יפה מאלאירי – האם עמר"ם יאמינו לעדות המשפחה או למסמך ארכיוני?

פסק הדין שדחה את העתירה של משפחת ירושלמי ועמר"ם לבג"צ, שניתן ביום ראשון השבוע (31.5.20) ולווה בפרסום ב"הארץ", "שיחה מקומית", ו"העוקץ", הביא אותי לפרסם את הפוסט הזה שנוגע למקרה, וחיכה אצלי כבר כמה חודשים.

לפני כשנה נחסמתי מלהגיב בעמוד הפייסבוק של עמר"ם, אחד מגופי ההפצה הראשיים של הטענה לחטיפת ילדי תימן. זה קרה כי שאלתי איך הם מסבירים סתירה בין עדות שהם פרסמו לבין עדות מוקדמת של אותה העדה, והם כתבו בתגובה שהעמוד שלהם "לא נותן במה לאנשים שמכנים את המשפחות שקרניות" (לא שאי פעם כיניתי את המשפחות שקרניות כמובן, אבל מילא).

ככלל, הטענה שלהם היא שעדות המשפחות עדיפה מבחינתם על מסמכי ארכיון מפוקפקים, ושיש להאמין לעדויות המשפחות. כמו שהגדירה זאת נעמה קטיעי [הדגשה שלי]:

מבחינתנו כשמסמך סותר טענה של ההורים, הדבר אומר שעלינו להיות חשדניים כלפי התיעוד הממסדי. […] אנחנו לא מוכנים להתייחס לקורבנות כאל חשודים, ולא מוכנים להתייחס אליהם כאל שקרנים[…]. כשאנחנו מפרסמים עדויות של משפחות אנחנו מבהירים – זו הגירסה של המשפחה. אנחנו לא מתקנים אותה ולא חוקרים אותם.

אלא שהמקרה של יפה מלאירי מגלה שגם הם מעדיפים את מסמכי הארכיון על העדות – במקרה שהם חושבים שהמסמך מחזק את טענת החטיפה. ולצד זאת, הם מתנהלים באופן מוזר עם עריכת המידע באתר שלהם, באופן שמקשה על הקוראים לזהות את העניין.

 

המקרה מוצג באתר של עמר"ם תחת השם יפה ירושלמי. העובדה שירושלמי לא היה שם משפחתה של הילדה היא עדות נוספת לבעייתיות בטיפול של עמר"ם במידע ובהצגתו לציבור, אבל כאן עוסקים בבעיה חמורה יותר.

אני לא יודע מתי בדיוק עלתה העדות לגביה לאתר, אבל לפחות עד ה-21.10.17, דף המקרה נראה כך:כמו שאתם יכולים לראות, מלבד הפרטים הטכניים לא הופיעו בדף פרטים נוספים מעבר לעדות הוידאו [שעלתה לרשת ב-8.7.17], שבה אתם יכולים לצפות כאן:

הפרטים החשובים לעניינו בעדות הם שלפי האחות מרים, הילדה יפה נעלמה בשנת 1951, בגיל שנה וחצי.

אלא שמתישהו בשנה שלאחר מכן, קרתה תפנית דרמטית בעלילה. ב-16.11.18 הדף כבר נראה כך:

לעדות הוידאו נוספה הידיעה שמסמכי האשפוז של הילדה נמצאו, ובהם נכתב "הילדה עוזבת את המחלקה במצב כללי טוב", ולא נמצא תיעוד לפטירתה. בהמשך לכך נוספו הערות רקע, שאני מעריך בזהירות שנכתבו על ידי אנשי עמר"ם.

לא פחות חשוב, לדף נוספו תמונות של המשפחה, וביניהן צילום ממסמך האשפוז המדובר:

בשלב השלישי, שנכון למועד כתיבת הרשומה הזו, דף המקרה נראה כך:אם תשימו לב, נוסח ההערות המאוחרות נעלם, והוחלף בטקסט אחר. אבל כדאי לשים לב לשינוי משמעותי אולי יותר – שנת החטיפה, שבגרסאות קודמות היתה 1951, הפכה ל-1950.

