לפני כמה חודשים, עוד בטרם שהוא הודיע על הקמת מפלגה חדשה, קראתי (בפעם השניה, כי בהתחלה לא הייתי בטוח אם כבר קראתי) את ספרו של ירון זליכה "הגווארדיה השחורה", שאותו פרסם לאחר תום כהונתו כחשב הכללי במשרד האוצר. כמה טעימות מתוכו והתייחסות למשמעותן.
שלוש נקודות מתוך הפוליטיקה בעולם הערבי שמסביבנו, שמצדיקות לטעמי תשומת לב בימים אלה: האפשרות לצמיחת אופוזיציה משמעותית לרשימה המשותפת בקרב הערבים-אזרחי ישראל, על הבחירות הצפויות(?) ברשות הפלסטינית, ועל יחסי ערב הסעודית-ישראל.
לפני חודש הצגתי כאן התבוננות רחבה על ענף ייצור החלב בישראל, והתהליך המרכזי שהוא עובר בעשורים האחרונים: צמצום מספר הרפתות לטובת גדילה של הרפתות שנשארות פעילות. בינתיים נחתם לפני שבוע סיכום בינמשרדי בין משרד החקלאות, משרד האוצר ונציגי ענף החלב בנוגע להתנהלות בשנים הקרובות, וגם הגיע לידי מחקר על השפעות הרפורמות על יעילות הרפתות בישראל.
שלוש הערות על מצב המערכת הפוליטית: הפרסונליזציה של הפוליטיקה, פיצולים ואיחודים, והמפלגה החסרה (מבחינתי).
קולאז' מהרשתות החברתיות. אני לא יודע מי היוצר. אם מישהו הוא היוצר ורוצה קרדיט, שיגיד.
הרשומה הקודמת עסקה באסרטגיית הקורבנוּת הפלסטינית, בלגיטימציה של המנהיגים בשני הצדדים להתקדם לשלום, ובצורך של העולם הערבי להכיר בלגיטימציה של ישראל כדי לאפשר למנהיגים ערבים את התנאים להגיע לשלום איתה. ברשומה הזו, האחרונה בסדרה, ארחיב על הנקודה האחרונה, ואוסיף סיכום קצר לסדרה כולה.
רשומה זו היא הראשונה מבין שתיים שתעסוק בתובנות הכלליות שמעלה רוס בסיכום הספר. היא תעסוק בעמדה היסודית הפלסטינית, בשאלת הלגיטימציה של המנהיגים בשני הצדדים, ובמה שצריך להשתנות כדי להגיע לשלום.
