על סדר היום: שלוש הערות בנקודה הנוכחית של מערכת הבחירות

שלוש הערות על מצב המערכת הפוליטית: הפרסונליזציה של הפוליטיקה, פיצולים ואיחודים, והמפלגה החסרה (מבחינתי).

קולאז' מהרשתות החברתיות. אני לא יודע מי היוצר. אם מישהו הוא היוצר ורוצה קרדיט, שיגיד.

א. הפרסונליזציה של הפוליטיקה. 

מי שמכיר את מערכות הבחירות בשלטון המקומי, לא יכול לפספס את התופעה. כל המעורבים מנהלים קמפיינים דומים של שלטי חוצות ופלריגים, שעליהם תמונתו ושמו של המועמד (או המועמדת), וססמה קצרה. ראש הרשות המכהן ירוץ תחת הסיסמה "ממשיכים ב… (הצלחה/עשיה/תנופה)" וכדומה, והמועמד/המועמדים המתחרים ירוצו תחת הסיסמה "יוצאים ל…(דרך/עשיה/תקווה)… חדשה". והצופה רק מצטער שתחושת המחוייבות אילצה אותם לכלות את כספם על משרד פרסום כל כך לא יצירתי.

אז מכיוון שהפוליטיקה חוזרת על עצמה, פעם ראשונה כטרגדיה ופעם שניה כפארסה, עכשיו אנחנו רואים תופעה דומה במה שמכונה "מחנה השמאל-מרכז" (וגם סער שהוא ימין). שורה של מתמודדים שרצים כל אחד בראש שלד מפלגתי חסר דמות, ומציגים את עצמם על שלטי חוצות עם שם המפלגה עם שם גנרי, לוגו גנרי ושלוש הצהרות בנות מילה: אומץ. יכולת. דרך. אחדות. יציבות. ממלכתיות. יושר. ביטחון. תקווה.

ולתצפיתן רק נשאר לתהות האם משרדי הפרסום הגדולים עושים תיאום חשאי בין צוותי הקרייאטיב, כדי לוודא שלא יקרה ששני ראשי מפלגה משתמשים באותה המילה בסיסמה שלהם.

אבל יותר ברצינות, אני חושב שריבוי המפלגות האלה, מלבד ההיבט שאליו אתייחס בהערה הבאה, מייצגות צעד נוסף בפרסונליזציה של הפוליטיקה, ובהתייחסות אל הפוליטיקה כאל תוכנית ריאליטי. זה מהלך מתמשך שנובע מההתפוררות של המפלגות בישראל כמייצגות תנועות חברתיות ממשיות, ומקבל דחיפה מתהליך הרידוד וההצהבה שנוצר בעקבות הכשל המובנה של תקשורת מסחרית בבעלות פרטית. גם הבעיות המבניות של שיטת הפריימריז, שהופכת את הפוליטיקה המפלגתית לתחרות אינסופית, מתישה ויקרה עבור המשתתפים, תורמות לשינוי הזה.

כמעט כתבתי שהוא מהלך שנובע גם מההתפוררות של המפלגות בישראל כמייצגות אידיאולוגיה ממשית, אבל זה כמובן לא נכון. אפשר לשים לב שמפלגות שמייצגות תנועות ומגזרים חברתיים  ממשיים, שומרות על קיומן, החל ממר"צ, דרך ש"ס והמפלגות הערביות, ועד תתי הזרמים של הציונות הדתית. מה שמופיע בקלחת הזו של מפלגות הכוכבים במרכז כמנהיגים שכוחם במנהיגותם (או ובאי-היותם נתניהו) הוא לא נטול אידיאולוגיה, אלא מעדיף להצניע אותה. אולי בגלל שאצל רבים מהם בתחומים משמעותיים, מתחת לקליפה המהוגנת היא דומה מאוד לזו של נתניהו…

ב. פיצולים ואיחודים

אבל למה בעצם הופיעו פתאום כל סיעות היחיד האלה, שאורגנו בחופזה על ידי דמויות בולטות בזירה הפוליטית (למשל שלח ויעלון) או בסביבתה (למשל חולדאי וזליכה), בדרך כלל על בסיס שלד מפלגתי נטוש וליקוט ראשוני של "בכירים" עם איזו בולטות ציבורית בינונית-מינוס לרשימה?

אני חושב שצריך להבין את התופעה הזו כפירוד לקראת איחוד. מה הכוונה? לכולם ברור שבסופו של דבר אין לכל המפלגות האלה זכות קיום. כולם צופים פני עתיד, ובעתיד הזה יתמודדו 2 (או מקסימום 3) מפלגות ברווח שבין מר"צ (בהנחה שלא תצטרף לאחרות, והאינטואיציה שלי אומרת לי שהגאווה העצמית שלה גדולה מדי, וזה לא דווקא לטובה) לסער. כל המעורבים רוצים להיות במקום כמה שיותר בכיר במפלגות האלה, מה שאומר שכולם בעצם מנהלים תחרות על הרכב הרשימה המאוחדת שתתמודד לכנסת. אלא שמכיוון שהרשימה הזו לא מייצגת מפלגה קיימת עם מנגנון, אין שום כלי דמוי פריימריז (או אפילו ועדה מסדרת, או יו"ר-כל-יכול) שיקבע את הדירוג ברשימה. לכן הדירוג ייקבע במו"מ בין השחקנים בזירה, ככל הנראה בעיקר על בסיס כוחם המשוער בסקרים (ואולי גם חבילת המימון שיוכלו להביא איתם. בהקשר הזה גנץ, עם מימון המפלגות של כחול-לבן, הוא כנראה להיט, אלא שהוא נטל אלקטורלי כבד).

