שלוש נקודות מתוך הפוליטיקה בעולם הערבי שמסביבנו, שמצדיקות לטעמי תשומת לב בימים אלה: האפשרות לצמיחת אופוזיציה משמעותית לרשימה המשותפת בקרב הערבים-אזרחי ישראל, על הבחירות הצפויות(?) ברשות הפלסטינית, ועל יחסי ערב הסעודית-ישראל.
א. בקרב הערבים אזרחי ישראל
אנחנו מתרגלים מהר, אז בין השאר אחד הדברים שהתרגלנו אליהם במערכת הפוליטית היא קיומה של הרשימה המשותפת שבמסגרתה התמודדו כל המפלגות הערביות במערכות הבחירות האחרונות לכנסת. היא הצליחה לזכות כמעט בכל הקולות של המצביעים הערבים, וגם נהנתה מאחוז הצבעה גבוה יחסית. זה לא היה מובן מאליו בעבר, כאשר מפלגות העבודה ומר"צ זכו בכמה מנדטים מהציבור הערבי (שהתבטאו גם בייצוג ערבי בין חברי הכנסת שלהן, ובמקרה של העבודה גם בקרב השרים). גם ש"ס קיבלה בשנים מסויימות לא מעט קולות, בזכות שליטתה במשרד הפנים והיכולת שנבעה מכך להבטיח "תגמול" מעשי עבור הצבעה למענה.
מערכות בחירות הן הזדמנות טובה לאומדן מגמות וכוחות בקרב הציבור, וכך תהיה גם המערכת הקרובה, שלקראתה מתרחשים כמה דברים מעניינים.
האחד הוא שעד כמה שאני עוקב, לא ברור האם הרשימה המשותפת תתמודד באותו הרכב, או שתתפצל, כנראה לשני צמדים של מפלגות. בכל מקרה, קרה בה בשנה האחרונה תהליך מעניין שהובל משני כיוונים שונים. במהלך שהובל כנראה על ידי איימן עודה, לראשונה (עד כמה שאני זוכר), חבריה המליצו לנשיא על מועמד "ציוני" להרכבת הממשלה. ומצד שני, המפלגה האסלאמית קיימה שיתוף פעולה עם נתניהו, שהפך גלוי בשלהי כהונת הממשלה הנוכחית. שני הדברים האלה הם צעדים משמעותיים, משני הכיוונים בתנועה של המפלגות הערביות מעמדה אופוזיציונית עקרונית בשולי הזירה הפוליטית אל עמדה מעשית יותר במרכזה. מהצד ה"ציוני", שיתוף הפעולה הגלוי עם נתניהו (וקמפיין ההתקרבות של נתניהו לערבים שמזדהים כאופוזיציה לרשימה המשותפת) יקשה על הדה-לגיטימציה הכוללת של שותפות עם מפלגות ערביות.
השני הוא הופעה של גורמים ערבים שקוראים בקול גדול וברור להשתלבות מלאה של הערבים-אזרחי-ישראל בחברה הישראלית. כך למשל מוחמד דראושה ממפלגת מען, שאומר:
"אנחנו ננהל פוליטיקה אחרת, פוליטיקה פרגמטית שבאה ואומרת מלכתחילה – המטרה שלנו היא לשחק את המשחק הישראלי 'אול אין'. אנחנו לא באים עם מעצורים ותקרת זכוכית אידיאולוגית. אנחנו באים עם ידיים מושטות לפרגמטיות. […] אנחנו מכירים בישראל כמדינה לכל דבר ואנחנו לא משקרים לעצמנו. […] כתוב על שער הכניסה לכנסת – מדינה יהודית ודמוקרטית. מי שרוצה להיכנס למשחק הפוליטי צריך להודות באמת שלו. אנחנו לא משקרים. הנושא הפלסטיני הוא נושא מאוד חשוב, לא רק לציבור הערבי אלא גם כן לציבור הכלל ישראלי. […] אנחנו נתמוך במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, אבל יש רשות פלסטינית שתהיה אחראית לניהול המשא ומתן, יש ממשלה ישראלית שהיא אחראית למשא ומתן. לא נדחוף את עצמנו כמובילי הפתרון בין ישראל לפלסטינים."
