אימוצי שנות ה-50 – האם התחום היה מופקר? – דברים בהקשרם

אחת השאלות המרכזיות בפרשת ילדי תימן היא כמובן "היכן הילדים שנחטפו?" מי שטוענים שהילדים נחטפו, ולא נפטרו כפי שמעידים המסמכים לגבי רובם המכריע, מסבירים שהם נמסרו לאימוץ, בארץ או בחו"ל. לפי אותם טוענים, תחום האימוצים בארץ היה פרוץ, וכך ניתן היה להעביר ילדים רבים מהוריהם אל משפחות אחרות. לפני שנבחן את השאלה האם ועד כמה התחום היה באמת פרוץ?, כדאי להעמיד כמה דברים ידועים בהקשרם הנכון.

אחד המקורות המצוטטים בתחום הזה של הפרשה הוא דבריו של השופט שניאור זלמן חשין לגבי תחום האימוצים, לגביו [ההדגשות, כאן ובכל מקום שלא צויין אחרת, הן שלי]:

רבה המהומה ורב הספק. התורה נעשית הרבה תורות, והציבור אינו יודע מה החוק. למרבה המבוכה ניתנים צווי-אימוץ וצווי-אפוטרופסות שבוע-שבוע ויום-יום בדרך של פיקציה, בדרך של עיקוף והערמה, בדרך של היקש-לא היקש ובדרך של פירושים דחוקים, פלפול ואשליה.

לכאורה, ציטוט מרשיע ביותר. אלא שמי שבקיא בפרשה יודע שצריך "להזהר" בציטוטים כאלה.

קודם כל, מה מקור הציטוט? אני חושב שרבים מהמציגים אותו כיום מצאו אותו אצל שושי זייד, שבשנת 1997 כתבה עבודת סמינריון בנושא השתקפות פרשת ילדי תימן בדברי הכנסת וועדותיה. זייד עצמה מצטטת את דבריו של חשין כפי שהובאו מפי שר המשפטים פנחס רוזן, בדברי פתיחה לדיון בכנסת לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק האימוצים, שהתקיים ב-20.1.1959. רוזן עצמו ציטט שם פסק דין של חשין כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, בשנת 1955 במקרה של אימוץ של ילד יתום מעולי רומניה, שקרוביו התנגדו לאימוצו בידי משפחה אחרת שאצלה גדל לאחר שהתייתם ורצו לאמץ אותו בעצמם. דברי חשין בהקשר רחב יותר הם:

ולבסוף הערה כללית אחת להבעת משא נפש:
אין לך פינה בשדה המשפט בארצנו שהפרוץ בה מרובה כל כך כמו במסכת קטינים, ובמיוחד בסוגיה זו של אימוץ ילדים, ואין לך ענין שיהא משווע כל כך להסדר על פי תחיקה ממלכתית. בראשית שנת 1949 אמר השופט לנדוי בפסק-דינו ב-תיק אזרחי 257/48 חיפה, כי:

"האימוץ הוא פרשה סתומה במקצת בהעדר חוקים מפורשים ופסקי-דין, היכולים להדריך את בית-המשפט. חסרון זה כבר מורגש בבית-המשפט שלנו והוא יורגש עוד יותר בעתיד, כי בין העליה מארצות הגולה ישנם ויהיו יתומים רבים, ויש לצפות למספר גדל והולך של בקשות לאימוץ יתומים כאלה. עלינו לעודד את התופעה הזאת, ולהקל על אנשים אשר ברצונם לאמץ יתומים, שימצאו בפני
הם דרך סלולה, במקום חוסר הוודאות השורר עכשיו בכל הנוגע לנושא זה."
[…]
מאז עברו ימים הרבה והמכה עוד לא העלתה ארוכה. שופטי בתי-המשפט המחוזיים בארץ נבוכים. הם מגששים באפילה ואינם יודעים את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו. […] ורבה המהומה ורב הספק. התורה נעשית הרבה תורות, והציבור אינו יודע מה החוק. למרבה המבוכה ניתנים צווי-אימוץ וצווי-אפוטרופסות שבוע-שבוע ויום-יום בדרך של פיקציה, בדרך של עיקוף והערמה, בדרך של היקש-לא היקש ובדרך של פירושים דחוקים, פלפול ואשליה. מפני ההכרח מסתמכים על אמרות-אגב, נתלים באילנות גדולים, מערבבים ענין בענין, וכל זה אינו משווה כבוד רב לחוק ולעושי דברו. אפילו משרדי הרבנות החלו לתת צווי-אימוץ- "צווי אימוץ" ממש ולא צווי-אפוטרופסות או צווי-החזקת-ילדים- אם כי לא ברור מנין נובעת סמכותם ומה מקור החוק המטריאלי ממנו הם שואבים. […] בקיצור: הבעיה כולה משוועת להסדר תחיקתי. המדינה חייבת זאת ליתומי השואה, להורים ששכלו את בניהם במלחמת השחרור, לילדים חסרי בית ולמשפחות אשר נמנעה מהן ברכת בנים. וככל שיקדים המחוקק לגדור את הפרצות כן ייטב לציבור בכללו.

