התמורה הגדולה – חברה שאינה מבוססת שוק

רשומה שלישית בסדרה בעקבות קריאה בתרגום העברי לספר "התמורה הגדולה" מאת קרל פולני (הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2020). בפרק הרביעי מציג פולני את האבחנה שבחברות הטרום מודרניות, השוק לא היה מוסד מרכזי, והפעילות הכלכלית הוסדרה באמצעות דפוסים ומוסדות חברתיים, שונים באופן יסודי מאלה שביסודה של כלכלת השוק. 

פולני לא טוען כמובן שהשוק לא התקיים בתקופה הטרום מודרנית, אלא שהוא לא היה תופעה מרכזית, ובודאי לא המבנה המארגן של החברה, כפי שקורה בחברה מודרנית [ההדגשות כאן ובהמשך, אלא אם צויין אחרת, הן שלי]:

"כלכלת שוק משמעותה מערכת שווקים שיודעת לווסת את עצמה. במונחים טכניים מעט יותר, זו כלכלה המכוונת על ידי מחירי השוק, ועל ידם בלבד. […] מטבע הדברים, שום חברה אינה יכולה להתקיים לאורך זמן ללא כלכלה כלשהי. אבל לפני התקופה שאנו חיים בה לא התקיימה כלכלה שנשלטה על ידי שווקים, אפילו לא באופן עקרוני. למרות סיסמאותיה החוזרות ונשנות של מקהלת אנשי האקדמיה במאה התשע־עשרה, ההכנסות והרווחים במסגרת פעולות חליפין מעולם לא תפסו קודם לכן מקום חשוב בתולדות הכלכלה האנושית. אף שמוסד השוק היה מקובל למדי כבר מתקופת האבן המאוחרת, תפקידו בחיים הכלכליים היה שולי בלבד. […] ההיסטוריה והאתנוגרפיה מכירות סוגים שונים של כלכלות, שברובן נוכח מוסד השוק, אך אין הן מכירות שום כלכלה קודם זמננו שנשלטה והוסדרה באמצעות השווקים, ואפילו לא קרוב לכך." [עמ' 60-59]

פולני מציין שהכלכלנים הקלאסיים, שראו בטעות את האדם הקדמון כיצור שנלהב לעסוק בחליפין, איבדו את העניין בו כאשר המחקר גילה שהוא לא נטה לכך, וחזרו להתמקד בהיסטוריה הקרובה יחסית, מהמהפכה החקלאית והלאה. לעומת זאת, מציין פולני שההבנה המחקרית מוליכה לחיבור עמוק בין כלכלה וחברה:

"התגלית החשובה של המחקר ההיסטורי והאנתרופולוגי בימינו היא שבאופן עקרוני, הכלכלה בחברה האנושית משוקעת ביחסים החברתיים. האדם אינו פועל כדי להבטיח את האינטרס האישי שלו בבעלות על טובין חומריים; הוא פועל כדי להבטיח את מעמדו החברתי, את דרישותיו החברתיות ואת נכסיו החברתיים. הוא מעריך טובין חומריים רק במידה שהם משרתים את המטרות האלה. תהליכי הייצור וההפצה אינם מחוברים לאינטרסים כלכליים צרים הקשורים בבעלות על טובין; אבל כל צעד וצעד לאורך התהליך הזה עולה בקנה אחד עם כמה אינטרסים חברתיים שמבטיחים, בסופו של דבר, שהצעד הדרוש יינקט. האינטרסים האופייניים לקהילה קטנה של ציידים או דייגים שונים מאוד מהאינטרסים בחברה גדולה ורודנית, אבל בשני המקרים המערכת הכלכלית פועלת ממניעים לא כלכליים." [עמ' 61]

