ממשלת חירום? הצחקתם אותנו

שבע יממות חלפו מאז הדרמה בכנסת, שבמהלכה גנץ מונה ליו"ר הכנסת בקולות יריביו הפוליטיים (לכאורה), איבד את שותפיו הפוליטיים, וכמה דגי רקק עברו מסיעה כזו לאחרת. ומה קרה מאז? לא הרבה. אז למה היינו צריכים את כל שיח ממשלת החירום הזה? כמה מחשבות או תובנות פוליטיות, וגם תוצאות הסקר מהשבוע שעבר.

על פניו, עם כל שיח החירום בעקבות הקורונה והדיבור על הצורך ב"ממשלת חירום" שתנהל את ההתמודדות עם המשבר, היינו מצפים שבמהלך הלילה של יום חמישי שעבר יפגשו נתניהו וגנץ, יסכמו על תנאי הקמת הממשלה, יסגרו את הפרטים הקטנים במהלך סוף השבוע, וביום ראשון יציגו אותה לנשיא כדי להשביע אותה במליאת הכנסת ביום שני ולגשת לעבודה. בפועל שום דבר מזה לא קרה. המו"מ על הקמת הממשלה ממשיך להתנהל בעצלתיים, ובינתיים חלף כבר שבוע ולא ברור אם יש איזו התקדמות או ממשלה באופק. למה?

אני חושב שכנקודת מוצא להבנה, אנחנו צריכים להניח שפוליטיקאי בוחר בכל רגע נתון באופציה היותר טובה (או הפחות גרועה) מבין אלו שעומדות בפניו. אז מה קורה בשבוע האחרון, שלא דוחף להקמת ממשלה?

א. לנתניהו יש כבר ממשלת חירום. יותר טוב מזה – יש לו ממשל חירום. גם ממשלת המעבר המוזרה שבראשה וכל אנשיה החשובים הם מינויים פרסונליים שלו (או במקרה של כחלון – פוליטיקאי פורש שנכלא בתפקיד ורק רוצה לעזוב…) לא יכולה להתכנס, וככל שהיא מקבלת החלטות, זה קורה במשאלים טלפוניים. נתניהו נמצא כרגע במצב הכי קרוב שאפשר לממשל נשיאותי ובפועל הוא מקבל החלטות לבד (וראו הפתעת משרד האוצר מההחלטה שלו לחלק 500 שקל לכל קשיש וילד… עם כי נראה שגם באוצר עושה די מה שהם רוצה בימים האחרונים…). המשפט שלו נדחה לשלהי חודש מאי, אבל ספק אם יחודש גם אז. גם בחירות חדשות, במקרה שלא תקום ממשלה, אי אפשר לקיים בעתיד הנראה לעין (ומי בדיוק יוכל להתייצב מולו כשאפשר יהיה לקיים אותן?). מה רע לו להמשיך עם הממשל הנשיאותי שלו עד להודעה חדשה? לא רע לו. ולכן כדי שהמצב ישתנה, צריכה להופיע מבחינתו אפשרות טובה יותר, ויהיה קשה למצוא אחת כזו. בינתיים הוא יכול להמתין בנחת עד ששאר המעורבים יציעו.

ב. גנץ – כמובן נשארנו עם השאלה למה גנץ עשה בכלל את קפיצת הראש שלו, לתוך מה שנראה כמו בריכה עמוקה מאוד וריקה מאוד. אין לנו אלא להניח שבאותו הרגע היא נראתה לו האופציה הפחות גרועה. ועכשיו צריך להסביר למה האפשרויות האחרות נראו גרועות יותר. לממשלת מיעוט ככל הנראה לא היה רוב בכנסת, ולא פחות סביר – כנראה שגנץ לא רצה אותה. להניח שהוא רצה זה להניח שהמטרה העליונה מבחינתו היתה לסלק את נתניהו באופן אישי, ולא הרבה יותר מזה. ואני מציע לשים בצד כל מיני פנטזיות משמאל על ההישגים האפשריים המופלאים של ממשלה בתמיכת המיעוט כמו חקיקה ליברלית, חיזוק מערכת המשפט ובניית אמון בין יהודים לערבים – לא נראה לי שזה דומה לסדר היום שהעסיק את גנץ לאורך דרכו אל הפוליטיקה. אני נוטה לחשוב שפוליטיקאים מעוניינים בהשפעה ממשית ולא רק בכסא, ושגנץ הבין שאם זו בכלל אופציה, זו אופציה פחות טובה לקידום המטרות שמעניינות אותו. וייתכן שהבין שזו פשוט לא אופציה ממשית בהנתן תוצאות הבחירות.

