האם המדינה לא הודיעה לדוד שוקר שביתו אותרה כמאומצת? עדות ישירה ונשכחת

המקרה של מרים שוקר הוא אחד הידועים בפרשת ילדי תימן. מלבד מקרה אחד נוסף שבו מוכר לציבור בעיקר הצד של ההורים המאמצים, המקרה של מרים שוקר הוא המקרה היחיד שבו ידועים לנו כל הגורמים לגביו: ילדה שנעלמה לאביה ונמסרה לאימוץ, אב ביולוגי שחיפש משלב מוקדם את ביתו, הורים מאמצים שאימצו את הילדה באמצעות בית משפט, ואיחוד מרגש בין הילדה ומשפחתה לאחר עשרות שנים. למקרה זה נלווה היבט נוסף – ועדת בהלול-מינקובסקי (וב"מ) שחקרה את הפרשה איתרה בעקבות תלונת האב את הבת המאומצת כבר ב-1967, אך לא חיברה אותה אל משפחתה. במשך שנים נטען שהאב הביולוגי כלל לא ידע שהועדה איתרה את ביתו. לפני קצת פחות משנתיים נחשף שוב"מ כן יידעה את המשפחה בממצאיה, ועכשיו הגעתי לעדות ישירה שסוגרת את הסוגיה הזו. 

מי שרוצה להתחיל מהרקע של הסיפור, את כלל פרטי המקרה הידועים פרסם הבלוגר המעולה א.א. קונספירציות בבלוג שלו ב-29.9.18, ופרטים רבים על המקרה פורסמו קודם לכן בפוסט שפרסמה נונה דולברג ב-8.4.18. מבלי התשתית שהניחו והמידע החדש שחשפו, הרשומה הזו לא היה נכתבת.

בעמ' 51 בדו"ח וב"ם סוכם המקרה של מרים שוקר כך:

על סמך המשפט לפיו האב לא יודע עד היום על עובדת האימוץ, הסיקו רבים שהועדה לא הודיעה למשפחה על איתור הילדה כמאומצת. בשנת 1986 נכנס לתמונה עו"ד זרח רוזנבלום, שביקש לסייע לפעילי הועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן. לדבריו בפני ועדת החקירה הממלכתית ביוני 1995 [החל מעמ' 44], הוא הציע להם לקדם את הנושא באמצעות איתור וחיבור של ילד אחד להוריו באופן שיגייס את תשומת הלב התקשורתית. אחרי זמן קצר, באפריל 1986 פנה אליו האב דוד שוקר בבקשה לסייע בחיפושים אחר ביתו.

כלומר, לפי רוזנבלום, הוא זה שעדכן את האב והאח שמרים חיה ומאומצת, על סמך דו"ח וב"ם.

בעקבות מאבק שניהלו בסיוע רוזנבלום, השירות למען הילד איפשר למשפחה להעביר בסוף שנת 1988 מכתב למרים, והיא הסכימה לפגוש אותם ולחדש את הקשר איתם. חידוש הקשר לא פורסם בציבור, והועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הגישה את פרטי המקרה לועדת החקירה בראשות השופט שלגי שהוקמה בשנת 1988. בדו"ח שהגישה ועדת שלגי בסוף שנת 1994 כתבה [עמ' 240 בדו"ח, או 247 בקישור]:

כלומר, ב-1994, כשש שנים לאחר האיחוד, ומבלי לדעת שכבר שהאיחוד כבר התקיים, המליצה הועדה לגלות למשפחה את פרטי האימוץ.

כפי שחשף א.א. קונספירציות בפוסט שאליו קישרתי למעלה, כבר בקיץ 1968 המשטרה (וב"ם חקרה באמצעות המשטרה) הודיעה למשפחה במכתב שהילדה חיה ומאומצת, וקיבלה בתגובה מכתב תודה מאחיה של מרים, חיים שוקר. למרות זאת, הגרסה הנפוצה היתה שהמשפחה לא ידעה שמרים בחיים עד לשנת 1986. טענה זו הוצגה לציבור שוב ושוב, כעדות לאטימות של גופי החקירה שעסקו בפרשה ושל המדינה כלפי משפחות העולים שהתלוננו על היעלמות ילדיהן. כך למשל הוצגו הדברים על ידי רוזנבלום בתוכנית "עובדה" של אילנה דיין בשנת 1996:

רוזנבלום דבק בגרסתו לפיה האב והאח לא ידעו על האימוץ עד שאיתר עבורם את המידע גם בראיון לתוכנית המקור ששודר בדצמבר 2019 – גם לאחר שעומת עם המכתב למשפחה ועם תשובתו של האח משנת 1968.