ובכן, מה קרה כאן?

כמו במקרים רבים אחרים, עמר"ם נוהגים להציג מסמכי ארכיון באופן חתוך ומקוטע, ומבלי לציין את מקורם. המנהג הזה מקשה לבדוק את הטענות שלהם, אבל עבור מי שבקיא בפרשה זו לא תמיד משימה בלתי-אפשרית. במקרה הזה, החוקר המעולה שכותב את הבלוג "א.א. קונספירציות" איתר באופן עצמאי את גיליון המחלה המדובר (אפשר לראות אותו בתיק הזה בארכיון המדינה, בעמ' 34):

[המשפחה קיבלה את הגיליון הזה מבית החולים רמב"ם, ללא ההשחרות שמסתירות את השם שבו נרשמה בבית החולים ואת המספר הסידורי שלה בבית החולים, וללא ההערה לגבי זהותה העדתית, שהוספה על ידי חוקר ועדת החקירה הממלכתית]

אלא שכל מי שקורא את הגיליון המלא יכול להבחין שמדובר על ילדה שאכן עזבה את המחלקה במצב טוב, אבל בגיל שישה חודשים ולא בגיל שנה וחצי, בשנת 1950 ולא בשנת 1951.

על פניו, ברור שמסמך שמעיד על בריאות של ילדה בשנת 1950 לא יכול להעיד דבר על השאלה האם נפטרה או לא נפטרה בשנת 1951.

חייבים להגיד – המסמך הזה לא תואם בפרטיו לעדות של מרים ירושלמי. אם נקבל את העדות של מרים ירושלמי כאמינה לכל פרטיה, סביר מאוד שמדובר באשפוז מוקדם, שלא מוכיח כלום לגבי מקרה מאוחר יותר של אשפוז ברמב"ם, שבו נאמר לאמה של יפה שילדתה נפטרה. 

אז למה ערמ"ם בחרו להציג רק קטע חלקי מאוד מתוך המסמך, ולהעלים מהקוראים את הפרטים בנוגע למועד האשפוז ולגיל הילדה?

אז למה עמר"ם שינו את הכיתוב של שנת החטיפה בדף העדות לשנת 1950?

למה הם המשיכו לקדם את המקרה הזה בתקשורת וברשתות החברתיות (עד כמה שאני עוקב, זה אחד המקרים שעומדים בחזית העיסוק הפומבי שלהם בתקופה האחרונה) ולנסות לכפות על המדינה באמצעות עתירה לבג"צ פתיחה בחקירת משטרה לגבי המקרה (מהלך שהיה לטעמי חסר סיכוי, ובכל מקרה לא היה מוביל לגילוי פרטים חדשים על המקרה)?

כי למרות הטענה שלהם שיש להאמין לעדויות המשפחות, ולמרות הביקורת הבוטה שלהם על כל מי שמנסה להצליב את פרטי העדויות מול מסמכי הארכיון ועדויות מוקדמות ותוהה על הפערים, נראה שכאשר מופיעה הזדמנות שבה מסמך הארכיון נראה "מרשיע", אבל סותר את פרטי העדות – גם הם בוחרים להאמין למסמך ולא לעדות המשפחה.

ומה באמת עלה בגורלה של יפה מאלאירי, שעזבה את בית החולים במצב כללי טוב? כפי שציינתי, המסלול שבו בחרו עמר"ם ללוות את המשפחה התגלה כבזבוז חסר תכלית של זמן ומשאבים. לעומת זאת, מחקר מהיר שבוצע על ידי אנשים עם המיומנות המתאימה והרצון לאתר מה עלה בגורל הילדה הגיע לכמה ממצאים מעניינים מאוד.

על כך ברשומה נפרדת שתפורסם בעתיד.

15 מחשבות על “יפה מאלאירי – האם עמר"ם יאמינו לעדות המשפחה או למסמך ארכיוני?

    • במקרה הזה, הדרך להגיע לחקר האמת נמצאת במקום שבו יודעים איפה ואיך נכון לחפש, ורוצים למצוא. בדיעבד, זה די מרשים כמה מהר מצאנו דברים ברגע שידענו את שם המשפחה האמיתי.