מה שלוקח אותנו לאופציה של הגברת הלחץ על נתניהו בדמות קידום חקיקה שתמנע ממנו להקים ממשלה. גם כאן, מכיוון שגנץ נטש את הדרך הזו, צריך להניח שהיא התגלתה כלא ריאלית (ייתכן שהבין שגם לזה יקומו מתנגדים במפלגתו, ייתכן שקיבל ייעוץ משפטי שחוק כזה יתקל בהתנגדות ממשית בבג"צ) או פחות טובה מהחלופה – למשל אם הגיע למסקנה שנתניהו רציני באיום שלו ונחוש לגרור לבחירות רביעיות בתנאים כאלה (שאחריהן אפשר יהיה להפוך בקלות את החקיקה בהנתן רוב מתאים) – החלטה שמשמעותה המשך השלטון הנשיאותי של נתניהו עד לסיום משבר הקורונה, שהרי אי אפשר לקיים בחירות בעתיד הנראה לעין.

אל מול זה גנץ החליט לוותר על המהלך ולהוציא את המקסימום שאפשר להוציא מנתניהו במסגרת ממשלת אחדות בראשותו, אלא ששני דברים משמעותיים קרו ופגעו ברעיון הזה – קודם כל, באופן צפוי, הוא לא הגיע לסיכום מוקדם מול נתניהו – שלא היה לו שום אינטרס להבטיח דברים לפני שגנץ מבצע את המהלך. לא פחות חשוב – נראה שהוא לא הגיע להסכמה מוקדמת עם לפיד ויעלון שזו האופציה הפחות גרועה בנקודת הזמן, וכאשר החליט בכל זאת לפנות לאחדות איבד את רוב כוחו הפוליטי. ובהנתן מחלוקת רצינית בין גנץ לבין לפיד ויעלון, נראה שגנץ חשב שעם נתניהו הוא יוכל להשיג יותר בתחומים שמעניינים אותו מאשר עם לפיד ויעלון.

ג. שעון החול – אחד הדברים שקורים ברקע הוא שלמרות הקורונה, שעון החול הפוליטי עדיין נוזל בהתאם לחוק. גנץ קיבל את המנדט להרכבת ממשלה ב-16.3, והוא יסתיים ב-13.4 – ועד אז עוד שני סופי שבוע וחג. תיאורטית גנץ יכול לבקש הארכה של 14 יום, אבל בהתחשב במצבו הפוליטי החדש, אני לא רואה סיבה סבירה שריבלין ייתן לו אותה. המשמעות היא שהמנדט יעבור כנראה לנתניהו, ויגביר עוד יותר את כוח המיקוח שלו. עוד סיבה עבור נתניהו לא למהר להגיע לסיכום על הרכבת ממשלה חדשה. מצד שני, העברת המנדט לנתניהו לא תשנה מהותית את המצב, כי כבר עכשיו הוא נמצא בפועל בידיים שלו.

ד. הרכב הממשלה הבאה – אחד הדברים שהצעד המפתיע של גנץ חשף הוא שלא פחות ממנו, גם מפלגות "הבלוק", ובמיוחד מפלגת ימינה, התגלו כ"סמרטוט" של נתניהו. מהרגע שכחול לבן התפרקה והמו"מ על ממשלה חדשה התחיל באמת, נתניהו מנהל אותו לפיו האינטרסים שלו בלבד, ולא מבטיח שום דבר מחייב ל"שותפיו" לבלוק. וכמו שאמרתי בפתיחה, נתניהו נמצא בעמדה נוחה מאוד, ומנצל את הזמן להגיע להרכב ממשלה אופטימלי מבחינתו, כשהזמן משחק עדיין לטובתו.

יכול להיות שמבחינה תיאורטית הוא יכול כבר היום להרכיב ממשלת ימין צרה על בסיס הבלוק+עריקים שיתמכו או ימנעו בהצבעה בכנסת, אבל:

  •  אין לו את המנדט מהנשיא להקים ממשלה, וייתכן שמבחינה טכנית זה לא אפשרי כל עוד המנדט אצל גנץ.
  • מי אמר שנתניהו רוצה ממשלת ימין צרה?