הטענה שהמידע לא נמסר למשפחה, כנראה בהתבסס על גרסתו של רונבלום, מופיעה גם בספרו של שיפריס "ילדי הלך לאן" (עמ' 265-266), שיצא לאור בשנת 2019:

Screenshot 08-07-2020 160452

הטענה הזו מופיעה גם אצל אנשי עמר"ם. כך למשל הם שיתפו ביוני 2016 כמה שניות מתוך התוכנית של עובדה", עם הכיתוב [ההדגשה שלי]:

לענין ועדת בהלול-מינקובסקי, אנו נאלצים להזכיר כי אותם "יהודים טובים" מצאו את מרים שוקר אולם בחרו שלא לספר על כך למשפחתה שלא ידעה על האימוץ

גם אחרי חשיפת המכתבים של הועדה ושל האח חיים על ידי א.א. קונספירציות בחודש ספטמבר 2018, חזר על הטענה שלומי חתוכה, ממייסדי עמר"ם, בערוץ הכנסת במאי 2019 [הוידאו לקוח מתוך הפרק של "המקור"]:

ופעם נוספת בראיון לאולפן ynet בסוף חודש יולי 2019, כמעט שנה לאחר חשיפת המכתבים:


גם באתר עמר"ם, לפחות עד לחודש נובמבר 2018 תוארו הדברים כך [ההדגשה שלי]:

שוקר המשיך לחפש ולא ויתר, כתב מכתבים למשרדי ממשלה והגיש תלונות במשטרה, הגיע לוועדת הבדיקה הראשונה (מינקובסקי) וסיפר גם שם את אשר התרחש אך יצא בידיים ריקות. לאחר כמה שנים עו"ד ששכר את שירותיו הצליח להגיע לחומרי הוועדה החסויים וגילה את ממצאי הבדיקה- מרים שוקר חיה ונמצאת אצל משפחה מאמצת בישראל.

מתישהו מאז – אני מעריך שאחרי הפרסום בתוכנית "המקור" – עמר"ם עדכנו את הסיפור באתר, ועכשיו הוא מנוסח כך [ההדגשה שלי]:

שוקר  המשיך לחפש ולא ויתר, כתב מכתבים למשרדי ממשלה והגיש תלונות במשטרה,  הגיע לוועדת הבדיקה הראשונה (מינקובסקי) וסיפר גם שם את אשר התרחש אך יצא בידיים ריקות. בסיום עבודת הועדה קבעה הועדה כי מרים נמסרה לאימוץ חוקי ללא ידיעת הוריה, וכי יש להודיע את דבר האימוץ למשפחה ללא כל מידע נוסף. במכתב שנמצא בארכיון מודה המשפחה על המאמצים ומבקשת לקבל פרטים נוספים ולפגוש את הבת מרים, אך נראה שלא נענתה. רק לאחר שנים ארוכות הצליחה המשפחה, באמצעות עו"ד זרח רוזנבלום, לאלץ את המדינה להודיע למרים על אודות דבר אימוצה ועל כך שמשפחתה מחפשת אחריה.

לגלריית התמונות בעמוד נוספו צילומי המכתב של האח, חיים שוקר. למיטב ידיעתי, מעבר לעריכה הזו, שקורא רגיל לא יכול לדעת שנעשתה, עמר"ם לא פרסמו תיקון לטענתיהם שהועדה לא מסרה את המידע למשפחה, ולא נתנו קרדיט על חשיפת המכתב ל-א.א. קונספירציות או לתוכנית "המקור". מכיוון שחתוכה דבק בגרסת אי-מסירת ההודעה למשפחה עוד חודשים לאחר חשיפת המכתבים אצל א.א. קונספירציות, אני נוטה להעריך שאנשי עמר"ם נסוגו – בשקט מופתי – מטענת אי-מסירת ההודעה למשפחה רק לאחר שהם פורסמו בבמה מרכזית יותר, בתוכנית "המקור".

עניין זה עדיין לא פותר את התעלומה: אם המשטרה הודיעה למשפחה בשנת 1968 שבתם חיה כמאומצת, ואחיה של מרים החזיר מכתב תשובה, שמוכיח שההודעה התקבלה – מדוע נטען מאז שנת 1986 שהאב לא ידע שביתו אותרה כמאומצת? 

כהערת אגב, אולי יש מקום לציין שלמיטב ידיעתי, הטענה שההודעה לא הועברה למשפחה לא הושמעה לאורך השנים מפי דוד או חיים שוקר עצמם, אלא רק מפי עו"ד רוזנבלום והאנשים שנשענו על גרסתו.

עד לא מזמן שיערתי, בעקבות החלק השני של המכתב שכתב האח שייתכן והאב אכן לא ידע.

