אתרי החדשות דיווחו באמצע פברואר בקצרה (הארץ ו-ynet, כנראה על סמך אותה הודעה לתקשורת), וקצת יותר בהרחבה (כלכליסט, אבל לא דווקא עם התאמה בפרטים) על הסכם לחיבור תחנת הכוח של עזה לאספקת גז טבעי מישראל. ההסכם הוא עוד הזדמנות להתבונן במארג היחסים הבינלאומיים שעוטף אותנו.
תחנת הכח בעזה, צילום מתוך "google maps"
לפי ההסכם, ייבנה במימון אירופי וקטרי צינור להובלת גז טבעי מישראל לתחנת הכוח ברצועת עזה, שיחובר אל תחנת הכוח של הרצועה. בעקבות החיבור, הספק הייצור של התחנה יוכל לגדול משמעותית (אם אני מבין נכון, מכ-140 לכ-400 מגה-וואט) ובנוסף התחנה תומר לפעולה על גז, במקום השימוש בסולר, המזהם יותר את האויר.
בהסכם מקביל, הוחלט שחברת "דלק" תמכור את הגז לרשות הפלסטינית.
אם וכאשר המהלך הזה ייתבצע – ההערכה היא שזה ייקח כשנתיים או שנתיים וחצי – הוא צפוי לשפר מאוד את אספקת החשמל לתושבי רצועת עזה.
המעניין הוא שנראה שמי שפרסם את המהלך הוא ה"שגריר" הקטרי לרצועת עזה, מוחמד אל-עמאדי, וקטר צפויה להיות הגורם המממן המרכזי, בהמשך למצב שבו היא מממנת כיום את רכישת הסולר לתחנת הכוח וסיוע כספי לאוכלוסיית הרצועה. זהו המשך של המצב שבו קטר, המשתייכת בתמונה הפוליטית הגדולה לזרם "האחים המוסלמים" בעולם הערבי, היא נכון לעכשיו הפטרון המדיני והכלכלי של תנועת החמאס בעזה. זאת במקביל לנסיגה של מדינות המפרץ האחרות מחלק מהלחץ הפוליטי שהפעילו על קטר בשנים האחרונות, והכתף הקרה שמקבל נסיך הכתר הסעודי מוחמד בן סלמאן מממשל ביידן החדש בארה"ב, שנוטר לו טינה על רקע רצח העיתונאי חשוקג'י (שהיה, דרך אגב, בעצמו תומך "האחים המוסלמים") והודיע שהוא מתכוון לנהל את מגעיו המדיניים עם ערב הסעודית מול המלך סלמן.
למרות שעל פניו, אספקת גז טבעי ושיפור תחנת הכוח של עזה הוא מהלך שמחזק את הסדרת היחסים בין ישראל לבין רצועת עזה הנשלטת בידי החמאס, ומסייע לביסוס שלטון החמאס, חשוב לשים לב שהסכם רכישת הגז נעשה מול הרשות הפלסטינית. ייתכן שזה היה תנאי ישראלי, וייתכן שהחמאס בעזה לא היה מוכן לחתום על הסכם ישיר של רכישת גז מישראל. בכל מקרה, העובדה שהרוכשת הרשמית תהיה הרשות הפלסטינית מעידה על כך שאין כאן צעד קדימה לכיוון הסדרה ישירה בין ישראל לשלטון החמאס בעזה, ושמעמדה הפורמלי של הרש"פ כשלטון הפלסטיני המוכר בזירה הבינלאומית, גם בעזה, עדיין נשמר. וכמובן שכל זה כאשר על הפרק עומדות מערכות הבחירות השונות בזירה הפלסטינית: הן הבחירות הפנימיות להנהגת החמאס שהחלו בימים האחרונים ויתקיימו במהלך החודשיים הקרובים, והן הבחירות למוסדות הרש"פ ולנשיאות (אם אכן ייתקיימו), שמהוות פתח ל"פיוס" בין פת"ח לחמאס שיחזיר אותן לפעול במסגרת פוליטית מאוחדת אחת – מהלך מורכב שיש לו תומכים ומתנגדים הן בפת"ח, הן בחמאס, והן בזירה הבינלאומית שמסביב.
עמדת תצפית 