לממשלת ימין צרה יש כמה וכמה חסרונות, ובראשם התלות ההדוקה במרכיביה, שעם חלקם לפחות יש לו להערכתי כמה מחלוקות פוליטיות ממשיות. בקווים כלליים: עם החרדים יש לו קושי בנוגע לחלק מהמדיניות הכלכלית, והצורך לפצות אותם תקציבית על מדיניות "הממשלה הקטנה" וייבוש המגזר הציבורי שהוא מוביל; עם ימינה יש לו מחלוקת לגבי הקו המדיני, כאשר ימינה דוחפים לקו רדיקלי ולשינויים ממשיים (גם אם לא בכיוון רצוי) בסדר הקיים, ונתניהו שואף בעיקר לשימוש הסטטוס קוו. לעומת זאת, דווקא בשאריות כחול לבן (ואולי גם אצל פרץ) יש לו שותפים פוליטיים לא פחות טובים, ואולי יותר. ולצד המחלוקות, יש לנתניהו כמה קווים פוליטיים משותפים עם בלוק הימין, שלמעשה ייצרו עבורו גיבוי אם הם יהיו באופוזיציה – משם יוכלו לתמוך מבחוץ במהלכים שבהם הם תומכים (הפרטות, קיצוצי תקציב, רפורמות במערכת המשפט, אי התקדמות בתהליך מדיני קונסטרוקטיבי), ובכך יתנו לו מנוף לחץ שינטרל את כוחם הלא רצוי של "שותפיו" בקואליציה.

מכיוון שמרגע שממשלה מושבעת, על מנת להדיח אותה לא מספיק שתפסיד בהצעת אי-אמון, אלא שעל 61 חברי כנסת להסכים גם על חבר כנסת אחר שינסה להרכיב את הממשלה הבאה. מישהו רואה אופוזיציה שמורכבת מהרשימה המשותפת, מרצ, ליברמן, ימינה ו/או מפלגה חרדית מצליחה להסכים על זהות חבר כנסת שיקים ממשלה חלופית?

המחיר הוא שאם מפגת ימינה תשאר בחוץ, לא תהיה להם בעיה לאגף אותו מימין, להציג (בדיבורים) ימין "לא מתפשר" למול ה"ויתורים" של נתניהו לשותפיו הקואליציוניים, ולכרסם בליכוד מימין, כשהם מצפים לעידן שאחרי נתניהו. שותפות קואליציונית תחייב אותם לריסון מסויים ותחלק גם עליהם את האחריות לפשרות.

ה. אז מה צפוי הלאה?

אם רוצים את ההערכה שלי, ועד כמה שאני מוכן לסכן את המוניטין שלי בתחזיות – כל הצדדים מודעים לשעון החול. בימים הקרובים ימשיכו המגעים. לנתניהו אין מה להפסיד, ולכן הוא לא יתפשר על משהו שבאמת חשוב לו. ביום-יומיים שלפני חג הפסח או אחריו יתבהרו התוצאות – אם גנץ יסכים להתפשר מספיק, תקום ממשלת אחדות, ולגנץ יש אינטרס גדול לקבל לפחות את מה שאפשר. אם לא, המנדט יעבור פורמלית לנתניהו (או ישירות לכנסת), ונמשיך להתנהל כמו היום. מכיוון שכך, אני נוטה להעריך שבעוד כשבוע יגיעו לסיכום על הרכבת ממשלה.

מבחינת הרכב הממשלה – אני מעריך שבסיס הקואליציה יהיו כ-65-66 ח"כים של הליכוד, החרדים וחוסן (לא ברור כמה ח"כים בדיוק באים איתה). ליברמן ישאר בחוץ. אני אהיה רחוק ממופתע אם גם ימינה תישאר בחוץ. לגבי העבודה – עם שני חברי כנסת זה לא כזה משנה לאף אחד. אני מעריך שחוסן ירצו אותם בפנים, ומבחינת נתניהו הוא יהיה מוכן אם הם לא יקבלו יותר מדי השפעה מעשית. דרך אגב, מירב מיכאלי יכולה להגיד כמה שהיא רוצה שהיא לא תצביע עם הסיעה במידה ויוחלט על כניסה לקואליציה, אבל המשמעות של זה תהיה הפגנתית בלבד – התוצאה המעשית תהיה ניטרול מוחלט של היכולת שלה לעשות פעולה פרלמנטרית, כי הסיעה תפעיל עליה את הסנקציות המקובלות ותמנע ממנה לנאום במליאה, לייצג אותה כחברה בועדות הכנסת, ולהגיש הצעות חוק פרטיות.

 

ו. תוצאות הסקר בפייסבוק הן: 8 אנשים שחושבים שגנץ יכהן יום אחד לפחות כראש ממשלה, לעומת 33 שחושבים שהוא לא יכהן כראש ממשלה. אני נוטה להעריך שלא, אבל לא באופן נחרץ, כי הפוליטיקה היא הרבה יותר אפור ופסיקים מאשר שחור-לבן ונקודות של סיום.