הציטוט מדברי חשין מתוך דבריו של רוזן בדיון בכנסת

כלומר, ההקשר הוא לא הוצאת צווי אימוץ במרמה – "פיקציה" – של מבקשי האימוץ את בית המשפט, אלא היעדר תשתית חוקית לעיסוק המשפטי במקרי אימוצים. גם רוזן בדבריו הציג את הבעיה כך, לפני שהסתמך על הדברים של חשין:

נמצא, איפוא, שבהזכירו "אימוץ קטינים" ברשימת עניני המעמד האישי שבסעיף 51 לדבר המלך במועצתו, שלח אותנו המחוקק המנדטורי, ביודעים או בלא יודעים, אל מקום ריק, אל אזור שומם של ,,לית דין". חלל ריק זה היה קיים במשך כל ימי המנדט, ולדאבוננו הוא ממשיך להתקיים עד היום הזה. רק החוק המוצע בזה יתקן את הפגם וימלא את הלקוי. מכאן בקשתי ודרישתי שהחוק יתקבל בהקדם וללא דחיה.

העדרם של דיני אימוץ לא גרם להעדרם של מקרי אימוץ. להיפך, החיים היו חזקים מן הדין ומחוסר הדין. מקרי האימוץ הלכו ורבו משנה לשנה, ואם כי בהעדר הסדר חוקי היו מקרים רבים של אימוץ למעשה שלא הובאו לפני בתי המשפט ולא קיבלו גושפנקה משפטית רשמית. […] הקשיים שעמדו לפני בתי המשפט בשעת הדיון בבק­שות אלה -­ כוונתי לקשיים המשפטיים שנבעו במישרין
מעובדת העדרו של חוק אימוץ -­ היו גדולים ורבים.

מתוך דבריו של רוזן בדיון בכנסת

אז מה בעצם היתה הבעיה?

בתקופת שלטון המנדט בארץ לא היה חוק בנוגע למקרי אימוץ. ההתייחסות היחידה מצד המנדט לנושא היתה בקביעה ב"דבר המלך במועצתו" משנת 1922 לפי מקרי אימוץ יידונו בבתי המשפט לפי הדין האישי של המבקש – בדומה לעניינים אישיים אחרים כמו דיני אישות ודומיהם, כהמשך למערכת המשפט של העדות הדתיות שהתקיימה תחת השלטון העות'מני. אלא שבמקרה של יהודים, בדין העברי לא היתה תשתית של התייחסות חוקית למקרי אימוץ – מה שיצר סיטואציה שבה בתי המשפט נאלצו לפסוק בסוגיות הנוגעות לאימוץ  בלי חוק להשען עליו. מלבד עצם אישור האימוץ, עלו שאלות רבות בנוגע למעמד הילד וההורים, כמו למשל. האם בן מאומץ יורש את הוריו המאמצים? ואת הוריו הביולוגיים? זוהי אותה פיקציה משפטית שאליה התייחס חשין, שנותנת פסקי דין על סמך עיקוף והערמה, היקש-לא היקש, פירושים דחוקים, פלפול ואשליה, הסתמכות על אמרות-אגב והיתלות באילנות גדולים. בעיה זו נמשכה גם עם הקמת המדינה, עד לחקיקת חוק האימוץ בשנת 1960, שמהלכים לקידומו החלו כבר בשנות החמישים המוקדמות.