שלב נוסף עברנו לאחרונה בתהליך הישראליזציה שלנו, אנחנו כבני הלאום הערבי הגאה במדינת ישראל, לא עוד מביטים מהירכתיים, מהשוליים הסהרוריים, לא עוד מדקלמים סיסמאות שאבד עליהן הכלח ואינן מחזיקות עוד מים, לא עוד בנים חורגים העסוקים בפרובוקציות, הצמאים לתשומת הלב הציבורית לה זוכים רק בהקצנת השיח, בהתבדלות מתמדת ושיטתית.קצנו בפוזיציית המביטים ברכבת הישראלית הדוהרת במהירות לעבר הקידמה, החינוך, התעשייה והבנייה, ומותירה אותנו החברה הערבית פעם ועוד פעם על הרציף מביטים בעוד החמצה, בעוד פספוס, עוד הזדמנות שנבלעה. זהו, החלטנו לעלות על הפסים ולהיכנס לקרון המוביל, תם עידן השוליים, תם עידן הירכתיים, עכשיו הזמן של ערביי ישראל להשתלב בעשייה הישראלית ברמה הגבוהה ביותר, להיות חלק מהישראלים, גאים באמונתנו, בדתנו, בלאומיותנו ומכבדים את סמלי המדינה ומוסדותיה, מממשים את זכותנו הבלעדית להפסיק להיות מתוסכלים, משקיפים מהצד, אנשי הלא ואנשי האנטי.[…]
בשלושים השנים האחרונות הובלתי להשתלבות, לשותפות ולחיבורים, היו מי שראו בי במקרה הטוב עורב לבן ובמקרה הפחות טוב, ערבי מחמד, אולם לא ויתרתי, לא התייאשתי, האמנתי שבא יבוא היום בו נראה נציג בן המגזר הערבי, לא בירכתיים, לא בשוליים ולא כמס שפתיים ואתנן ציבורי, אלא כי אם מתוך אמונה שאנחנו יחד בסיפור הגדול של מדינת ישראל, אנחנו ביחד הערבי והיהודי יכולים להועיל להתפתחותה של מדינת העם היהודי, מדינת ישראל המעניקה שיווין זכויות מלא לכלל המיעוטים החיים בה, בכבוד ובהערכה.
[…]זה אפשרי, זה כבר קורה, זה מתכתב היטב עם הבשורה המצוינת של השבוע. אלף צעירים ערבים ישראלים וגאים, חדורי מוטיבציה התנדבו לצבא ההגנה לישראל, ועוד מאות מצטרפים למעגל השירות הלאומי – אזרחי, אין זו חובתם, הם יכלו להישאר בביתם ולהתפרנס, אבל, הם אמרו בקול, לא, אנחנו מתגייסים, אנחנו חלק מהעם הזה, חלק מהבית הזה, חלק ממדינת ישראל.
תוצאת "שקול הכוחות" בין שלוש המגמות האלה היא שתקבע את דמותה של החברה של הערבים אזרחי ישראל ובמידה רבה גם את דמותם של היחסים בינם לבין הרוב היהודי בישראל – שחלק משמעותי מעליית ביטויים גזעניים אנטי-ערביים בקרבו אפשר להסביר גם כריאקציה דווקא לביטויי ההשתלבות וה"ישראלזציה" של הערבים אזרחי ישראל, למשל במעברם לגור בערים שהיו עד כה "יהודיות" והפיכתן למעורבות.
ב. בחירות ברשות הפלסטינית
אחרי שנים ארוכות של שיתוק פוליטי, שנובע בחלקו מהפילוג בין פת"ח לחמאס ובין הגדה המערבית לעזה, הוציא נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן צו נשיאותי לקיום בחירות ברשות הפלסטינית. בניגוד להעדפת החמאס, הוחלט לקיים אותן במדורג, ולא במועד אחד. ב-22.5.21 בחירות למועצה המחוקקת של הרש"פ (מקביל לכנסת שלנו, אם כי שיטת הבחירות שונה – חלקה בבחירות אזוריות). ב-31.7.21 בחירות לנשיא הרש"פ. ב-3.8.21 אמורות להתקיים בחירות שישלימו את הרכב המועצה הלאומית הפלסטינית (הגוף המחוקק של אש"פ – קצת מקביל בתפקידיו לקונגרס הציוני, אלא שהרכב המל"פ לא נקבע בבחירות דמוקרטיות).
ככלל, אני חושב (וגם כתבתי בעבר), שטוב שיתקיימו בחירות סדירות ברשות הפלסטינית, כדי שלעם הפלסטיני תהיה הנהגה נבחרת, שנהנת מלגיטימציה ציבורית ונושאת באחריות כלפי הציבור שלה. מול הנהגה כזו אפשר לקיים, ככל שיש לה עניין בכך, מו"מ אמין על הסכמים שתהיה לה היכולת לעמוד מאחוריהן. אז על פניו, אלה חדשות טובות לטעמי. מצד שני, בכל מה שנוגע לפוליטיקה הפלסטינית, אין לדעת, ואני לא רואה כמובן מאליו ש(כל) הבחירות האלה אכן יתקיימו בתאריכים שנקבעו, או בכלל. במיוחד כאשר עצם הדירוג במועדים פותח פתח לקבלת החלטות על סמך התוצאות בשלבים המוקדמים.
