המשך הפולמוס על ויצ"ו ומקרה ציונה צרום – גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מעובדות

בעקבות התשובה שלי שהתפרסמה בהארץ למאמר הדעה של טלי עדן כנגד ויצ"ו, שהסתמך על הצגה שגויה ממש של המקרה של הילדה ציונה צרום ומשפחתה, מעיין נהרי כתבה מאמר ביקורת על התשובה שלי. הארץ לא קיבלו אותו לפרסום (בצדק לטעמי), אז ביום ראשון שעבר הוא פורסם ב"העוקץ". לשמחתי ב"העוקץ" הפגינו הגינות נאותה, וקיבלו ופרסמו אתמול (19.7.20) את מאמר התגובה החריפה שלי לביקורת של נהרי.

והנה הוא גם כאן, כפי ששלחתי אותו ל"העוקץ" (שעד כמה ששמתי לב, פרסמו אותו ללא שינויים):

גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מהעובדות – תשובה למעיין נהרי

אבשלום בן צבי, 13.7.20

במאמר שפורסם ב"העוקץ" (על הבירוקרטיה של הרוע וקידושה, 12.7.20) מותחת מעיין נהרי ביקורת חריפה על טור הדעה שלי שפורסם ב"הארץ", תוך שהיא מרבה גם בביטויים של חוסר כבוד שמקומם לא יכירם בביקורת עניינית (התייחסות בלשון רבים, "תגובה אוטומטית", "השתקה", "אי דיוקים בוטים" ועוד).

נהרי מלינה על חוסר השימוש בכלים לניתוח היסטורי ביקורתי על מסמכים, אלא שנראה שהיא עצמה לא נוקטת בניתוח כזה, אלא בוחרת באופן סלקטיבי מסמכים המתאימים לתיאוריה שלה, על בסיס חוסר היכרות או התעלמות ממידע סותר.

כך, למשל, היא קובעת על סמך מיפוי הארכיונים שעמדו בפני ועדת החקירה הממלכתית ש"ארכיון ויצ"ו צפת, לא אותר מעולם". אלא שעיון בנספח לדו"ח וב"ם הסוקר את החומר הארכיוני שנתפש על ידי הועדה מלמד [עמ' 194 בדו"ח] שבויצ"ו תל-אביב נמצאו פנקס הילדים וחמישה אוגדני התכתבות כללית והתחייבויות תשלום עבור הילדים המטופלים במקום.

מתוך דו"ח וב"ם, עמ' 149

כך שהחומר הארכיוני של ויצ"ו צפת אותר על ידי וב"ם ועמד בפני חוקריה. העתקים של רישומים מתוכו הרלוונטיים למקרה של ציונה צרום נעשו על ידי חוקרי וב"ם, והם נמצאים בתיקי חקירת המקרה בוב"ם ובועדת החקירה הממלכתית. כך שלא ברור כיצד טוענת נהרי שהארכיון המדובר "לא אותר מעולם". חומרים אלה הוחזרו לויצ"ו בתום חקירת וב"ם, ולמרבה הצער לא אותרו פעם נוספת על ידי ועדות החקירה המאוחרות יותר.

נהרי ממשיכה בטענות כנגד ויצ"ו, תוך שהיא מסתמכת על דבריו של יוסיפוב, החוקר מטעם ועדת החקירה הממלכתית, לפיהן ארכיון ויצ"ו שהתגלה על ידיו בבית גנזים הוסתר מפני הועדה על ידי הנהלת ויצ"ו. אלא שזוהי דוגמה מובהקת לשימוש הלא ביקורתי של נהרי עצמה במסמכים. שימוש ביקורתי שכזה היה מגלה שלמרות דברי יוסיפוב, כבר בדו"ח ועדת שלגי, שפורסם בטרם החלה ועדת החקירה הממלכתית את עבודתה, מצויין בנספח רשימת המקורות ומצב המידע [בעמ' 28] שחומרי הארכיון של ויצ"ו תל אביב (הכוללים גם חומר ממוסדות ויצ"ו נוספים) הועברו לארכיון "בית גנזים" ברחובות.