בנוסף, בהיעדר חוק בנושא, לא היה כל איסור על קבלת תמורה עבור מסירת ילד לאימוץ, או עבור תיווך בין הורים שמוסרים את ילדם לאימוץ לבין הורים המבקשים ילד לאמץ. גם מעורבתם של גורמי סעד ורווחה בתהליך לא נדרשה באופן מסודר. כך התפתח בארץ, בלי שום קשר לפרשת ילדי תימן, "שוק שחור" של העברת ילדים לאימוץ תמורת כסף (להורים ו/או למתווך), אליו התייחסה באותו דיון בכנסת סבתא רבא של התצפיתן, שרה כפרי [ציטוט שטועני החטיפה כל כך אוהבים להזכיר ולהתלות בו מהרגע שהתגלה הקשר המשפחתי אלי, כאילו היה בידיה איזה מידע ייחודי על העניין]:

כידוע, קיים שוק שחור לאימוץ ילדים. משיגים אותם באופן פרטי תמורת
כסף, לעתים כסף רב. והוא הגרוע ביותר. אין נוהגים במקרה זה במבחנים מוקדמים. יש וסוחטים כספים ללא דאגה מיוחדת לגורל הילד.

הקורא את דבריה בדיון יראה בקלות שאין בהם שום רמז לכך שמדובר בילדים שנלקחו מהוריהם בניגוד לרצונם – היא אומרת שמרבית המקרים האם היא "נערה לא נשואה שאינה רוצה בתינוקה".

יתרה מכך וחשוב יותר – במצב החוקי של אותן שנים ה"שוק השחור" היה למעשה "לבן", מכיוון שלא היה מנוגד לחוק. רק חקיקת חוק האימוצים בשנת 1960 – שבין השאר אסר על קבלת כל תמורה כספית על אימוץ או תיווך בהליך אימוץ – הפכה את העניין לאסור.

נקודה אחרונה לפני שנמשיך בעיסוק בשאלה עד כמה היה תחום האימוצים באותן השנים פרוץ מתייחסת להיבט שהזכיר רוזן, של אימוצים שנעשו בפועל, מבלי להגיע לבית משפט ולקבל גושפנקא חוקית. על פניו, זהו התחום הפרוץ ביותר, אלא שצריך לזכור שבהיעדר גושפנקא חוקית שכזו – לא בוצע אימוץ מוכר, אין להורים "המאמצים" כל מעמד בנוגע לילד, והוא לא רשום כילד שלהם במרשם התושבים ובכל המערכות הבירוקרטיות. על כך אמר עמירם בלום, היועץ המשפטי של משרד הסעד, בדיון בועדת השירותים הציבוריים של הכנסת ב-5.9.1966, במסגרת הדיונים שהובילו להקמת ועדת בהלול-מינקובסקי שחקרה את היעלמות ילדי תימן [כאן, עמ' 272]:

א. רזיאל נאור: האם היו מקרים שילדים נמסרו לאימוץ מבית-החולים למשפחה, שלא באמצעות משרד הסעד?

ע. בלום: אינני סבור כך. תמיד פנו בתי החולים אלינו, כדי שנעזור להם לחפש את ההורים.

ד"ר ליבנה [נציג משרד המשפטים בדיון]: גם לפני חוק האימוץ בקשו בתי-המשפט תזכיר ממשרד הסעד, ברובם של המקרים.

ע. בלום: היו עושים זאת כאשר הנסיבות לא היו ברור והתעוררו ספיקות. כיום [אחרי שנחקק חוק האימוצים] אנו יודעים על כל מקרה של אימוץ, כי, כאמור, מבקש מאתנו בית-המשפט תזכיר. עלול להיות מצב שאין אנו יודעים על ילדים שנמסרו למשפחות, אולם ללא אימוץ, משום שאז נעשה הדבר כעסק על ידי ההורים.  הדבר איננו חוקי ולכן אין הוא מובא לידיעתנו. בעיקר מוכנים לעשות זאת אנשים שנפסלו על ידינו לאימוץ מסיבות גיל, בריאות וכדומה והמעוניינים מאד לקבל לביתם ילד. בדרך כלל מתגלים מקרים כאלה, כאשר מגיע זמנם של הילדים ללכת לבית-הספר וכאשר ההורים נדרשים להציג תעודות. מצאנו, למשל, ילד כזה שנמסר למשפחה על ידי מתווך. […] במקרים כאלה אנו בודקים מדוע לא החזיקו האב והאם האמיתיים בילדם ובמקרה ומתברר כי אין הם באמת מסוגלים להחזיקו, אנו ממנים עליו אפוטרופוס. ישנם מקרים המתגלים מאוחר יותר, כאשר יש להוציא לילד תעודת זהות, או כאשר הוא מגיע לגיל גיוס.