9 מחשבות על “ממשלת חירום? הצחקתם אותנו

  1. מדוע נתניהו נכנס לכל הסבך הזה? מדוע הוא עמד מאחורי מנוי גנץ ליושב ראש הכנסת? עמדה שיהיה בלתי אפשרי להזיז אותה ממנו ללא הסכמתו או בחירות מחודשות. נראה שבמצב הנוכחי נתניהו מציע את הממלכה עבור סוס, קיבל חצי כחול לבן ונותן פי 3 וחצי כוח מניסטריאלי מערכה במנדטים. הפיצול לא מחייב את יש עתיד לתמוך בממשלה, כחול לבן זה עם כמו בלי, גם הצטרפה תחת ביבי עם מלוא הזכויות גם לא הצטרפה כמו שהתחייבה לבוחר. בבחירות הבאות הם יכולים לשתף פעולה ולהציע לבוחר איזה עקרונות שהוא ירצה.
    ביבי לא יסתכן לאבד חלקים מהימין היות ויתכן שנעמוד עוד כמה חודשים בפני בחירות מחודשות, יתכן שהוא ישתמש בהתנגדות של הימין כדי למנוע הרכבה של ממשלה שבה העביר את רוב הקלפים החזקים לידי כחול לבן.
    יתכן שאם החבילה תתפרק שבוע הבא גנץ יאבד את היכולת להרכיב ממשלה וישארו בידי ביבי מספר עריקים אבל כנראה שגם זה כבר לא יקרה. מצב משונה שמעיד על חוסר יושר מצד כל הצדדים.

    אהבתי

    • למה נתניהו נכנס לסבך הזה? כי המצב הנוכחי שבו הוא מתנהל מול כחול לבן מפורקת וכביכול על סף ממשלחת אחדות בראשותו הוא נוח לו לעין ערוך מאשר ההתנהלות מול כחול לבן מאוחדת עם רוב פרלמנטרי שמקדמת צעדים שמפגינים שליטה בכנסת ועם מנדט להרכבת ממשלה.
      א. אני חושב שעמדת יו"ר הכנסת היא לא חזקה כמו שעושים ממנה. כלומר, אפשר לעשות איתה הרבה כשאין ממשלה (ובטח כשיש לך גיבוי/דחיפה מראש ממשלת המעבר). ברגע שתהיה קואליציה, אני לא חושב שאפשר יהיה לעשות הרבה מעמדת היו"ר, גם אם הוא לעומתי.
      ב. נתניהו עוד לא מציע את הממלכה, ואם כבר אחדות, עדיף לו ביחס של 2:1 מול השותפה מאשר ביחס של 1:1. סופרים אצבעות בכנסת, לא רק בממשלה.
      ג. לימינה אין באמת חלופה לשותפות עם נתניהו, ולכן המחיר שלהם נמוך באופן מובנה.
      ד. בבחירות הבאות (אם יהיו לפני שתוקם ממשלה) אני לא רואה מישהו בר דעת מהמר שוב על קונגלומרט לא יציב כמו כחול לבן. חלק מהמנדטים שלהם יחזרו שמאלה מאכזבה, חלק מהם ישארו בבית מייאוש.
      ג. מסכים שזה מצב משונה, אבל אני חושב שגנץ איבד את היכולת להרכיב ממשלה כבר לפני שבוע, ושלנתניהו אין סיבה להרכיב ממשלה כל עוד היא לא נוחה לו יותר מהמצב הנוכחי, והמצב הנוכחי בינתיים נוח מאוד, לפחות כל עוד המתים לא נערמים בעשרות ומאות ליום, והמובטלים עדיין מקווים שבסוף המשבר הם יחזרו לאותה העבודה. אם יתברר בעתיד ששני אלה מפסיקים להתקיים, אני מניח שיהיה לו פחות נוח, אבל גם שבסיטואציה כזו הוא יעדיף להקים ממשלה כדי לחלוק באחריות ובזעם הציבורי.

      אהבתי

    • קשה מאוד לדעת, בהתחשב באי-עברו הפוליטי. אם היה לי זמן או עניין מספיק, הייתי מתחיל לנבור לתקופת רמטכלותו ונסיבות מינויו לתפקיד, ובודק האם מסתמנות ממנה עמדותיו לגבי בלימת הגרעין האיראני והיחס עם הרש"פ והחמאס בעזה.
      אני מנחש שלגבי הצד הכלכלי חברתי הוא לא הקדיש אף פעם מחשבה רצינית, ולכן זה יהיה עוד מאותו הדבר…

      אהבתי

  2. פינגבק: ובכל זאת קצרצר אקטואלי על המערכת הפוליטית | עמדת תצפית

  3. פינגבק: בעקבות החתימה על הסכם קואליציוני – נקודות מעניינות, ואיפה הקאטצ'(ים)? | עמדת תצפית

  4. פינגבק: שנה טובה ה'תשפ"א | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s