסכם שכדי לשמור על שוק תחרותי נדרשת התערבות ממשלתית, אבל מדוע לעשות זאת באמצעות קביעת מחיר מטרה ולא באמצעות קביעת מגבלות על יצירת הגבלים עסקיים ולא הצבר ההון?

    Liked by 1 person

    • אין קשר בין הדברים. מחיר המטרה נועד להבנתי בעיקר לאפשר את היציבות הדרושה לענף ייצור שתהליכי הייצור בו ארוכים והגמישות בו (היכולת לצמצם או להגדיל במהירות את כמות הפרות החולבות) נמוכה. בסיטואציה של היעדר יציבות, היכולת היחידה להחזיק רפת לאורך זמן היא להיות בעל הון גדול מאוד, וכנראה בעיקר באמצעות חוזי מכירה ארוכי טווח שיבטיחו יציבות, כלומר שבמידה רבה המחלבות הן אלה שמארגנות את תחום הייצור ומשתלטות עליו. מנגנון החישוב של מחיר המטרה הוא שיוצר סביבה תחרותית גם במציאות של מכסות ייצור (הדרך להרוויח היא להצליח להקטין את עלות הייצור באופן שיגדיל את המרווח ממחיר המטרה, כלומר להתייעל. וזה בלי אחוז ההתייעלות הקבוע שמוגדר במנגנון).
      לעומת זאת, את התחום של המחלבות – וגם של ייבוא המזון לפרות – צריך להסדיר באמצעות התמודדות בכלים של הגבלים עסקיים (וביניהם מחיר מפוקח. וגם הכרזה על מונופולים, כמו שכבר קרה ל"תנובה") או – יותר טוב – באמצעות קואופרציה. כמובן שקואופרציה כזו כבר הייתה, ובמקרה הזה כן בוכים על חלב שנשפך…

      אהבתי

  2. פינגבק: הצצה אל מגזר הייבוא | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s