פולני נשען על הדוגמה של החברה במלנזיה המערבית, שבה ארגון החיים, לפי האנתרופולוגים שחקרו אותה, לא נשען על מניע הרווח, על עיקרון של עבודה תמורת תגמול כספי, או על עיקרון המאמץ המזערי, ובעיקר אין בה מוסד נפרד ומובחן שמבוסס על מניעים כלכליים. לעומת זאת, והייצור והפצת התוצרים בה מאורגנים בעזרת שני עקרונות התנהגות שלא קשורים ישירות בכלכלה: הדדיות וחלוקה מחדש. המוניטין של הגברים נשען על יכולתם לפרנס באמצעות הייבול שהם מגדלים את קרובי המשפחה שלהם, וחלק ניכר מהתוצרת נשלח אל ראש השבט, מאוחסן, ומחולק באירועים חברתיים, שכוללים גם החלפת מתנות עם משתתפים מאיים שכנים (מנגנון שמחליף למעשה את סחר החוץ). עקרונות ההדדיות והחלוקה מחדש הופכים ליעילים בזכות שני עקרונות נוספים: סימטריה וריכוזיות. החלפת תוצרים נעשית מול אנשים קבועים וכפרים קבועים, והחלוקה מחדש נעשית בידי סמכות מרכזית – מה שמאפשר חלוקת עבודה. העקרונות החברתיים-הכלכליים האלה, מזכיר פולני, התקיימו לא רק בהתנהלות פרימיטיבית או בחברות קטנות, אלא גם בין קהילות מרובות המפוזרות על שטח נרחב כמו במערב מלינזיה, במדינות גדולות כמו מצרים העתיקה, וגם בחברה פיאודלית; גם בחברות המוגניות וגם בחברות מרובדות מבחינה מעמדית.

עיקרון שלישי שעומד בבסיס כלכלה שאינה נשלטת על ידי השוק הוא עקרון כלכלת משק הבית (המילה היוונית למונח, œconomia, היא המקור ל-economy). לפי פולני זו פרקטיקה שהופיעה כמאפיין של החיים הכלכליים בתקופת החקלאות המתקדמת, ובה קבוצה סגורה בגודל שיכול להשתנות (משפחה, יישוב, אחוזה) מייצרת ומאחסנת על מנת לספק את צורכי החברים בה, כך שאין לה צורך במסחר ובשווקים. פולני מזכיר את אריסטו, שהדגיש שייצור למטרת שימוש, ולא למטרת רווח, הוא העיקרון המארגן את הניהול של משק הבית, ושייצור העודף עבור השוק לא אמור לפגוע ביכולת משק הבית לספק את צרכיו בעצמו. מניע הרווח רלוונטי רק בייצור למטרת שיווק, ייצור שמפריד את המניע הכלכלי מהיחסים החברתיים הממשיים.

לפי פולני, כל המערכות הכלכליות עד סוף התקופה הפיאודלית במערב אירופה היו מאורגנות סביב עקרון אחד או יותר מהשלושה: הדדיות, חלוקה מחדש וכלכלת משק הבית, ועקרונות אלה מוּסדו בעזרת ארגון חברתי שהשתמש בדפוסים של סימטריה, ריכוזיות ואוטרקיה.

"בתוך המסגרת הזו, ייצור הסחורות וחלוקתן באופן סדיר הובטחו באמצעות מגוון רחב של מניעים אישיים, שרוסנו על ידי עקרונות התנהגות כלליים. בכל המניעים האלה לרווח לא הייתה חשיבות. מנהגים וחוקים וכן כישוף ודת, עשו יד אחת בהנעת היחיד לציית לכללי התנהגות שבסופו של דבר הבטיחו את תפקודו במערכת הכלכלית.

התקופה היוונית־רומית, למרות הסחר המפותח מאוד שהתקיים בה, לא הייתה חריגה במובן זה. מה שאפיין אותה היו ההיקפים העצומים של החלוקה מחדש של החיטה שביצע המינהל הרומי, בתוך כלכלה שהייתה כלכלת משק בית גם בתקופה זו, כמו בתקופות שאחריה ועד סוף ימי הביניים, השווקים לא מילאו תפקיד חשוב במערכת הכלכלית, והיא נשלטה על ידי דפוסים מוסדיים אחרים.

מהמאה השש־עשרה ואילך, השווקים גדלו הן במספרם הן בחשיבותם. במערכת המרקנטליסטית הם הפכו בפועל לעניין מרכזי של הממשלות, אך עדיין לא היה סימן לכך שהם עתידים לשלוט בחברה האנושית. נהפוך הוא: האסדרה והמשמעת היו נוקשים מאי־פעם, ועצם הרעיון של שוק המסדיר את עצמו לא היה קיים." [עמ' 69]

ולמה פולני מקדיש בכלל פרק לעניין הזה? כמובן, בשביל לסתור את הטענות לפיהן "טבע האדם" הוא לנהוג כסוחר בשוק, ולכן מוסד השוק הוא לכאורה "המצב הטבעי" עבור החברה האנושית וכל נסיון להתערב בו לא יוכל להצליח, שהרי הוא מנוגד לטבע האדם. אם חברת השוק היא תופעה היסטורית "טריה", הרי שהיא לא מצב טבעי אלא תוצר חברתי שעל יתרונותיו, ובעיקר על חסרונותיו, אפשר ורצוי להתווכח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s