מתוך דו"ח ועדת שלגי, עמ' 28

קיומם של חומרי הארכיון הללו ב"בית גנזים" היה ידוע לועדת שלגי, וחוקר מטעמה עיין בהם כרצונו. שימוש בכלים לניתוח ביקורתי על המסמכים היה אמור להביא את נהרי למידע הזה, במקום להיתלות באופן לא ביקורתי בקביעתו השגויה של יוסיפוב.

גם בעיסוקה של נהרי במקרה הספציפי של משפחות צרום, שנהרי טוענת ללא כל בסיס שהפנתי כלפיה האשמות, היא בוחרת לעסוק במסמכים הנמצאים בתיקי החקירה הרלוונטיים באופן שמעלה תמיהות, כאשר היא נמנעת מכל התייחסות לנקודה הבסיסית במאמר שלי – המאמר המקורי שאליו הגבתי התעלם לחלוטין מעצם קיומם.

נהרי נתלית באי-הסדרים בפעולתה ובשימור החומר של החברה קדישא הספרדית בחיפה כבסיס לספק במסמכים כולם, אבל מי שמכיר את החומר הארכיוני משנים אלה ומנוסה במחקר ארכיוני בכלל, יודע ששימור מלא וסדור של חומר שכזה אינו המצב השגרתי אלא לעיתים קרובות הוא החריג. לכן עצם העובדה שהרישום אינו איכותי או שלא נשמר בצורה מלאה אינה מספיקה בשביל להניח שהוא כוזב. המודעות למצב החומר היא הבסיס ונקודת הפתיחה לעבודה הביקורתית של החוקר המעיין בו.

אלא שגם בנקודות החשד הספציפיות שהיא מעלה לגבי המקרה, בוחרת נהרי – באופן לא מקצועי ביחס למקובל במחקר המבוסס על חומרי ארכיון –  להשען על הרישומים המשניים המאוחרים במקום על הרישומים המקוריים בני הזמן.

כך, לנוכח היעדרם של רישום של ציונה צרום בפנקס קבלת החולים וגיליון מחלה מיום פטירתה, היא תמהה על מסקנת חוקרי וב"ם, ה"אוטומטית" כביכול, לפיה ציונה נפטרה בדרך לבית החולים. אלא שעיון בתיק החקירה מלמד שמסקנה זו לא היתה אוטומטית כלל וכלל, אלא התבססה על הרישום המקורי בפנקס הפטירות של בית החולים:

וגם במידה ואין לנו אמון ברישום שעשה חוקר וב"ם, נוכל לעיין בפנקס הפטירות המקורי עצמו. בעמודת "מקום הפטירה" מופיע הרישום שהוזכר לפיו "הובא מבית תינוקות ויצ"ו בצפת", באופן דומה לזה שבו נרשמו בפנקס מקרי פטירה אחרים שאירעו מחוץ לבית החולים, כולל באותו העמוד ממש.

רישום הפטירה של ציונה צרום בפנקס הפטירות של בית החולים

בנוגע לתעודת הפטירה, למרות שהיא מודעת ונתלית באי-הסדרים ברישומי החברה קדישא חיפה, בחרה נהרי להציג "תעודת פטירה" שהיא למעשה אישור מאוחר (שנפלו בו שגיאות) שהנפיקה החברה קדישא על הרישום בספריה, במקום את רשיון הקבורה כפי שהונפק בזמן אמת על ידי לשכת הבריאות המחוזית רישיון שהנפקתו היוותה תנאי לביצוע הקבורה. תעודה מקורית זו היא שמאפשרת לנו לזהות את רישום הקבורה המתאים, הגם ששגוי בכמה מפרטיו, בספרי החברה קדישא.