העמידה בראש מפלגה עצמאית נותנת למשתתפי המו"מ הזה שני כלים משמעותיים: קודם כל, אם אתה לא עומד בראש מפלגה, אתה מגיע למו"מ הזה כקבצן, ואפשר לסחוט אותך ולתת לך את המינימום, רק שלא תשאר בחוץ. ושנית, אם אתה עומד בראש מפלגה, אתה מחזיק באיום הפוטנציאלי של ריצה עצמאית, שמבחינת המתחרים משמעותה אובדן מנדטים בין אם תצליח להדחק לכנסת עם המפלגה שלך ובין אם תזרוק קולות יקרים אל מתחת לאחוז החסימה. אז כל מי שאינו קיקיוני לחלוטין אבל עומד בראש מפלגה שמשוייכת ל"מחנה" הזה מחזיק במנוף כוח.

עכשיו אנחנו בשלב הפיצול והרצת המנועים והסקרים. לקראת מועד הגשת הרשימות נתקדם לשלב האיחודים והחיבורים. המחיר הוא שעד אז כל האזור הפוליטי המדובר לא מנהל למעשה קמפיין בחירות אמיתי. אבל מכיוון שהמדיניות המגובשת היחידה שהוא יודע להציג זה עוד סיבוב של "אני לא נתניהו!", לא בטוח שזה מחיר יקר במיוחד.

ג. המפלגה החסרה (מבחינתי)

באופן כללי, יש לי מעט עניין בכל הקרקס הזה במצבו הנוכחי, במיוחד עד שיושלמו מהלכי האיחוד שייסתיימו עם הגשת הרשימות לועדת הבחירות. בדרך, יהיה גם פריימריז לראשות מפלגת העבודה ולרשימתה לכנסת, למרות שלא לגמרי ברור מי בכלל מעוניין לעמוד בראש המפלגה במצבה הנוכחי (בינתיים אני מבין שזה מיכאלי, שמולי[?] ועוד כמה קיקיונים.). מכיוון שלא הזדרזתי לבטל את חברותי במפלגה, אני מניח שאנצל את זכותי להצביע בתהליכים האלה, בעיקר אם זה יהיה בהצבעה מהבית. בכל מקרה אני מתרשם שאם לא תהיה הפתעה, המפלגה לא תרוץ עצמאית אלא תשמש כפלטפורמה עבור העומד בראשה במו"מ על האיחוד ב"מחנה".

אבל תחושת החידלון וחוסר העניין, לצד האפקט המכביד של המנגנון המפלגתי הנוכחי, מעלים תהיות על המשמעות של המשכיות המסגרת של מפלגת העבודה, שקשה להגיד שמייצגת המשכיות של רעיון מפלגה שעוסקת בעניין העבודה.

וזו המפלגה שהייתי רוצה לראות וחסרה לי במפה הפוליטית – זרוע פוליטית של העבודה המאורגנת ועוד כמה ענפים של התארגנות חברתית שהמכנה המשותף שלהם הוא סוציאל-דמוקרטיה. כמובן שבחזון הזה יש כמה חסרונות, מעבר לחולשה של הגורמים האלה, כמו למשל הבעיות המבניות של ההסתדרות החדשה בתחום הדמוקרטיה וייצוג העובדים, והתחרות שמתקיימת בינה לבין ארגוני עובדים אחרים שמקשה על שיתוף פעולה.

כמובן שהעבודה המאורגנת לא יושבת בעצמה בהמתנה להקמת מפלגה כזו, מכיוון שהיא עסוקה בפוליטיקה מהסוג הארגוני-אינטרסנטי (לא שזה כזה רע בעיני). אז בינתיים ועד עובדים חזק (התעשייה האווירית) הצליח בשנים האחרונות לשלוח את חיים כץ עד לדרגת שר (וכתב אישום), ויו"ר ההסתדרות לשעבר ניסנקורן הגיע לדרגת שר מטעם חוסן לישראל, ולקראת מערכת הבחירות המתקרבת עבר למפלגת "הישראלים" של חולדאי.

אז נראה שגם בבחירות הקרובות לא תהיה מפלגה שתייצג במובהק את העבודה המאורגנת ומדיניות ציונית-סוציאל-דמוקרטית. ולכן, כשתגיע השעה, לא תהיה ברירה אלא לבחור בפחות גרוע.

ובבניין ציון ננוחם.

3 מחשבות על “על סדר היום: שלוש הערות בנקודה הנוכחית של מערכת הבחירות

    • גם נכון. אם כי רוב השנים היא היתה סיעת מיעוט בהסתדרות.
      אולי מה שחסר לי בעצם זה המערך הזוגי של שנות ה-60, של מפא"י ואחדות העבודה בלי רפ"י…

      Liked by 1 person

  1. אניי מאוד מקווה שכל רסיסי המפלגות האלה יתאחדו… כרגע זה פשוט מטופש.
    לשמחתי אני לא יוצא מהבית כמעט בימים אלה אז לא ראיתי אף שלט חוצות לקראת הבחירות. מדהים כמה הן קרובות

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s