יש מי שמניחים שתזמון ההחלטה לגשת לבחירות נובע מהרצון להציג חזות דמוקרטית בפני ממשל ביידן הנכנס, וזו גם הזדמנות טובה לגבש את ההנהגה הפלסטינית לנוכח המציאות החדשה – שתכלול גם כנסת ואולי גם ממשלה בהרכב חדש בישראל. זו גם הזדמנות לבצע החלפה מסודרת של אבו-מאזן המזדקן כנשיא הרש"פ, ובכך להימנע מ"מלחמת ירושה" בהיעדר מנגנון מסודר להעברת השלטון לאחר מותו. השינוי בהרכב המל"פ יכול להיות פתח למהלך גדול לשילוב החמאס בתוך אש"פ (עד כה החמאס – שבעצמה מנהלת בתקופה זו בחירות פנימיות להנהגת התנועה – נמנעה מכך), כחלק ממהלך של לגיטימציה שלה כלפי העולם, שמשמעותו מעבר מזירת הטרור לפעולה בזירה המדינית הלגיטימית ויצירת מסגרת הפוליטית מאוחדת לעם הפלסטיני.
אלא שהדברים לא דווקא ורודים. למשל, ראש ממשלת הרש"פ הודיע שמועמד הפת"ח לנשיאות יהיה אבו-מאזן, ולמהלך של שילוב החמאס בזירה המדינית הלגיטימית יהיו מתנגדים בפת"ח (שיחששו לאובדן כוח) ובחמאס (שמעדיפים להשאר ארגון צבאי עצמאי). בכל מקרה, יהיה מעניין.
ג. יחסי ישראל – ערב הסעודית
ב-22.11.20 נפגשו נתניהו וראש המוסד לפגישה "חשאית" עם יורש העצר הסעודי בן-סלמאן ומזכיר המדינה האמריקאי, שהתקיימה בניאום. הפגישה היתה כל כך חשאית, שהיא פורסמה למחרת ב"ישראל היום" (והוכחשה על ידי הצד הסעודי). אלא שבינתיים מתברר שבעקבות הפרסום ניתקו הסעודים כליל את הקשר עם ישראל.
אחת ההצלחות הגדולות של מהלכי תוכנית המאה היתה השמירה על החשאיות של המגעים השונים ותוכן השיחות, והפרסומים המוקפדים של מה שהיוזמים רצו לפרסם בלבד, ובמועד שהם בחרו לפרסם.
ומכיוון שכך, הרי שהפרסום הישראלי של הפגישה והתגובה הסעודית (בנוסף לשיח הפרוע על הסיפוח החד-צדדי שסותר את היגיון העסקה ונבלם על ידי יוזמי בארה"ב) הם לטעמי עדות חשובה שמחזקת את האפשרות שהצעתי בעבר (למשל כאן), שעסקת המאה "נכפתה" על נתניהו בלחץ אמריקאי – כשבתמורה הוא זוכה לקרדיט הפוליטי בזירה הפנים-ישראלית – בעוד שהוא היה מעדיף פעולה בכיוונים אחרים. במצב כזה, הרי שהפרסום היה "חבלה" מכוונת ואפקטיבית מצד נתניהו בקשר עם המדינה החשובה ביותר במהלך המדיני של "עסקת המאה".
דרך אגב, "חבלות" מסוג זה היו צעד שגרתי מצד פרס, שנהג להדליף לאורך השנים את קיומם של מגעים חשאיים עם ירדן, ובכך לסכל אותם. בסופו של דבר, המלך התנה את קיום המגעים עם ישראל במידורו המוחלט של פרס (אז שר החוץ בממשלת רבין) – מה שאכן קרה במהלך שהוביל להסכם השלום (על כך תוכלו לקרוא כאן וכאן).
עמדת תצפית 
לגבי נציגי הציבור הערבים – אני מקווה שאכן המגמה חיובית. להרגשתי כבר לא מעט שנים חברי הכנסת הערבים דואגים הרבה יותר לפלסטינאים מאשר לערבים הישראלים ומעודדים הקצנה.
לגבי הרשות – בפעם האחרונה שהתקיימו בחירות החמאס זכה. הפת"ח לא כיבד את הזכייה הזאת… דמוקרטיה היא לא הצד החזק של הפלסטינאים… אני בספק גדול אם באמת יתקיימו הבחירות
אהבתיאהבתי
לגבי חברי הכנסת הערבים – זו טענה מוכרת, שאני מכיר גם אנשים שאומרים שהיא מנופחת ומוגזמת על ידי התקשורת העברית, שפשוט לא מסקרת אותם כשהם עוסקים בחברה הערבית בישראל ולא בפלסטינים. עם כי בהחלט נראה שרבים מהם עודדו הקצנה ותפישה לאומית אנטגוניסטית כלפי החברה הישראלית.
לגבי הרשות – אני מצטרף בהחלט לספק שלך לגבי קיום הבחירות (והמשמעות שתהיה בפועל לתוצאות שלהן).
אהבתיאהבתי
פינגבק: gas to gaza | עמדת תצפית