השלום החסר: תעלולי מאלי

רוב מאלי היה יועץ מיוחד לנשיא קלינטון וחבר בצוות האמריקאי שליווה את המו"מ בין ישראל לפלסטינים. הוא התבלט בין השאר בכך שכתב בשנת 2001 ביחד עם חוסיין אגא – אקדמאי לבנוני שהיה מקורב לאבו-מאזן ובהמשך ייצג אותו במו"מ חשאי מול ישראל – מאמר שמטיל את האחריות על כשלון פסגת קמפ-דיוויד על הצד הישראלי והאמריקאי. עד כמה שאני זוכר, מבין משתתפי הפסגה הלא פלסטינים, הוא היחיד שהטיל אחריות משמעותית לכשלון על ישראל, ודניס רוס ביקר אותו קשות על "סלחנותו" כלפי ערפאת במאמר המדובר.

ספרו של דניס רוס "השלום החסר" חושף שתי אנקדוטות במהלך פסגת קמפ-דיוויד בהן מאלי הרשה לעצמו "חופש פעולה" בניסוח מסמכים שלא על דעת המעורבים במו"מ.

להמשיך לקרוא

השלום החסר – סיכום הכישלון באפיק הסורי

בסופו של דבר, תהליך השלום שניהלה ממשלת ברק בתיווך ארה"ב עם סוריה לא הבשיל להסכם. ועידת שפרדסטאון נכשלה, וגם הנסיונות של הנשיא קלינטון להשיג התקדמות במפגש ישיר עם הנשיא אסד לא הצליחו. מה היו הסיבות לכשלון?

חאפז אל אסד. צילום: (james gordon (CC BY 2.0

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא חמישית – השורות שבמכתב

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים ותפורסם בקרוב. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. אלו היו הדוגמה הראשונה, השניה, השלישית, והרביעית. הדוגמא החמישית עוסקת בטענה שהציג שיפריס, שהופיעה באופן מסתורי במכתב מאוחר של פניית משפחה לועדה, שמשכתב מכתב קודם שבו היא לא הופיעה.   

בעמ' 572 ממשיך שיפריס לעסקות בעדויות לגבי ההנהלה במחנות העולים, ומציג מקרים בהם, לפי העדויות, הנהלת המחנה מסרה הודעת פטירה ומאוחר יותר ביטלה אותה. המקרה הראשון שהוא מציג הוא של שרה שמעון:

להמשיך לקרוא

קיצוניות, מצויינות, מקצוענות וציונות

חזרה לטור בן מאה של י.ח. ברנר, בעקבות "מכתב שמינסיטים" נשכח, שמציע זווית מעניינת לטעמי על שאלת החלוציות, ההגשמה, האליטה והאליטה המשרתת. 

להמשיך לקרוא

למה הספר של שיפריס "ילדי הלך לאן?" הוא ספר גרוע – דוגמא רביעית – סטירה בעדויות

ברשומה קודמת הצגתי את התשובה המקוצרת שלי לשאלה הזו. תשובה ארוכה ומפורטת מתגלגלת בצינורות אחרים. בינתיים אני מתכוון לפרסם כמה דוגמאות. הכשל הבסיסי של שיפריס הוא שהוא מתעלם מרוב המידע הזמין למי שחוקר את הפרשה. אלו היו הדוגמה הראשונה, הדוגמה השניה, והדוגמה השלישית. הדוגמא הרביעית עוסקת בסצינת אלימות דרמטית, ובשאלת ביסוסה.  

בחלק הרביעי של ספרו, מקדיש שיפריס מספר עמודים לעדויות בנוגע להתנהלותם של יוסף ושמואל בדיחי, מנהלי מחנות עולים בראש העין, שהיו הקשר המרכזי של העולים עם "הממסד הקולט". שני נציגי הממסד האלה, דרך אגב, כמו רבים ממי שקלטו את העולים מתימן, היו מעולי תימן הותיקים בארץ. בעמ' 572 מביא שיפריס קטע דרמטי מעדותה של זהרה צוברי

להמשיך לקרוא