הכורדי שהעריץ את הרצל

לפני מספר שבועות העביר לי ידידי ד"ר רונן זיידל, חוקר עיראק, צילום של שער כתב-עת שיצא לאור בטורקיה, ובו תמונתו של הרצל וצילום של הקדשה בכתב ידו, שניתנה לעבדאללה ג'וואדת, שחיבר מאמר על הרצל, שפתח את אותו הגיליון. ביוזמת רונן כתבנו על כך מאמר קצר, שפורסם לפני שבוע במדור הספרים של "הארץ". מכאן, אני מביא את נוסח המאמר שנשלח ל"הארץ", לפני שנערך שם והודבקה לו כותרת לא עניינית. 

לפני כשבועיים קבלתי הודעת מסנג'ר מידיד כורדי, פרופ' עלי סאלח חאמד, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת זאח'ו בחבל הכורדי בעיראק. היה בה צילום של עמוד השער מכתב עת שלא הכרתי, "אג'תהאט" , בתורכית עת'מאנית כתובה באותיות לטיניות. כתב העת יצא לאור בג'נבה בעשור הראשון של המאה העשרים וזה היה הגליון מספר 300. אבל מה שצד את עיני הייתה תמונת השער של אותו גליון: דיוקנו  של תאודור הרצל. מתחת לתמונה חיכתה הפתעה נוספת: תחת הכיתוב בתורכית "דר תאודור הרצל וכתב ידו" מופיעה הקדשה בגרמנית בכתב ידו של הרצל:

  "ידידי ד"ר עבדאללה ג'וודת ביי

למזכרת

ת. הרצל  15.2.1903"

הסקרנות שלחה אותי לגלות מי היה אותו ד"ר עבדאללה ג'וודת ביי ומה היה טיב יחסיו עם חוזה המדינה?

עבדאללה ג'וודת היה כורדי, אחד ממבשרי הלאומיות הכורדית בעת החדשה. סיפור חייו אופייני לשכבת המשכילים העת'מאניים בסוף המאה ה-19. הוא נולד בשנת 1869 במלאטייה במזרח תורכיה,  למד רפואה באסטנבול והצטרף לאגודה החשאית "הועד לאחדות וקדמה", שפעלה לשינוי פניה של האמפריה העת'מאנית. בשל פעילות זו הוא הוגלה ללוב ושימש שם רופא. כאשר נודע לו בשנת 1897 על הכוונה להגלותו אל הסהרה הלובית, הוא ברח לאירופה. המקורות והמומחים חלוקים בשאלה האם קרא ג'וודת להקמת מדינה כורדית על שטחי האמפריה העת'מאנית – רעיון שהיה חדשני ומסוכן לזמנו ופרושו היה פירוק האמפריה. מיכאל אפל מסתמך על מקדוואל (MacDowall) וקובע כי לא ידוע שג'וודת תמך בלאומיות כורדית. המרצה הכורדי, עלי סאלח חאמד, לעומתו, טוען כי ג'וודת תמך באיחוד המחוזות הכורדים העת'מאנים (המצויים היום בשטחי עיראק, תורכיה וסוריה) ליחידה מדינית אחת. המוסכם הוא כנראה שבסביבות השנים הרלוונטיות לסיפורנו, 1904-1900, ניסה ג'וודת להתפייס עם הסולטאן עבד אלחמיד, ולכן קיבל את תפקיד רופא השגרירות העות'מנית בוינה. את העיתון "אג'תהאט" הוא החל להוציא לאור בג'נבה בשנת 1904. קהל היעד היה באמפריה העת'מאנית, ולכן מחיר הגיליון נקוב במטבע תורכי. כתב העת עסק ברעיונות ליברליים, שירה וספרות. הוצאתו המשיכה להרגיז את השלטונות, עד שהפצתו נאסרה, וג'וודת סולק מג'נבה לצרפת. לאחר הפיכת ה"תורכים הצעירים" בשנת 1908 חזר לאסטנבול ואימץ קו אנטי-אסלאמי בוטה בחיבוריו. בין היתר גינה את יחסו של הנביא מחמד ליהודים ואת הטבח שעשה בשבט היהודי בני קורייט'ה בעיר מדינה. הוא נפטר בשנת בשנת 1932 באסטנבול.