      אהבתי

  1. הערה לגבי הגיל של יפה מאליארי, לא רק שהגיל הרשום במסמך עומד בסתירה לעדות האחות, אלא שגם הוא לא הגיל האמיתי של יפה מאליארי. אמנם תאריך הלידה המדוייק שלה לא ידוע לנו, אבל בדף העדות של עמר"ם מופיע צילום של הדרכון הפרסי ובו תמונתה של יפה. רשום שהדרכון הונפק ב3.11.1949. בתמונה יפה נראית כתינוקת קטנה, אם כי לא כזאת שרק נולדה לפני ימים ספורים. סביר גם להניח שהתמונה לא צולמה ביום שבו הונפק הדרכון. כך שהערכה סבירה היא שיפה נולדה בסביבות ספטמבר 1949 ואולי מעט קודם לכן. האשפוז של יפה היה ביולי 1950, אין שום ספק שהיא לא הייתה בת שישה חודשים בו.
    טעויות כאלה בגיל יכולות להתרחש ואנחנו יודעים שגם קרו. העניין הוא שבדרך כלל כאשר טעויות כאלה נמצאות במסמכים אשר מצביעים על פטירת ילד, מאמיני החטיפות משתמשים בהן על מנת לטעון שהמסמכים לא אמינים או שהזיהוי שגוי ואילו הפעם לפתע פתאום נעלמו כל הספקות.

    אהבתי

  2. האם ילדה בת שנה וחצי תשקול 800 גרם?
    האם הגיל משחק פה תפקיד?
    האם יש אפשרות שהיא הובאה לרמב"ם או כל בית חולים אחר מאוחר יותר ולא ימצא רישום על כך?

    אהבתי

    • לא שקלה 800 גר', אלא "קיבלה 800 גרם", כלומר, הוסיפה למשקלה, סימן להחלמה והתחזקות.
      לגבי הגיל, זה לא נראה לי דרמטי אם היא היתה בת חצי שנה או שנה וחצי, מה גם שיכול להיות שזה גיל בערך, או שזו הערכה בבית החולים, ולא על בסיס תאריך לידה ידוע.
      לגבי האפשרות שהיא הובאה לרמב"ם מאוחר יותר – אני חושב שזו ההשערה המתבקשת למי שיודע שהאמא אמרה שהילדה אושפזה ברמב"ם ונאמר לה שהיא נפטרה, ושהמסמך הזה לא מעיד על פטירה. לגבי רישום על כך – אם לא מקבלים את ההשערה שהיא נחטפה, מן הסתם אמור להיות רישום כזה, ואם הוא היה תקין וברור, מן הסתם הם כבר היו מקבלים אותו מבית החולים ביחד עם המסמך הזה שהם קיבלו. אז צריך לשאול אם רישום כזה קיים שם, באופן שממרחק השנים לא ידעו לשייך אותו לילדה הזו. לא ארחיב יותר מזה כרגע.

      אהבתי

  3. אנחנו לא מוכנים להתייחס לקורבנות כאל חשודים, ולא מוכנים להתייחס אליהם כאל שקרנים[…]
    אני מקווה שבאיזה שלב הם יציעו לך הרבה מאד כסף כדי שתודה שטעית ואתה תקבל. ברור לך שאין שום סכוי שבעולם שתשכנע אותם שהם טועים, אפילו אם תהיה תחיית המתים שיצדיקו אותך. תתבונן סביבך, ההגיון לא במודה ואתה מנסה לדבוק בקומון סנס כמו טובע בקש..
    רק חסר לך שהם יקימו קבוצה שתקרא YLM – חיים של תימנים משנים, יקבלו מימון מאמריקה וילכו לחפש תימנים מתחת לחסות של אמא שלך. מה שקורה באמריקה ובאנגליה וגם היה אצלנו עם האתיופים, תנועות ה מי טו, הגי והלסבי… לא ההגיון משחק תפקיד בהחלטות לא של המנהיגים ולא של הקהל. המאה ה 21 זו המאה של מסוממי המידיה, ההרס הלא יצירתי. כנראה שתופעת לוואי של האינטרנט הוא להעצים את הטרוף הדתי.
    היה איזה פילוסוף שאמר שברגע שאדם מפסיק להאמין (בדת) זה לא שהוא מאמין בכלום, הוא מאמין בהכל.