כמו שאתם יכולים לראות, האח חיים שוקר ביקש לשלוח את הפרטים שביקש [ולא קיבל] על אחותו לכתובת אחרת, מכיוון שהוא חשש שהוריו לא יוכלו להיזהר עם המידע ועלולים לגרום צער לאחותו. לאור זה, חשבתי שייתכן שהאח לא סיפר לאביו על המכתב שהתקבל בשנת 1968, והאב נותר בחוסר ידיעה עד לשנת 1986.

אלא שבימים האחרונים נתקלתי בעדות שלא הכרתי, שלטעמי מכריעה את העניין. בספטמבר 1986, עוד לפני הקמת ועדת שלגי, שודר בערוץ הראשון תחקיר בתוכנית "מבט שני" בנושא פרשת ילדי תימן. בשנת 2017 הוא שודר מחדש, כחלק מממשדר מיוחד של מחלקת התעודה של תאגיד השידור הציבורי". ומסתבר שכחלק מאותו תחקיר משנת 1986, התבצע ושודר ראיון עם האב דוד שוקר והאח חיים שוקר:

שימו לב מה מספר דוד שוקר [ההדגשה שלי]:

אח"כ נסעתי לפתח תקוה [בפתח תקווה פעלו חוקרי וב"מ. התצפיתן]. אמרו, לך לפתח תקווה, מי יודע, העיקר שהם יודעים איפה הילדים של ראש העין, שיש להם רשימה שם. נסעתי לפתח תקווה, חיכיתי. עד שבא קצין, זה שהוא אחראי על… בא, הוא התחיל לשאול אותי, חקר אותי גם כן.  אמר לי "תראה, הילדה יֶשנה, אנחנו יודעים איפה היא, רק לא יכולים להגיד לך איפה היא." אז הם הודיעו לי שהילדה מאומצת. "עכשיו אנחנו לא יכולים לעשות לך שום דבר." לא יודע. אז מה אני יכול לעשות?

כלומר – כבר בשנת 1986, לכל היאוחר חודשים ספורים לאחר הפגישה הראשונה עם רוזנבלום, האב דוד שוקר העיד בעצמו שקיבל את ההודעה שילדתו שנעלמה חיה ומאומצת. אבל הוא לא סיפר שהדבר נודע לו לתדהמתו לפני זמן קצר באמצעות עו"ד רוזנבלום – אלא ששמע זאת מפי החוקרים במשטרת פתח תקווה. כלומר – להבנתי אין ספק שהמדינה לא נמנעה מלמסור את המידע לדוד שוקר, והוא ידע שביתו חיה כמאומצת הרבה לפני שרוזנבלום הופיע ב-1986 ופתח את דו"ח וב"ם.

[תוספת 12.7.20 – בתיק ארכיון של מידע על ילדים מאומצים, עמ' 36-33, מופיע המכתב הראשון ששלח חיים שוקר לאחותו ב-3.11.1988. גם ממנו משתמע שהמשפחה ידעה שמרים אומצה כבר אחרי חקירת וב"מ:

Screenshot 12-07-2020 155142]

אז מה מקור הטענה שדוד שוקר לא ידע על גורל ביתו עד שנת 1986? בהתחשב בעדותו של שוקר, אני נוטה להעריך שהמקור הוא רוזנבלום, שכפי שציינתי העיד בפני ועדת החקירה הממלכתית שהציע לפעילי הועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן למצוא מקרה של איחוד ילד עם הוריו כדי למשוך את תשומת הלב התקשורתית. מה הסיכוי שבאופן מקרי יפנה אליו תוך זמן קצר דווקא דוד שוקר, ההורה היחיד שהמקרה שלו מתאים? לא אתפלא אם שוקר הופנה לרוזנבלום על ידי מישהו מהפעילים שהיה מודע לפרטי המקרה, ורוזנבלום יצר את גרסת הגילוי המאוחר של האימוץ כדי להגביר את הדרמה עבור ועדת החקירה הממלכתית או עבור התקשורת.

למרות קיומה של העדות הזו מפי שוקר ששודרה בערוץ הטלוויזיה היחיד בשנת 1986, הדבר לא הפריע להתפתחות הנראטיב על אי מסירת ההודעה. העדות הזו כנראה הוחמצה על ידי מערכת "עובדה" עשור מאוחר יותר. היא הוחמצה גם על ידי נתן שיפריס בספרו ה"מחקרי" על הפרשה, כנראה בגלל שהחל את פעילותו בנושא מאוחר יותר. למרות ששודרה פעם נוספת בשנת 2017, היא הוחמצה כנראה גם על ידי תחקירני תוכנית "המקור" (שלא עימתו את רוזנבלום מולה), ובאופן שצריך להיות יותר מפתיע, היא הוחמצה גם על ידי אנשי עמר"ם  שאמורים היו לעקוב אחרי פרסומים בנושא באופן קפדני יותר מאשר אני ושאר העוסקים בביקורת טענת החטיפה (שגם לא שמנו לב אליה או למשמעותה בזמן שידורה). בחלק העדכני של המשדר עצמו מבליח לרגע האתר של עמר"ם, ומרואיינים בו בהרחבה יעל צדוק מ"אחים וקיימים" (שפועל במקביל לעמר"ם) ובועז סנג'רו, שביקורתו (הבעייתית) על ועדת החקירה הממלכתית זכתה לחיבוק אוהד אצל עמר"ם. ובכל זאת, נראה שעמר"ם החמיצו.

