גלגולה של טעות וחשיבות המקור – בעקבות "עדות" ד"ר יוסף ישראלי

בשבועות האחרונים נתקלתי בדוגמא מעניינת לאופן שבו שגיאה אחת מתגלגלת הלאה אל ציטוטים בגלגולים שונים, וממנה עולה החשיבות של איתור המקור האמיתי לדברים שעליהם מסתמכים.

מנקודת המבט של היום, המאמר של שלומי חתוכה "פרשת ילדי תימן: מסע בעקבות הטרגדיה של המאומצים" שנכתב בשנת 2013 הוא מופת להסתמכות על רצף של דוגמאות שגויות וחצאי אמיתות –  חלקן נחשפו בעקבות מחקר מאוחר יותר על בסיס חומרים חדשים, וחלקן היו צריכות להיות ידועות לחתוכה כבר בעת הכתיבה. בכל מקרה, בהצצה בו בעניין אחר נתקלתי בנקודה שלא הכרתי והפתיעה אותי:

יוסף ישראלי, הרופא הממונה על המחוז הדרומי, סיפר כי נקבעה מדיניות של העברת עשרות ומאות ילדים מבתי חולים לבתי תינוקות רחוקים מהוריהם ומשם לאימוץ.

ההתייחסות לדברי ד"ר ישראלי מתוך המאמר של חתוכה

עדות מרשיעה שכזו היתה צפויה לקבל פרסום נרחב מצד טועני החטיפות, ומכיוון שלא הכרתי אותה, הופתעתי וניסיתי לברר את העניין, וגיליתי כיצד טעות מתגלגלת.

אז את המאמר של חתוכה נכנה מקור 5. אבל מאיפה הוא הגיע? מיהו יוסף ישראלי והיכן הוא סיפר על המדיניות המאוד מאוד מרשיעה הזו?

התחלתי בלחפש במאגר העדויות של עמר"ם. 31 עדוית של "אנשי צוות" מופיעות במאגר, אבל אין בו את עדותו של יוסף ישראלי. הוא גם לא מופיע בין העדים שהעידו בפני ועדת החקירה הממלכתית, מכיוון שנפטר לפני שהחלה את פעולתה. אז מאיפה הופיע הסיפור שלו?

חיפשתי ואיתרתי ניסוח דומה בכתבה של יגאל משיח שפורסמה ב"הארץ" ב-22.12.1995, כחלק מסדרת כתבות תחקיר בנושא פרשת ילדי תימן שפורסמו במקביל לתחילת עבודתה של ועדת החקירה הממלכתית. בכתבה, שאותה נכנה מקור 4, כותב משיח:

התובעת דרורה נחמני-רוט שלפה בישיבה אחת של הוועדה דיווח של בתי החולים, ובו רשימה מפורטת של עשרות תינוקות בריאים המוחזקים במחלקת יונקים. ובישיבה אחרת היא ציטטה עדות מפיו של הרופא הממונה על המחוז הדרומי, יוסף ישראלי, שעל פיה נקבעה מדיניות של העברת עשרות או מאות ילדים מבתי החולים לבתי תינוקות רחוקים מהוריהם, בירושלים, בתל אביב, בצפת, לתקופה של חודשים ארוכים, ומשם הועברו לאימוץ.

אני חושב שאפשר לזהות די בקלות את הדמיון הרב בין הנוסח אצל משיח לנוסח המקוצר יותר אצל חתוכה, שציין את סדרת הכתבות הזו של משיח בין המקורות למאמר שלו. לזכותו של חתוכה יאמר, שהוא עיין בסדרת הכתבות הזו עוד בטרם פורסמה שוב בגרסה דיגטלית בשנת 2016.

עדיין לא הגענו לדברים של ישראלי, אבל הנוסח של משיח מספק לנו רמז למקור שלו: אלה דברים שציטטה מפיו דרורה נחמני-רוט, פרקליטה מטעם פרקליטות המדינה שליוותה את עבודת ועדת החקירה וניהלה את חקירת העדים ממנגנון הקליטה שהופיעו בפניה. כלומר, כדי להגיע למקור היה צורך לאתר את הדברים של נחמני-רוט במהלך אחת העדויות שבטווח הזמן שבין תחילת שמיעת העדויות, בערך באמצע 1995, ועד פרסום הכתבה בחודש דצמבר 1995. היה לי ניחוש מושכל, ואכן מצאתי את הדברים, ביום השני לעדותו של חיים צדוק, מי שהיה ראש האגף לעולי תימן בסוכנות היהודית. נכנה אותם מקור 3. שם, בעמ' 123-124 עימתה אותו נחמני-רוט עם דבריו של ישראלי [ההדגשה שלי]:

דרורה נחמני: את ד"ר יוסף ישראלי, זכרונו לברכה, אתה הכרת?

חיים צדוק: כן.

דרורה נחמני: מה היה תפקידו? מה הוא עשה?

חיים צדוק: הוא היה הרופא שעבד עוד ב-1944, 1945, כן? עד לתקופה מסויימת עוד לפני המחנות, במחוז תל אביב.

דרורה נחמני: כן, גם הוא היה אחראי במחוז הדרום? של השירות הרפואי?

חיים צדוק: מאוד ייתכן אני לא יודע.

דרורה נחמני: יכול להיות. אתה קראת את סיפרו של ד"ר שטרנברג,

[…]

חיים צדוק: קראתי.