    אהבתי

  4. כדאי שתרכזו את כל התשובות לשאלות שעונות בספר וירטואלי אחד או אתר אחד בצורה מסודרת, נגישה ומפורסמת.
    בינתיים ריכוז של מידע ומקרים אפשר למצוא אצל חנן כהן כאן וכאן (ואולי כדאי לבקש ממנו לעדכן את המאגר פעם נוספת).
    אם האמריקאים יוצאים מחוץ לכל פרופורציות על ארועים שארעו לפני 150 שנים, הסיפור עם ילדי תימן ישאר עד זיקנתך. יש מספר מוגבל של סיפורים ונראה שעניתם כמעט על כולם. לא יכול לצוץ משהו חדש אלא מעט מידע שיעמוד לצידכם ותוכלו לעדכן. ככה תסיימו את הפרשה ותוכלו להתרכז במציאות.

    אהבתי

    • יכול להיות שמתישהו יהיה אתר או ספר שירכז את הדברים, אני בטח לא אכתוב אותו לבד. מספר הסיפורים, דרך אגב, לא מוגבל – אצל עמר"ם, מעבר למחזור של סיפורים שהועדות כבר חקרו ומצאו את התיעוד לפטירתם, מופיעים סיפורים על פטירות פגים בשנות ה-60, וגורמים אחרים מעלים טענות על אי-סדרים בבית חולים השרון בשנות ה-70-80, וגורמים אחרים עסוקים לשכנע הורים ואחים של עולי מבצע שלמה שתינוקות שנפטרו להם בלידה בתחילת שנות ה-90 בעצם נחטפו כמו ילדי תימן. אז כמו שאמרת, הסיפור כנראה לא יעלם. הכיוון שבו צריך לפעול הוא להפיץ את האמת ככל האפשר, באופן שימסגר את מפיצי טענות החטיפה כקבוצה של קונספירטורים הזויים שמאמינים בעלילת דם מרושעת, כך שבשונה מהיום, אף גורם רציני לא יתן במה פומבית לטענות שלהם.