הנקודה החשובה בדבריו של בלום היא הקושי להחזיק לאורך זמן בילד שאומץ בפועל בלי שהמקרה יובא לבית משפט, מבלי שהדבר יתגלה לרשויות. כלומר – מלבד הסיכון שההורים הביולוגיים עלולים להופיע ולדרוש את החזרת הילד או סכום כספי תמורת הימנעות מדרישה כזו – הורים שלקחו ילד כזה יתקשו בכל נקודה שבה הם ידרשו להציג תעודת לידה עבורו או את הקשר שלהם אליו; הוא יתקשה לקבל תעודת זהות; הוא לא יקבל צו גיוס; לא יוכל להצביע בבחירות בכתובת מגוריו, וכו'. בנוסף יש לקחת בחשבון שמקום המדינה ובראשית שנות החמישים הונהג בארץ משטר הצנע, ומשפחה שהיתה מקבלת אליה ילד ללא הליך חוקי מוסדר לא היתה יכולה לקבל תלושי מזון עבורו – היבט נוסף שמכביד על האפשרות של "אימוץ" שכזה.

כלומר, אלא אם הצליחו ההורים "המאמצים" בדרך כלשהי לזייף רישום בנוגע ללידתו כילד ביולוגי ולרשום אותו במרשם התושבים כילד ביולוגי שלהם – יהיה כנראה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להסתיר לאורך זמן מקרה "אימוץ" שכזה. האפשרות של זיוף רישום שכזה מוצגת לעיתים, בטעות, כהליך פשוט באותן השנים, בנוהל של "רישום מאוחר" – אלא שהליך הרישום המאוחר מורכב מכפי שנוהגים להציג אותו, ובחינה מאוחרת שנעשתה בשנים האחרונות של מקרי רישום מאוחר שנעשו בפועל לא איתרה מקרים של זיוף רישום שכזה בנסיבות הנטענות או עליה חריגה בכמות הרישומים האלה בשנים הרלוונטיות.

מכיוון שהדברים התארכו, נעצור כאן לבינתיים. לסיכום ביניים, חשוב לי רק להדגיש שמי שקורא את הדיון המדובר בכנסת במלואו, שממנו מצטטים טועני החטיפות, רואה שבשנת 1958 אף אחד מהשרים וחברי הכנסת שדנו בנושא והוטרדו מהבעיות ואי-הסדר בתחום האימוצים לא העלה ולו שבריר חשד שבין הילדים שנמסרים לאימוץ ישנם ילדים שנלקחו מהוריהם ללא הסכמתם וללא ידיעתם. לכולם היה ברור שרוב המקרים של ילדים שאומצו באותם השנים היו ילדים שאומצו על ידי קרוב משפחה (לרוב בן זוג של האם שאינו האב הביולוגי) – תופעה שנדמה לי שנפוצה יחסית גם היום בתחום האימוץ – או תינוקות שנולדו לנערות לא נשואות שלא היו מעוניינות לגדל אותם ומסרו אותם לאימוץ.

ברשומה הבאה נמשיך לעסוק בנושא, בהסתמך על ספרו של חשין "ילדי האימוצים", שיצא לאור בשנת 1955.

4 מחשבות על “אימוצי שנות ה-50 – האם התחום היה מופקר? – דברים בהקשרם

  1. פינגבק: אימוצי שנות ה-50 – האם התחום היה מופקר? – חלק שני | עמדת תצפית

  2. פינגבק: אימוצי שנות ה-50 – האם לאפשר אימוץ לחו"ל? | עמדת תצפית

  3. פינגבק: אימוצי שנות ה-50: אימוצים לחו"ל – השלמה – אימוצים שבכל זאת קרו | עמדת תצפית

  4. פינגבק: אימוצי שנות ה-50 – האם לאפשר אימוץ לחו"ל? מבט מארה"ב | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s