רשיון הקבורה של ציונה צרום

נהרי מלינה על הסתירה שבין הרישום המדוקדק של הציוד שניתן למשפחה במחנה העולים לבין הקשיים ברישום הטיפול הרפואי בציונה צרום ומסירת המידע למשפחה. אבל סתירה זו בדיוק, ולא דיכוטומיה כוזבת בין רישום מדוייק לבין "בלאגן", היא המורכבות שאנחנו מגלים מתוך המחקר הביקורתי בחומרי הארכיון שנשמרו. זהו ההבדל שבין ההתנהלות המסודרת של המוסדות בפני עצמם לבין אי-הסדרים שנוצרו בעיקר במעבר של הילדים אל ובין מוסדות רפואיים (ואחרים כדוגמת החברה קדישא), ובמעבר של העולים ממסגרת הטיפול "הצמודה" יחסית של מחנה העולים אל החיים העצמאיים יותר במעברה.

 

למרות המשקל הרב שמייחסת לעניין נהרי, במאמר שעליו היא מגיבה לא עסקתי בשאלה האם משפחת צרום השלימה עם הודעת הפטירה שקיבלה ועם מסקנות ועדות החקירה המתבססות על המסמכים. מכיוון שכך, גם לא הטלתי ספק ב"זכותם הבסיסית והמתבקשת" שלא להשלים עם המסקנות הנובעות מהרישום. אם העניין הוזכר כלל, הרי שנהרי הופכת את התמונה לחלוטין.

עדן היא שטענה שהמשפחה "שתקה" ביחס להודעת הפטירה, ואני זה שהבאתי את העדות לכך ששרה ועזר צרום לא השלימו עם ההודעה ולא שתקו, הגישו תלונה בנושא בפני וב"ם, ומכיוון שלא קיבלו את מסקנותיה, פנו גם לועדת החקירה הממלכתית.

נהרי רואה באמירה "את הבשורה על פטירת הילדה קיבלה לאחר שלא ביקרה אותה במשך חודשיים מכיוון שהמשפחה עברה מבית העולים בעתלית למחנה העולים בראש העין ומשם למעברת תלפיות" הפניית אצבע מאשימה כלפי המשפחה ועדות ל"התנשאות כלפי האמהות המזרחיות". אלא שאני מתקשה לראות כיצד ראתה נהרי בדברים האשמה. הם נכתבו  במאמרי בהקשר עובדתי לחלוטין וללא בדל האשמה – על סמך עדותה של שרה צרום עצמה – כציון העובדות לגבי המקרה וכתיקון לטענה המוטעה שהציגה עדן – בסתירה לעדויותיה המוקדמות של שרה – לפיה עד לקבלת ההודעה על פטירתה ביקרה את ילדתה "יום-יום".

נהרי מסכמת שטור התגובה שלי היה "שילוב אומלל של קריאה לא ביקורתית במסמכים" והתעלמות ממצוקות העולים. טור התגובה שלי לא עסק כלל בשאלת מצוקת העולים, אלא נועד לתקן שגיאות עובדתיות קשות שהציגה עדן הן בנוגעה למקרה של משפחת צרום והן בנוגע להאשמותיה הכלליות כלפי ויצ"ו. חבל שנהרי בתגובתה, בנסיון להדגיש את מצוקות העולים, חוזרת אל אותן שגיאות עובדתיות קשות וטענות לא מבוססות, על סמך קריאה סלקטיבית ולא ביקורתית במסמכים – אותה האשמה עצמה שהיא מפנה כלפי.

מהקריאה במאמר התגובה של נהרי נדמה לעיתים שיותר מאשר העובדות, היא מעוניינת בציור המטרה מסביב לחץ ובתקיפת השליח שהציג אותן.

2 מחשבות על “המשך הפולמוס על ויצ"ו ומקרה ציונה צרום – גישה ביקורתית אינה מקנה פטור מעובדות

  1. פינגבק: שנה טובה ה'תשפ"א | עמדת תצפית

  2. פינגבק: דבריו (באמת) הוצאו מהקשרם | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s