      אהבתי

  5. במקרה הגעתי הלום.
    נושא """""חטיפת ומכירת ילדים תימנים""""" עוכר את נפשי שנים רבות.
    כנכד לחלוצים מגשימים מ-1910 שמסרו את כל מאודם נפשם וחלבם למען הקמת מדינה עצמאית וריבונית לאוסף השבטים המפוזר שנקרא בטעות ה""""עם"""" היהודי אני מתיחס אישית להסתה הנוראה כלפי מייסדי המדינה.
    בעיקר אני רואה להיכן מובילה ההסתה הזו-עינינו הרואות ואוזנינו השומעות.
    1.הפרקטיקה של ניהול חיים דמוקרטיים,בחירות והקמת ועדות/גופים מנהלים היתה ממוסדת מתחילת עליית החלוצים.
    אחת התופעות החמורות אבל כנראה שאי אפשר בלעדיהן היא תעמולת בחירות.
    אחד הפנים המסוכנים הוא גלישה מתעמולה להסתה,שקרים ומניפולציות.
    כבר ב-25.1.49,רק 8 חודשים אחרי הכרזת העצמאות,כאשר המלחמה עדיין מלחשת התקיימו הבחירות הראשונות.
    וכמובן שעסקני המפלגות פשטו על כל יישובי המהגרים החדשים שלא ידעו עברית,לא הבינו מחייהם דבר וכולם,מכל המפלגות הפליאו בהסתה כלפי מפא"י שהיתה,אז ומאז,גם היום,הסיטרא אחרא,השטן.
    במיווחד הפליאו עסקני המפלגות הדתוחרדיות בהסתתם וניצו כל בדל תבן להגברת השפעתם.
    2.נסו לדמיין כיצד התקיימו החיים אז עם בלילי השפות,הצבעים וההתנהגויות כאשר בפשטות התחולל כאן סיפור בבל המודרני.
    איך נהג אוטובוס שבעצמו בקושי ידע עברית הצליח להבין מהגרת מבוגרת שלא ידעה את שפתו ולא עברית כאשר הכריזה על יעדה.
    כיצד הצליחו לתקשר בבית חולים או בכל מקום אחר?
    והכי קשה היה להבין מה אומרים התימנים בגלל ההגיה שלהם.
    3.מי רשם מסמכים רשמיים בעברית ובכ"ז ברוב המקרים התקיים סדר ביורוקרטי כעולה מהמסמכים שהתגלו.
    כדי לקבל פרופורציה ולהבין שטענות על שיבושים ברישומים הן במקרה הטוב חסרות ערך ובמקרה הרע הסתה נטו: -ב-1983 הורי רשמו צוואות צולבות לפיהן חלקו של הנפטר עובר לנותר בחיים.
    כאשר שניהם נפטרים רכושם עובר לשני בניהם.
    כבר ב-1948 בוצע מפקד אוכלוסין וניתנו מספרי זיהוי לכל התושבים.
    ובכן,בצוואות של ההורים מופיעים מספרי הזהות שלהם אבל מספרי הזהות שלי ושל אחי לא מופיעים.
    שאלתי את העו"ד עורך הצוואה לפשר הדבר וענה שלא דרשו זאת.כך גם ב-1951 נרשם נסח טאבו לטובת הורי אבל שם אין זכר למספרי הזהות שלהם.
    4.מהר מאד עלה מספר המהגרים על מספר הקולטים הוותיקים וחשוב לזכור שגפ בין הוותיקים רבים לא היו באמת וותיקים במובן המלא של המושג-גם הם היו חדשים.
    5.את הילדים,שהיום הם בני למעלה מ-70 לא ימצאו בשום מסמך.
    תינוק-ילד-נער-בחור-אדם(אני רושם בשפת זכר אבל הכוונה גם לאשה) אינם אגרטל המונח על השידה.
    אי אפשר להסתיר אותו.
    הוא מסתכל סביבו שואל שאלות אבל גם הסביבה רואה אותו ושואלת שאלות.
    והוא מתחתן ומוליד ילדים והללו מתחתנים ומולידים ילדים.
    אין,פשוט אין שום ננו של אפשרות שמבין אלפי החטופים שנמכרו לאימוץ לא הופיעו מאות שביקשו/דרשו לדעת מי הוריהם/סביהם הביולוגיים.
    כאן לא מדובר במשפחה של אשכנזים המאמצת,חוקי או לא,ילד אשכנזי.
    אין עין שלא תראה את הבדלי צבע העור כאשר הוא כה שונה מהמאמצים למאומץ.
    6.הדרך היחידה לגלות את הילדים עוברת דרך הוצאת שרידים מקבריהם ובדיקת והשוואת ה-DNA שלהם למאגר ה-DNA של הטוענים שילדיהם נחטפו.
    כאן המקום להעיר בקשר לאי האמון של המשפחות באותנטיות המסמכים.
    גם הקשת המזרחית וסייעניה טוענים שהמסמכים המעידים על כך שקיבוצים ומושבים קנו אדמות בכספם והעבירו הבעלות עליהם לקק"ל ו/או נתנו כסף לקק"ל כהשתתפותם בקניית אדמות יישוביהם הינם מזוייפים.
    7.מדובר בהסתה קרימינלית נטו,פלילית זדונית בעלת מטרות פוליטיות מופקרת ונפשעת.
    8.הדור של סבא וסבתא ושל אמא ואבא היה בר לבב,תמים וצדיק ולא היה מעורב,אישית בקליטה.
    רובם עסקו בעיניינים רחוקים.
    מי שעסק היו רובם פקידי מדינה ורשויות אחרות שבעצמם היו מהגרים די חדשים.
    9.לא הייתי מאפשר לחברי עמר"ם או הקשת המזרחית לנשק את סוליות הסורמיה של סבא שלי.

    אהבתי

  6. פינגבק: פתרון אפשרי לגורלה של הילדה יפה מאלאירי | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s