ככל הידוע, הרצל וג'וודת נפגשו בוינה בתחילת שנת 1903, כחלק מפעולתו הדיפלומטית של הרצל ומגעיו עם אנשי השגרירות העות'מנית שבה עבד ג'וודת. כשבוע וחצי לאחר שנתן לג'וודת את ההקדשה, הזכיר אותו הרצל באופן שולי ביומנו, ברישום מיום 24.2.1903:

"מכתב אל וֶליש

[כתבתי לו] שילך אל פאיק בֵּיי, מזכירו של מֶמדוּח פֶּחה שר הפנים (עם כרטיס ההמלצה שנתן עבדאללה דזֶוודֶט), ויאמר לו שכל שר יקבל ממני אלפיים לירות אם יאושר מה שדרשתי במכתבי האחרון. גם פאיק בֵּיי עצמו יקבל מתנה (מאה לירות).

מעבר לכך, אין בידינו תיעוד על קשריו של הרצל עם ג'וודת, או עם אישים כורדים אחרים, עם כי ידוע שהוא קיים קשרים עם קבוצות של גולים ארמנים באירופה. ככלל, הגיונו הפוליטי-הציוני של הרצל הציע הקמת יישוב יהודי גדול בארץ-ישראל תחת חסות האימפריה העות'מנית, כחלק וכזרז לרפורמה ומודרניזציה של האימפריה שתחתה יחיו בשלום קבוצות לאומיות שונות. זאת בניגוד למגמות ששאפו לפרק את האימפריה העות'מנית, בין היתר באמצעות עידוד קבוצות המיעוטים בה לחתור לעצמאות לאומית. הגיון מדיני זה מסביר מדוע היה נכון הרצל לנסות לסייע בתיווך בין מנהיגים ארמנים לבין הסולטן, ויכול להסביר גם את הקשר עם משכיל כורדי התומך ברפורמה של האימפריה כג'וודת.

מהמעט הידוע לנו, נראה שהקשר בין הרצל לג'וודת לא היה "מאוזן". בתחילת שנת 1903, לצד היותו עיתונאי מוכר ובעל תפקיד במערכת העיתון הליברלי החשוב של בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, היה הרצל כבר מנהיג מוכר בזירה הבינלאומית. הוא כבר התקבל אצל הקיזר הגרמני והסולטן העות'מני, ובתקופה זו ניהל מו"מ רציני עם ממשלת בריטניה בנוגע ליוזמת התיישבות בצפון חצי האי סיני. ג'וודת, מנקודת מבטו של הרצל, היה אולי שותף לרעיונות דומים, אך כנראה לא הרבה יותר מאשר בעל תפקיד זוטר בשגרירות העות'מנית בוינה, אחד האנשים הרבים שבעזרתם ובאמצעותם ניסה לחזק את קשריו הדיפלומטיים בחצר הסולטן. לעומת זאת, משער כתב העת שהגיע לידינו, ניכר שג'וודת העריץ את הרצל. מאמר הפתיחה בגיליון, פרי עטו, נקרא "האידיאליסטים הגדולים: תאודור הרצל". הוא נהג לכנות את הרצל "משה של דורו" (כהערת אגב, הרצל עצמו נהג לכנות את הציונות "יציאת מצרים שניה", וצוייר על ידי האמן ליליין בדמות משה רבנו).

מדוע העריץ ג'וודת את הרצל, האם ועד כמה הושפעה ראיית עולמו מחזונו, לא נוכל לדעת בשלב זה של המחקר, לפחות עד שיגיע לידנו תוכן מאמרו. סיפור ידידותם הינו אנקדוטה היסטורית אשר הפגישה במקרה בוינה את חוזה מדינת היהודים ואינטלקטואל כורדי שתרומתו ללאומיות הכורדית נשכחה עם השנים. אם תרצו, אולי זו תחילתה המוקדמת של ידידות.

מחשבה אחת על “הכורדי שהעריץ את הרצל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s