דרורה נחמני: בקטע מסויים בתוך סיפרו הוא מציין שד"ר ישראלי, הוא פיתח שיטה שהוא בעצם מעביר ילדים ישר מבתי החולים למוסדות ולא חזרה לתוך המחנות ולא להורים והמוסדות הם מוסדות של ויצו ואחר כך הם גם הועברו לאימוץ אתה קראת את הדברים האלה בתוך סיפרו של שטרנברג. זה נאמר בצורה מפורשת והוא מסתמך על הדברים שאמר לו ד"ר יוסף ישראלי […]

דברי נחמני-רוט בפרוטוקול העדות של חיים צדוק.

ובכן, מקור 3, דבריה של נחמני רוט, מפנים אותנו בבירור לשלב קודם בשרשרת – לא דברים של ד"ר ישראלי עצמו, אלא ספרו של ד"ר שטרנברג. ד"ר שטרנברג הוא ד"ר אברהם שטרנברג, שעמד בראש השירות הרפואי לעולה (ושככל הידוע לי הלך גם הוא לעולמו לפני מינוי ועדת החקירה), והספר המדובר הוא "בהיקלט עם", שיצא לאור בשנת 1973. מספר דפים מצולמים מתוך הספר, נמצאו, באופן מוזר, דווקא באחד מתיקי "קטעי העיתונות" של הועדה, ובהם הדגשות של קטעים מסויימים (ייתכן שאלו הדפים ששימשו את נחמני-רוט, ותוייקו בטעות בתיק הזה). שם, בעמ' 76-77 בספר, מופיעים הדברים על ד"ר יוסף ישראלי, אותם נכנה מקור 2 [ההדגשה שלי]:

אך זרם החולים מילדי תימן גבר ובית־החולים לא עמד בלחץ. גם אי אפשר היה להחזיר את הילדים ממיטת בית־החולים אל המחנה שמא יחלו שוב. ד"ר יוסף ישראלי ז"ל שהיה אחראי למחוז הדרומי של השירות הרפואי לעולה, מצא, מתוך הכרח שאין מנוס ממנו, את הפתרון: הוא העביר עשרות ומאות ילדים מבית־החולים לבתי־תינוקות של ויצ"ו בירושלים ובתל־אביב ועד צפת הרחוקה הגיע. לעתים קרובות שהו שם הילדים במשך חודשים רבים. אמבולנסים הופעלו ובליווי אחריות התמלאו מוסדות ויצ"ו בהתמדה בילדים תימנים לרוב. היתה זו עזרה רבה וחשובה באותה תקופה סוערת. אבל מכאן, בשל המחלות והתפשטותן ההמונית בין ילדים אלה, בשל הצרכים הדחופים לאשפוז, בסידורים מיוחדים ומאולתרים של החזרתם לחיק המשפחה, תחת לחץ בלתי פוסק וללא ידיעה ברורה מה יביא המחר – צמחה גם הבעיה הידועה של ילדים מעולי תימן שנעלמו. הועלו אז כל מיני חשדות והשערות שהסעירו את הארץ שנים רבות אחרי מעשי האשפוז של 1949-50.

מתוך ספרו של שטרנברג "בהיקלט עם"

מה שמעניין לראות כאן זה את הפער המשמעותי מאוד בין דבריה של נחמני רוט לבין הנוסח אצל שטרנברג. שטרנברג כתב שהעברת הילדים למוסדות ההבראה, בתנאים של סידורים מיוחדים ומאולתרים תחת לחץ בלתי פוסק של חולים חדשים – שנעשתה עקב הסיכון שהילדים יחלו שוב אם יחזרו אל המחנות ולא כדי להעביר אותם לאימוץ – היא המקור לבעיה של היעלמות ילדים מעולי תימן, שבעקבותיה הועלו חשדות והשערות שהסעירו את הארץ שנים רבות אחרי האירועים. אבל מה שלא מופיע כאן כלל וכלל היא המילה אימוץ. בשונה מדבריה של נחמני-רוט, העברת ילדים לאימוץ לא מופיעה כלל בקטע שבו סיפר שטרנברג על השיטה של ד"ר יוסף ישראלי, והאפשרות הזו מוזכרת בו בעקיפין בלבד ולא במפורש, כ"חשדות והשערות". זו טעות בציטוט שיוצרת הבדל דרמטי בתוכן הדברים המיוחסים לשטרנברג.

את המקור הזה, ספרו של שטרנברג, כיניתי מקור 2. עדותו המקורית של ד"ר יוסף ישראלי, שהיא מקור 1  כלל לא נמצאת בידינו, אם הוא בכלל אמר או העלה אותה על הכתב אי פעם. ייתכן שהיא היתה בעבר בידי שטרנברג כשכתב את ספרו. ייתכן מאוד, ולא פחות סביר, ששטרנברג פשוט תיאר את המדיניות שהפעיל ישראלי, על סמך מה שידע מנסיונו שלו כראש השירות הרפואי לעולה באותן שנים, ושמקור 1 לא התקיים לעולם.

כך או כך, אפשר לראות כיצד הטעות של נחמני רוט, במעבר ממקור 2 של שטרנברג, למקור 3 בדבריה שלה במהלך העדות של חיים צדוק, הועתקה למקור 4 בכתבה של משיח, שבה הוא גם טועה ומייחס לה ציטוט של דברי ישראלי עצמו במקום של הדברים שכתב עליו שטרנברג. חתוכה העתיק כנראה את הטעות שהתגלגלה מנחמני-רוט אל משיח ואת הטעות של משיח בייחוס הדברים ישירות לישראלי, ויצר את מקור 5, שכולל את שתי הטעויות ביחד – ד"ר ישראלי הוא לא מי שסיפר, ומי שסיפר לא סיפר שהילדים הועברו לאימוץ.

והנה לכם דוגמא טובה לכך שכשאתם נתקלים בעדות דרמטית – טוב לוודא שיש לכם את העדות במקורה, ולא גלגול מאוחר שלה שעלול לצבור טעויות בדרך.