7 מחשבות על “האם המדינה לא הודיעה לדוד שוקר שביתו אותרה כמאומצת? עדות ישירה ונשכחת

    • לא יודע. לועדה לא היתה סמכות לכך, ואלה שיקולים של רשויות הסעד. יכול להיות שהם לא היו בטוחים אם היא יודעת שהיא מאומצת, או שקיוו שהיא תפתח את תיק האימוץ מיוזמתה. ככלל, חוק האימוץ, מאז שנחקק בשנת 1960, מגן מאוד על הפרטיות של הצדדים המעורבים באימוץ, ולא מאפשר ליצור קשר בין הצדדים ללא הסכמה הדדית.

      אהבתי

    • השרות למען הילד לא מודיע לאף מאומץ על חיפשי הוריו או אחרים. במידה והמאומץ מחליט אחרי גיל 18 לפתוח התיק ולחפש הם מאפשרים לו לראות התיק. אצל מרים שוקר לבקשת עו"ד רוזנבלום נעשה היוצא מהכלל והודיעו
      למרים. אני ראיינתי את דוד שוקר ואת רוזנבלום לפני שידור הסרט כמובן. שוקר ידע על אימוץ מרים . אך לא יכול היה להגיע אליה. תרומתו של רוזנבלום היתה בפניה אל מרים.

      אהבתי

  1. כפי שכתבת, דוד שוקר רואיין על ידינו ( ורד ברמן ורוני סרנת) בסרטנו ( פרשת ילדי תימן) ששודר ב 1986. לאב נמסר בזמנו שמרים המצאה ע"י ועדת בהלול מינקובסקי ושהילדה אומצה. אך על פי כללי האימוץ נאמר לו שאין ביכולתם לגלות לו היכן היא. תרומתו של עו"ד רוזנבלום למיטב ידיעתי, ביקש להודיע למרים שאכן יש לה אב שמחפש אחריה כל השנים ורוצה לפגוש אותה.ואכן הודיעו לבת שהסכימה לפגישה. אגב שורש הבעיה היתה: מרים היתה רשומה בבית הילדים כמרים שרעבי- על שם אמה. האם עזבה את שוקר והמוסדות חיפשו אחר שרעבי ולא שוקר.

    אהבתי

    • תודה. הנקודה היא ששוקר, כבר אחרי שיצר קשר עם מרים/עדינה, לא פנה לועדת החקירה הממלכתית. לעומת זאת פנה אליה ב-1996 עו"ד רוזנבלום לספר על מעורבותו שלו בפרשה (בייצוג משפחת שוקר), והעיד שוב"ם כלל לא הודיעו לשוקר שהבת שלו חיה, ושהוא עצמו גילה את זה בדו"ח וב"ם אחרי שהמשפחה פנתה אליו ב-1986 והודיע את החדשות למשפחה ההמומה. גרסה דומה הוא אמר לתחקיר של "עובדה" ששודר באותה השנה – ומאז נוספה לסיפור על משפחת שוקר ההאשמה שוב"ם איתרה את הילדה בחיים אבל לא הודיעה למשפחה שהיא אותרה חיה כמאומצת. זה נחשף כגרסה שגויה/שקרית רק כשא.א. קונספירציות חשף בבלוג שלו ב-2018 את המכתב שנשלח אל המשפחה מוב"ם, ואת מכתב התשובה שכתב חיים שוקר, שמוכיח שהודעת הועדה אכן הגיעה למשפחה. הראיון של שוקר מ-1896, שממנו ברור למדי שכשהוא אומר שהודיעו לו שהילדה חיה כמאומצת הוא מתכוון לחוקרי וב"ם ב-1968 ולא שעו"ד רוזנבלום בישר לו את הבשורה המרעישה רק לפני כמה חודשים, מוכיח שהגרסה של רוזנבלום וההאשמה לגבי וב"ם היו שקריות.

      אהבתי

      • בארכיון ערוץ 1 – וכעת “התאגיד” נמצא כל חומר הגלם של הסרט ( בפילם) נמצאים שם כל הראיונות שנעשו לפרטי פרטים. לאחר שהארכיון יעבור דיגיטציה אפשר יהיה לצפות בחומרים

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s